בְּצֵאתִי לִקְרָאתְךָ, לִקְרָאתִי מְצָאתִיךָ

התורה חיי עולם היא, אך התפילה חיי שעה. היא מתעוררת מרִגשות הלב של האדם, נבנית משעותיו היפות ומשעותיו הקשות, ומהפכת את סערת הלב לקרבת אלוהים. חיים סבתו במאמר יפהפה על תפילה
בְּצֵאתִי לִקְרָאתְךָ, לִקְרָאתִי מְצָאתִיךָ

על התפילה

״בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה׳ זָכָרְתִּי, וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ״.

מרגלית יקרה היא התפילה. שירת הנשמה. תפילה בכוונה מרעידה את הלב, מזעזעת את הנפש ומקרבת את האדם לאביו שבשמים. ממרחקים וממעמקים צועק האדם. מחבָלים שאפפוהו וממצָרִים שהקיפוהו. יוצא הוא לקראת בוראו, אליו משווע. המחיצות נופלות, הלב מפולש וזוכה הוא לקרבת אלוקים. בדרכו לקראת בוראו מוצא הוא את בוראו בא לקראתו.

מתנה מיוחדת ניתנה לאדם מראשית יצירתו. הזכות לעמוד לפני בוראו, להתחנן אליו ולשיר לכבודו.

אתה הבדלת אנוש מראש. ובמה הבדלתו? ותכירהו לעמוד לפניך!

אוי לו לאדם שנלקחה סגולה זו ממנו. מה דל הוא מי שאינו יכול לפנות לריבונו של עולם. כך מתלונן קין על עונשו: ״גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא. הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר״. נענש קין שלא יוכל לעמוד לפני בוראו, וטוען הוא שאי אפשר לו לאדם לשאת עונש כזה.

התפילה מצווה היא לאדם, וגם תענוג. כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים.

רס״ג והרמב״ם מנו את התפילה כמצוות עשה מן התורה. מן הפסוק ״הוּא תְהִלָּתְךָ״, ומן הפסוק ״וְאֹתוֹ תַעֲבֹד״, וכפי שדרשו חכמים: ״וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם״, איזו היא עבודה שבלב זו תפילה. לדעת הרמב״ן חובת התפילה מדברי חכמים היא.

שתי מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל: תפילה ותורה. ובשתיהן התייחד עם ישראל מכל העמים. כך נאמר במפורש:

״כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹקִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה׳ אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת״.

זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד. התורה חיי עולם היא, והתפילה חיי שעה. מרִגשות הלב של האדם מתעוררת היא. ממה שרואה וממה ששומע וממה שמרגיש וממה שעובר עליו בחייו. משעותיו היפות ומשעותיו הקשות. חיי שעה היא התפילה ומחיה את השעה. מהפכת היא את סערת הלב לקרבת אלוהים.

תחילתה במצוקת האדם בענייני שעה, אבל משיודע הוא למי יפנה ועל מי משליך יהבו, כיוון שהאמין בו ותלה עיניו אליו, זכה להיות קרוב לאלוהים. קרבה זו היא המתנה היקרה של התפילה. פרי הזמן היא. שעת התייחדות העובד עם המלך במסבו.

״מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב, וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ״. מהללו של אדם צורף את לבו ומזקקו מסיגיו. הנשמה תמיד מתפללת היא, אלא שאת מקורה חוסמים גושי עפר וצרורות, זיופים ועוונות. וכיון שהסיר האדם כל אלה ופָתח פֶּתח כחודו של מחט אל טהרת לבו, פתח מפולש ללא חציצה, מיד מפכה מעיין הנשמה מים זכים נובעים, והתפילה בוקעת מפיו. ״ה׳ שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ״.

וכיצד התפללו חסידים ראשונים:

היו שוהים שעה אחת וחושבים בדברים המכניעים את הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים. מתבודדים ומכוונים בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כוח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה.

וכיצד יתפלל כל אדם? יקבע מקום לתפילתו, ייכנס שיעור שני פתחים, האחד לסור מעולם החולין והשני לכנוס לעולם של קודש, ישים פניו אל הקיר, יכוון פניו אל ארץ ישראל וירושלים ומקום המקדש שמשם עולות התפילות, כנאמר בכתוב, וישתדל להסיר כל הטורד אותו, ויטהר את לבו, ויחשוב כאילו שכינה לנגדו, וישפוך את נפשו לפני שומע צעקה, ויתחטא כבן שמתחטא לפני אביו, ויתחנן כרש, ויתעטף כעני, ויניח ידיו כפותות על לבו כעבד, ויכוון רגליו כמלאכים העומדים רגל ישרה, ויכרע ב׳ברוך׳, וישתחווה ב׳אתה׳ לקיים מה שנאמר ״וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא״, ויזקוף קודם שיאמר ה׳, לקיים מה שנאמר ״ה׳ זֹקֵף כְּפוּפִים״. ויאמר הנוסח שקבעו רבותינו המשוררים והחסידים הגדולים היודעים את בוראם, כשם שמי שאינו יודע לשורר מלבו מכוון בשיריהם של משוררים גדולים ולבו מתרגש והומה. ויכוון פירוש המילים, ויקווה אל ה׳. ואף אם לא נענה, יחזור ויתפלל, ויֵדע שהתפילה אינה שבה ריקם אלא שאין אנו יודעים דרכי בוראנו, ומאמינים אנו בו בין אם נשמעה תפילתנו ובין אם לאו. ותהא דרגתו קבועה בעבודת ה׳. בין אם צועק לפניו מקירות לבו, ובין אם שר הוא לפניו שירת הודיה, וגם תפילתו הקבועה לו דבר יום ביומו אל יעשנה קבע כמשׂוי אלא תחנונים. ואף אם טרדות הזמן לא יניחוהו לכוון את לבו כהלכה, ישתדל ככל יכולתו, ויאמץ את לבו, ויֵדע שאף על פי כן רצוי הוא לפני בוראו בתפילתו שכן אמרו:

״וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם… וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ… ״, ואף על פי כן – ״וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן״.

מן הדברים המעוררים את האדם, שיתפלל בבית הכנסת אבל לא שיהיה אטום אלא שיהיו לו חלונות, שיתפעל מן העולם וישפיע על העולם. ויתפלל בזריחה ולקראת השקיעה, שעות שהנפש מתעוררת לפלאי הבריאה ויופיה.

שני חלקים לה לתפילה. עבודה שבלב וקידוש שמו הגדול.

עבודה שבלב היא התפילה האישית והפרטית הנאמרת בלחש. רק שפתינו נעות וקולנו לא יישמע. יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. והשנית היא תפילת הפרהסיה, שירת הרבים שעיקרה קידוש ה׳ במניין ובדברים שבקדושה. שכבר אמר הרמב״ן שהיא כוונת היצירה שאין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שיֵדע האדם ויודה לאלוקיו שבראו. וכוונת רוממות הקול בתפילות וכוונת בתי כנסיות וזְכות תפילת הרבים, שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם, ויפרסמו זה, ויאמרו לפניו: בריותיך אנחנו. שתפילה צריכה קול, חֲצִיפָא נָצַח לְבִישָׁא.

וגדולה מאוד מעלת תפילת הרבים שמתקבלת היא. והפליגו חכמים בשבח העונה אמן יהא שמיה רבה וקדושה ואמן.

התפילה עבודה היא. אחד משלושה עמודים שהעולם נסמך עליהם. כנגד עבודת הקרבנות נקבעה. שפיכת הנפש לפניו כשפיכת דם הקרבן על המזבח. ומתקנת אבות היא. אברהם שהשכים ועמד בתפילה וקבע מקום לתפילתו, ואף שלא נענה הוסיף והתפלל. יצחק שיצא לשׂוח בשדה לפנות ערב, ויעקב שפגע במקום וחזה סולם שמלאכי אלוהים עולים ויורדים בו.

בעולם החדש משליך האדם יהביו על המדע והרפואה המתקדמים שיספקו את צרכיו וירפאו מדוויו אבל צריך הוא לידע מי הוא הנותן חכמה וחיל לאותם רופאים ואנשי מדע, מי הוא הנותן בליבם חכמה לסייע, הלוא הוא בורא העולם ואליו אנו משוועים. גם בעולם מלא טכנולוגיה צמא האדם לשיחה עם בוראו.

שיחת הלב, שירת הנשמה והמית הנפש בוקעות ועולות ממעמקים אל שוכן מרומים, השומע שוועת עניים, ורואה ללב נשברים, ומושיע ופודה ומציל.

״יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה׳ צוּרִי וְגֹאֲלִי״.

מקורות

בצאתי לקראתך – ריה״ל, יה אנה אמצאך  בהתעטף עלי – יונה ב, ח  ממעמקים – תהלים קל, א  מחבלים שאפפוהו – תהלים קטז, ג  אתה הבדלת – מתוך תפילת נעילה  גדול עוני – בראשית ד, יג-יד  שאי אפשר – רמב״ן פירוש התורה שם  וגם תענוג – הראי״ה קוק, עולת ראיה, עמ׳ יג  רס״ג ספר המצוות כתיבת יד – פרק ראשון שער עבודת ה׳ המצוה החמישית  רמב״ם ספר המצוות – מצות עשה, ה  הוא תהלתך – דברים י, כא  ואֹתו תעבד – דברים ו, יג  דרשו חכמים – תענית ב ע״א  ולעבדו – דברים יא, יג  הרמב״ן – השגות לסה״מ לרמב״ם שם  כי מי גוי גדול – דברים ד, ז-ח  זמן תורה לחוד – שבת י ע״א  חיי עולם – שבת שם  מחיה את השעה – הראי״ה קוק, עולת ראיה, עמ׳ יט.

תחילתה – על פי מהר״ל, נתיב העבודה, ג  עם המלך במסבו – ריה״ל יעירוני רעיוני  מצרף לכסף – משלי כז, כא  ומזקקו – ספר חרדים סו, נ  חסידים ראשונים – משנה ברכות פ״ה מ״א  מתבודדים –
שו״ע, או״ח צח, א  יקבע מקום – ברכות ו ע״ב  ייכנס שיעור –  שם ח ע״א  האחד לסור – מהר״ל שם, ה  אל הקיר – ברכות ה ע״ב  כנגד א״י – ברכות ל ע״א  כנאמר בכתוב – מלכים א, ח  יכרע בברוך – ברכות יב ע״א  ומפני שמי – מלאכי ב, ה  ה׳ זֹקף כפופים – תהלים קמו, ח  ואף אם לא נענה – ברכות לב ע״ב  ותהא דרגתו קבועה – מהר״ל, נתיב העבודה ו  אל יעשנה קבע – משנה, ברכות פ״ד מ״ד, ובגמרא כט ע״ב.

ויפתוהו בפיהם – תהלים עח, לו-לח  ואף על פי כן – תענית ח ע״א  שיהיו לו חלונות – ברכות לא ע״א  שיתפעל – ראי״ה קוק, עין אי״ה שם, שעות שהנפש – ראי״ה קוק, עין אי״ה לברכות כט ע״ב, רק שפתינו – על פי שמואל א׳ א, יג וברכות לא ע״א  יהיו לך – משלי ה, יז  אמר הרמב״ן – פירושו לתורה סוף פרשת בא  חציפא נצח לבישא – ירושלמי, תענית פ״ב ה״א  אחד משלושה עמודים – משנה, אבות פ״א מ״ב ורבינו יונה שם.  שפיכת הנפש – שמעתי מהרב יעקב מדן – כך כתב הרש״ב (רבי שלום דובער שניאורסון האדמו״ר החמישי של חב״ד), יהיו לרצון – תהלים יט, טו

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *