קומארנא, או: סיפורו של בית כנסת קטן

"בשכונת נגה, יפו, היה בית כנסת סגור ושמו 'זיכרון ברוך', על שם אחד מראשי חסידות קומארנא". אדם ברוך על בית הכנסת שהחיה, ועל החיות שקיבל ממנו בחזרה. מתוך ספרו "בתום לב"
אדם ברוך בבית הכנסת זכרון ברוך. מתוך ״מות האדמו״ר״, סרטו של רון מיברג

יד זיכרון לחסידות קומארנא ודברים על תחיית בית כנסת יפואי קטן, "זיכרון ברוך", על שם ר' ברוך סופרין הי"ד, מראשי קומארנא לדורותיה. סיפור קומארנא על פי הגלוי והידוע, ועל פי "ספר מגילת סתרים"

(נכתב בשנת 2001)

ל"קומארנא" התוודעתי ממש רק לפני כשנתיים.

בשכונת נגה, יפו, היה בית כנסת סגור ושמו "זיכרון ברוך", על שם אחד מראשי חסידות קומארנא לדורותיה: ר' ברוך סופרין הי"ד (נספה בשואה). שלט בית הכנסת מחוק מעט, פונה לכיכר קטנה, והכניסה לבית הכנסת הינה דרך חדר מדרגות של בית דירות, שבקומת הרחוב שלו מחרטות וסדנאות מתכת. מחלונות בית הכנסת נשקפת חצר של בית מלאכה, ובה נטושים חלקי מכונות. הפיסול הישראלי המודרני, זה שראשיתו בשנות החמישים, ניזון ונבנה ממכונות חקלאיות וממכונות תעשייתיות נטושות. המכונה, שהיתה משאת נפש, מיצתה את יכולת התפוקה שלה, הונחה בשדה הפתוח למעצבה ונגאלה על ידי האמן המודרני, שהחיה אותה כאמנות, בלי לוותר על אזכור המוצא שלה כמכונה. ולדוגמה, ראה הפיסול של יחיאל שמי. וכך, בית הכנסת היפואי "זיכרון ברוך" מוקף גרוטאות, מכונות מתות, חלקי מכונות, שהן פוטנציאל פיסול מודרני, אבל, נודה על האמת, תושבי השכונה ומתפללי בית הכנסת אדישים לפוטנציאל פיסול זה.

לבית הכנסת עזרת נשים, ובסך הכל גודלו כ-110 מ"ר. דירה רחבה, נחלקת לשני חדרים. בית כנסת בדירה בבית מגורים. ההלכה לא ניסחה ארכיטקטורת בית כנסת. חדר קטן במאה שערים הינו בית כנסת, וכמוהו ארמון בעל חזות כמעט אזרחית חילונית בשדרה החמישית של מנהטן. לבך לאביך שבשמים? התפלל אליו מחדר קטן או מארמון.

פעם, בראשית שנות החמישים, בית הכנסת המה מתפללים, והבניין כולו שימש בית ספר. ומתחילת שנות התשעים בית הכנסת נעזב והלך, עד שנסגר לפני כשבע שנים. ספרי התורה שלו הושאלו לבית כנסת באזור פתח תקווה. הגבאים הקומארנאיים זקנו מאוד. הזקן שבהם הפקיד מכתב בידי יעקב, אחד מבעלי המלאכה בשכונה, אדם חם שתמיד ביקש לחדש את בית הכנסת, ובמכתב ציין מי הוא (זקן הגבאים), מי בית הכנסת, למי הושאלו ספרי התורה. דברים פשוטים ביותר. על פשטות שכזו העולם נשען.

השכונה דללה מאוד. ר' ברוך הנ"ל, שעל שמו קרוי בית הכנסת, היה אחד מבניו של ר' יעקב משה סופרין, וצאצאו של ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל סופרין, אדמו"ר קומארנא (בתעתיק הישן: קאמארנא) וראש שבט קומארנא בכל הנוגע למעמד הממשי של קומארנא בעולם החסידי הרחב. מעמד שהתעצם, התמתן, התגבר, נחלש מעט, ועוד ישוב לאיתנו. חלק ניכר מחסידי קומארנא וכן אחדים מראשיה נטבחו על ידי הנאצים ימ"ש, ולשארית פליטת קומארנא לא היה די כוח להתחיות כחסידות מתחדשת, בפני עצמה, בישראל של שנות הארבעים והחמישים. ר' יצחק אייזיק נולד בשנת תק"ל (1770), ומקור המשפחה מסטבניק, דרוהביטש, הכפר סופרין, העיר סמבור, קומארנא (הכול, לבוב, אוקראינה).

Screen Shot 2015-11-08 at 11.32.41 PM

 ולפני כשנתיים פתחנו מחדש את "זיכרון ברוך". פתחנו בזהירות: תפילת מנחה יומית, בשתיים בצהריים. מניין עד שני מניינים. עשרים וחמש דקות תפילה. אמנם בית הכנסת נעזב, אך כשנפתח, לאחר אותן שבע שנים, עמדה בו תחושה כאילו רק אתמול התפללו בו

גדולי חסידות קומארנא נרשמים כך על פי ספריהם וחיבוריהם: ר' אלכסנדר סנדר, ר' יצחק אייזיק, ר' אליעזר צבי (נספה בשואה), ר' מנחם מאניש, ר' יעקב משה, ר' חיים יעקב. ואיתם ר' אברהם מרדכי, ר' שלום, ר' ברוך (נספה בשואה), ר' פנחס נתן, ר' יצחק פלאם, ר' דוד פלאם, ר' דוד רוקח (נספה בשואה), ר' חיים צבי אייבערשטוק, ר' יעקב יחיאל גרבר (נספה בשואה). "שלשלת הקודש לחסידות קומארנא".

ומי שהמשיך את החסידות לאחר השואה הוא ר' חיים יעקב, שנפטר בישראל בתשכ"ט (1969) ונקבר בירושלים. בנו, ר' צבי אלעזר, נספה בשואה. ואת ר' חיים יעקב ירשו בניו ממלאי מקומו, ואותם ירשו בניהם: ר' שלום כאדמו"ר מקומארנא, בירושלים; ר' מנחם מאניש כאדמו"ר מקומארנא, בבני ברק; ר' אלתר יצחק אלימלך כאדמו"ר מקומארנא, בניו יורק; ר' יששכר דב; ר' יהושע מניו יורק; ר' יחיאל אונגר; ר' עקיבא משה גוטליב; ר' נפתלי צבי רובין – 'ומהם נמשכת שלשלת הקודש אי"ה עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן' (מתוך "ספר זאת הברכה" הקומארנאי).

ועל המייסד, ר' יצחק אייזיק, סיפרו שלושה דברים: שלא סעד מימיו בלי להזמין אורח, וכשלא השיג אורח, התענה אותו יום; על כל שולחנותיו נשמעו דברי תורה ממנו או מבניו; מעולם לא סיפר לא בגנותם ולא בשבחם של אחרים.

והערה: מילא לא סיפר בגנותם של אחרים, אבל גם לא בשבחם?! ומוסתרת כאן הבנה נפשית עמוקה: אל תספר בשבח זולת, כי מיד תעורר מישהו לדבר בגנותו, כדי לאזן את הדברים וכו', ומיד יתרבה הגנאי על השבח וכו'. שזהו טבע האדם: אינו יכול לשאת שבחי זולת. (ותובנה זו מוצאת היטב את ביטויה אצל החפץ חיים, שמירת הלשון)

ואם שם קומארנא לא יצא כשם חסידויות גור או ויז'ניץ, מחולל כל הסיבות אולי עוד יוציא לעולם את שמה ככה. ועדיין היא חסידות ככל חסידות מובהקת, על כל תפארת שורשיה, ספריה, סיפוריה, ראשיה, פיזורה בעולם והנסים שעשה לה הקב"ה.

ולפני כשנתיים פתחנו מחדש את "זיכרון ברוך". פתחנו בזהירות: תפילת מנחה יומית, בשתיים בצהריים. מניין עד שני מניינים. עשרים וחמש דקות תפילה. ממהרים לבית הכנסת ויוצאים ממנו בהליכה איטית. מדי פעם מתארגן גמ"ח לנזקק או לנזקקת. מאווררים גדולים מקילים את חום הקיץ. שליח הציבור נבחר מתוך המניין. המתפללים פועלי מוסכים, מחרטות, מסגריות, מחסנים, מסעדות, וכן בעלי עסקים משכונת נגה.

אמנם בית הכנסת נעזב, אך כשנפתח, לאחר אותן שבע שנים, עמדה בו תחושה כאילו רק אתמול התפללו בו. בית כנסת ישן, פשוט, חם, מרגש, הדור מעצם פשטותו, מרגש מעצם היותו. ציור הקיר הנאיבי, שמעל ארון הקודש, כמעט כשהיה.

סדר גבאים. ועיקר סדר הגבאי: חובות. וזכויות הגבאי? תשלומן בעולם הבא. ומצווה מתוקה מאוד היא חידוש מניין, גם אם כבר למדנו שהקופץ על המתוקות סופו שמדלג (פוסח) על הקשות וכו'. ובכל זאת: מתוקה.

וקיבלנו על עצמנו שלא לשנות את שם בית הכנסת, ושלא למתן את הזיקה ההיסטורית לחסידות קומארנא. וזאת גם אם אין אנו חסידים כלל, וגם אם אין בידינו 'קומארנא ממשית' להזדהות איתה מעט. ובכל זאת.

ונוסח בית הכנסת ספרדי, נוסח מרן עובדיה יוסף, בהיות נוסח התפילה בבית כנסת נקבע על פי רוב המתפללים בו. ובכל זאת קומארנא עדיין נוכחת שם, כעננה קלה כחלחלה, גם אם לא ממש מפוענחת למתפללים – והנה כאן, ב"בתום לב", חלקים אחדים מסיפורה של חסידות קומארנא. ובקיר המזרחי-צפוני של בית הכנסת קבוע לוח שמות חסידי קומארנא וידידי קומארנא שהלכו לעולמם, ורבים מהם נטרפו בידי הנאצים ועוזריהם. נורות הלוח אגסיות וחשמליות.

ואנחנו מתפללים ב"זיכרון ברוך" בחשק רב. ולעתים התפילה מתעלה ומרוממת את יומנו עד הלילה.

(מתוך ״מות האדמו״ר״, סרטו של רון מיברג. אדם ברוך מספר על בית הכנסת ״זכרון ברוך״ ביפו. באדיבות רון מיברג / היי-לייט סרטים)

הסיפור הזה מקוטע, בהיותו אוסף של קטעים מתוך כתבים של חסידות קומארנא, אלה המיסטיים, אלה החסידיים ואלה התורניים, וכן משיחות עם אנשים על קומארנא, ומהחיים היפואיים שסביב בית הכנסת "זיכרון ברוך". מקוטע, ועדיין יש בכוחו לדובב שפתי ישנים, הלא הם ראשי קומארנא, ולהיות להם ציון (יד זיכרון). וזהו גם סיפורה של שכונה תמימה, שכונת נגה היפואית.

ובמשך הדורות קומארנא ניסחה עצמה בהגות, בסיפורי חסידים, בפרשנות התורה, במוסר, בספרות ביוגרפית, בפירוש על "הזוהר". ספרות לא בלתי ענפה. ואף חיברה לעצמה את "ספר מעשה השם השלם", שהוא "סיפורי קודש מהבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים" (על פי נוסח קומארנאי).

והסיפור הזה שלי על קומארנא נסמך גם על ספרות קומארנא: "ספר מגילת סתרים", "ספר זאת הברכה", "זיכרון דברים", "נוצר חסד", וכן על ספר מנהגי קומארנא, שנמצא בארון הספרים של "זיכרון ברוך", וכן על קומארנא כפי שהיא מובאת ב"בתום לב" דרך הבעל שם טוב, ודרך ר' נחמן מברסלב, וכן דרך אזכורים בספרות מחקר החסידות. וראה ב"בתום לב" את הפרקים של הבעל שם טוב ושל ר' נחמן. וכן ראה את הפרק "בין מאה שערים לתל אביב", על דודי, שמואל וכטפויגל ז"ל, ועל ידידו טוביה הקומארנאי.

והספרות הקומארנאית גם ספרות חסידית מובהקת וגם ספרות עצמאית. ובעיני היא ספוגת כאב, ועיקרה מאמץ לחרוג מהריאלי ולדאות לעבר הבורא. הנה, ראש שבט קומארנא הנ"ל נחשב גלגול נשמה של הבעל שם טוב, ובהיותו בן י"ג השמים שחררו אותו ממילוי משימות הבעל שם טוב בעולם הזה, והנחו אותו להיות הוא עצמו, לא שלוחה של הבעל שם טוב.

ובכל יום, בתפילת מנחה בבית הכנסת הקומארנאי, אני רואה בדמיוני את מרן יצחק אייזיק סופרין, או את בנו, מרן אליעזר צבי סופרין, או את שניהם, ומעלעל בדמיוני בספרם "מגילת סתרים", שהוא ספר (קטן) על חזיונות ומעשה השם, שחזו וראו. הספר אינו נפוץ כשהיה, והוא מודפס מדי פעם מחדש, לתועלת הרבים, בידי הרב ישככר דוב סופרין (סאפרין), אדמו"ר מקומארנא, היושב בבני ברק.

והפרק הראשון של "מגילת סתרים" נקרא "ספר חזיונות" ונפתח כך: 'אספר לאחי קצות דרכי אל: מי אני ומה אני ועל מה באתי להאי עלמא שפלה… בכור הייתי לאבי, ומחמת הקטרוג שעשה פני הכלב של מקדש שני, שעדיין קליפה זו לא נתבטלה, שעשה פירוד בכל העולם והיה בו צד הרע של נפשי ומזה הצד גדולה השנאה עליו, שהוא גרם לי גלגולים עקומים, שאילו היה מתקן נפשי לא הוצרכתי לבוא לזה העולם והיה גאולה לכל ישראל. ומחמת ערבוב וקלקול שעשה כלב בן טר… אני… גרם חילוף ותמורה אל אבי ומזה לא הייתי בזה העולם יותר משנה, כי הוצרכתי לזיכוך יתר. ואחר כך נולדו האחיות שלנו, נשים צדקניות, ולא היה לאבי בן זכר, ולא רציתי לבוא לזה העולם מחמת שעדיין היה המחלוקת של פני הכלב קיים.

'וכשהיה אבי הצדיק אצל מורנו ורבנו הקדוש האלוקי ישראל מלובלין ויפצר בו שיבקש עליו רחמים, שיהיה לו בן זכר, והשיב לו שבהכרח, אם אגזור שיהיה לך בן זכר כן יהי', אבל לא תאריך ימים, כי לא תהיה לכם ישיבה אחת בזה העולם. וקיבל אבי על עצמו, ומסר לו שם אחד נורא, שיוריד את נשמתי לזה העולם, ואמר לו שיהיה לך בן אור גדול.

'ותיכף באתי אל אמי מהעולם העליון ואמרתי לה, אמי, החזירי אותי אצלך, כי כך נגזר. ונולדתי בשנת משיח בן יוסף תקס"ו, כ"ה שבט, במזל צדק, ועד היום הזה, י"א אדר (שני), צום המן, שנת זכר מרדכי לעד, שנת ברוך מרדכי נביא היהודי, ארבע עשר אלף רפ"א ימים – ועדיין לא תיקנתי כל הימים אלו שבטלתי בהם עבודת המלך'.

ובכן מה? כיצד נקרא חזיונות אלה היום? וכיצד נקראו בזמן כתיבתם? אם נקרא אותם היום בתום לב, אולי נחיה איתם בשלום, נבין את רוחם, נבין את כוונתם, נוכל להציב עצמנו במקום נמעניהם המקוריים. ואולי אף נוכל היום, כפי שאנחנו היום, להיות נמענים אפשריים שלהם, או של מקצתם.

זהו טקסט צדיקי קלאסי. הצדיק הינו יסוד העולם. הצדיק הינו המתווך בין העולמות. סביב נשמת הצדיק מתנהל טקס מפורט, מיוחד: מתי היא יורדת לעולם, מתי היא עולה לשמים, מי יורש אותה. לעתים היא מתוכננת לחזור לעולם הזה, היא לומדת תורה בהיכלות עליונים ומלמדת חלק מהדברים את החסידים, היא כצינור, היא ככלי קיבול.

והטקסט החזיוני הנ"ל מהדהד את ראשית צמיחת החסידות (הבעש"ט) ואת אבות החסידות. הנה, על פי המסורת החסידית אומרים כי בזמן שכל הנשמות היו מכונסות בנשמתו של אדם הראשון כשעמד על יד עץ הדעת, ברחה נשמתו של הבעל שם טוב ולא אכלה מפרי העץ. ואומרים שנשמתו של הבעש"ט לא רצתה לירד לזה העולם השפל, כי יראה מפני הנחשים-השרפים שיש בכל דור וכו', ומיד ניתנו לה למשמר בדרך שישים גיבורים וכו' ("אור הגנוז").

כלומר, מתקיים משא ומתן בעניין התלבשות נשמת הצדיק בגוף אדם וירידתו לעולם הזה. הנטייה הינה לא להיוולד, לא להתממש כבן אדם, להישאר בהיכלות העליונים. השליחות מכתיבה לנשמת הצדיק חיים בעולם הזה. וכך הקומארנאי, בחיזיון הנ"ל, מגלה לאנשיו את חזרתו לעולמות העליונים לאחר שנת חיים, את שובו לעולם הזה, ואת נסיבות הדברים, נסיבות עליונות, קדושות, נסיבות של שליחות ידועה. וכך הקומארנאי מעיד על עצמו שהוא אור גדול, ומספר כי נולד מכוח גזירה של צדיק (אותו ר' ישראל מלובלין), שהרי צדיק גוזר והקב"ה מקיים וכו'.

וההתפארות העצמית של הקומארנאי ('אור גדול') אינה נחשבת בחסידות ליוהרה, אלא לאמצעי הפצה, הסברה, שכנוע. זו יוהרה טקטית מול מתנגדים, יריבים, ממעטי חשיבות, ספקנים, ליצנים. וזו אף מסורת הנמשכת מהבעל שם טוב, המגלה לנאמניו כי בתנועתו שלו בין העולמות יש שהוא שוקל להישאר באחד ההיכלות העליונים ולא לשוב לעולם הזה. כלומר, הקומארנאי חוזר לעליון כשהוא בן שנה, ולאחר מכן חוזר לעולם הזה, על פי מתכונת חסידית המקנה לנשמת הצדיק מעמד של נושא ונותן בעולמות העליונים ביחס לתפקידו ולמיקומו, כפי שהוא נושא ונותן ביחס לגורל כלל ישראל. והנה, גם הקומארנאי, כבעש"ט, מגלה כי פעל כך וכך בעולמות העליונים ביחס לישראל, ואף ביחס לגויים וכו'. והנה, על מיטת מותו הבעש"ט מגלה לנאמניו, שאם גואל צדק לא יופיע תוך שישים שנה ממותו, הוא, הבעש"ט, יחזור לעולם הזה.

והקשר הקומראני לבעש"ט מתבטא בדרכים רבות ובהצהרות רבות, ואחת מהן כתובה כך בהקדמה ל"ספר זאת הברכה (על התורה)" הקומארנאי: 'רבנו הקדוש אור המאיר אור עינינו, ישראל בן אליעזר בן שרה, הריב"ש טוב, אשר האיר עינינו. באורו נלך עד ביאת יינון, ואחרי תלמידיו הקדושים מוסמכים'.

והנה, בחיזיון הנ"ל דרמה עצומה: הבן העתיד להיוולד ואביו מולידו לא יחיו יחד באותו עולם. האב לא יאריך ימים. כי העולם אינו יכול (או אינו כדאי) להכיל יחד את שניהם. האב ייוותר בעולם רק כדי תקופת חניכה מינימלית של הבן היילוד. זהו התנאי של הצדיק, ר' ישראל מלובלין. והתנאי אינו סתם תנאו של ר' ישראל, אלא תנאי בית דין של מעלה. והאב מקבל את התנאי. לפנינו, אם כן, מעין עקידת יצחק מהופכת: הבן היילוד 'ממית' את אביו.

והנמען של החיזיון הקומארנאי הזה הוא גם חסיד קומארנאי רגיל, ובמעגל הראשון של הנמענים נמצאת צמרת המשפחה החסידית הקומארנאית עצמה, משפחת האדמו"ר, המנסחת את הביוגרפיה שלה, את ההיררכיה שלה, גם באמצעות החזיונות של ראשיה, שבתחילה נרשמו כיומנים פרטיים. ביוגרפיה והיררכיה בהשראת מייסד החסידות, הבעש"ט, ובזיקה אליו. כאמור, לחסידות קומארנא יש קובץ סיפורי בעש"ט משלה ("ספר מעשה השם השלם").

והחסיד, ולא כל שכן משפחת האדמו"ר, היטב ידעו לקרוא את החיזיון הזה, כולל העקידה המהופכת הנ"ל. ובתוך 'הציור הפנטסטי' (החיזיון) נשתלו סיבים דידקטיים, מאשררי מסורת חסידית, יוצרי סמכות. והסימנים שבחיזיון היו 'סימנים מוכרים' לרב'ה הקומארנאי ולנמעניו הישירים, מהטקסטים, מהאגדות ומ'הדיבור החסידי הכללי', זה שמהבעש"ט ועד לנכדו ר' אפרים, מחבר הספר "דגל מחנה אפרים", שאצלו הרב'ה הקומארנאי שהה ל'שימוש צדיקים' (שהות-שירות אצל צדיק).

חסידות קומארנא נצרכה לנפלאות משלה ולנסים משלה, ואחדים מאלה מאוזכרים ב"ספר מגילת סתרים", ואף הם מהדהדים ספרות חסידית קודמת: 'מעשה באיש גביר אחד שהיה גר בכפר אחד סמוך לקומארנא, והיה לו עדר גדול של שוורים, ונפלה מחלה בשוורים, ובא לפני רבנו הקדוש, מורנו יצחק אייזיק, להתפלל עליהם. והשיב רבנו הקדוש שייסע שמה ויאסוף בחצרו כל השוורים, ויתפלל שם מנחה, ומקווה שיתרפאו השוורים. וכאשר בא רבנו הקדוש לחצרו של הגביר, ורבנו התחיל להתפלל תפילת מנחה, הקיפוהו השוורים מסביב לרבנו, ובעת שפתח לומר קדושה עמדו השוורים על שתי רגליהם בשעת הקדושה, ונתרפאו כולם".

עמידת בהמות על רגליהן האחוריות נוכח קדושת הצדיק נמצאת כבר אצל הבעש"ט, וכשתקרא בספר זה, "בתום לב", את פרק הבעש"ט, תקרא סיפור קצר על נפילת הבעש"ט בידי שודדים בקפריסין ועל הכבשים שנעמדו שם על רגליהן (עקביהן). גם הבהמה מתפעמת מקדושת הצדיק. מה שהחל בבעש"ט נמשך דרך הסיפור לקומארנאים. ואם חסידי הקומארנאי הכירו את עניין השוורים דרך עניין הכבשים, הם ראו בכך 'המשכיות' ולא 'חקיינות'.

וחסידות קומארנא צריכה היתה לתקנון-הנהגות (התנהגות) משלה, כדי להיות חסידות מסוימת בפני עצמה, חסידות במלואה. והנה, ר' אליעזר צבי הקומארנאי, בנו של ר' יצחק אייזיק, חיבר 'הנהגות קדושות' בהקדמה לספרו "אור עיניים", שהוא מפתח לענייני כתבי האר"י. ותקנון-התנהגות זה מקרין מתוכו את תקדימיו החסידיים ואת השפעת זמנו שלו, ועיקריו הינם חיים על פי ובתוך: נגלה ונסתר, דבקות, כוח התפילה כשלעצמה, שורש הנשמה, מידות חסידיות, מידות רעות, חלום רע, הרהור ומעשה, כוח הקליפות להזיק, מהות האותיות, תיקון חצות, גלות השכינה, פרנסה, יצר הרע, שמחה, תפילין של רש"י ושל רבנו תם, ארבע זכירות, אמונה וביטחון, מחשבות זרות, קטרוג.

ובתקנון אף הנחיות ל'ראש הדור' (הצדיק): אהבת ישראל, ענווה עד כדי ביטול עצמי ('אל יהיה בלבו שום ישות כלל'), כולו לשם שמים, לא קפדן ולא אכזר ביחס לאנשיו, שיתעלם בכל כוחו מהשבחים שחסידיו מרעיפים עליו.

והתקנון כולל הנחיות מקובלות ביחס לפרנסה, לרכילות, לחיים חברתיים, לצדקה ('כפי יכולתו ולא יותר'), להדרכת הבנים, לכיבוש היצר, לביטול תורה, לניקיון הגוף, ללבוש. והנה, לתוך התקנון השמרני-חסידי התגנבה הנחיה זו: 'אל יגלה כל הונו ועושרו לאישתו ראשונה ובני ביתו, ומכל כן לזיווג שני'. ומידה רעה היא 'למסור עצמו עם הונו ועושרו בעת זקנתו לבניו'.

ומתוך "ספר זאת הברכה (על התורה)", שהוא "לקט פניני אמרי קודש על דרך הנגלה והחסידות מרבותינו הקדושים מקאמארנא", שהוא לקט ממייסדי חסידות קומארנא: ר' אלכסנדר סנדר, ובנו, ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל סופרין, ובנו שלו, ר' אליעזר צבי סופרין – נלמד לא מעט על התורה עצמה של הקומארנאים. ובחרתי להדגימה כאן דרך פירוש הקומארנאים את פרשת "בראשית". ואעשה זאת בקיצור, שאחרת אני משקיע עצמי בקומארנא עד כדי ספר בפני עצמו.

הפירוש הקומארנאי ל"בראשית" הינו בעיקרו חסידי-מסורתי: הסתמכות על האר"י, הבעש"ט, ר' אלימלך, כלומר על הגשר הקבלי-חסידי. ובמרכז הפרשנות נמצא ה'צדיק', כאישיות המחברת בין העולמות. וכך, מבחינת הקומארנאים, בפרשת "בראשית" מגולם טקסט מכונן צדיקות. ולא מיותר להזכיר כאן כי הרב'יים (ה'צדיקים') התמחו ב'דיבור מגייס', מראשית החסידות ועד הנה. מגייס חסידים, מגייס קשב מיוחד לערך 'צדיק', ומגייס לו מקורות טקסטואליים קדמונים. וברוב הפרשנות על התורה, של החסידות בכללותה, ה'צדיק' הינו ציר מרכזי.

ולדוגמה: 'בראשית ברא' וגו' – 'דלא היה אפשרי להיות בריאות עולם, שהיה מתפשט עד אין סוף, והסתכל הקב"ה במעשה הרשעים ונתצמצם האור הרבה, והסתכל במעשה צדיקים והמשיך קו חיים בסוד מטי ולא מטי. וכל זה ידוע ממר"ן האר"י ואור ישראל מר"ן הריב"ש טוב".

וכן: 'את השמים ואת הארץ' – '… והוא קרא לון שמים חדשים… דעביד קב"ה תדיר מאינון חידושין… וזהו שהשיב הקב"ה לישראל הקדושים שלא יתפחדו ממידת הדין שבראתי בשם אלוקים, כי יהיו בכל הדורות צדיקים קדושים כאלה, שהם מחדשים שמים חדשים והארץ חדשה, שעל ידי זה ימתקו בכל דור ודור מדת הדין".

קומארנא. ובכן קומארנא. וכיוון שלא עלי המלאכה לגמור, כבר יימצא מודרני נוסף שישלים היטב את סיפור קומארנא כחסידות, כרב'יים, כספרות תורנית והגותית, כחסידים, כפרק בשרשרת הדורות.

וכך, בבית הכנסת היפואי הקטן, "זיכרון ברוך", נותרה חסידות קומארנא נוכחת כעננה קסומה תכלכלה, ובתוכה שמות הרב'יים של קומארנא, ושמות ספריהם, ושמות מקומות שלטונם כחסידות, ושמות אנשיהם שנטרפו על ידי הנאצים, ובתוך כל זה חידושי התורה של ראשי קומארנא, שנשגבו מבינת כותב שורות אלה, חידושים על תרי"ג מצוות, על מסכת אבות, על "הזוהר", על מגילת אסתר ועוד.

והלוואי שכל מה שנכתב פה על קומארנא, יש לו את הכוח להיות מצדנו בבחינת דמי מפתח לבית כנסת "זיכרון ברוך", שאת שעריו פתחנו מחדש.

מתוך הספר "בתום לב", הוצאת כתר, 2001. באדיבות האתר אדם ברוך שישי.

לסיפור נוסף של אדם ברוך ב"ליבא" לחץ כאן

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *