ריסטרט לנפש

שנה חדשה באופק, ושוב אנו מגלים שמכל ההחלטות הטובות של השנה הקודמת נותרו שאריות מועטות, האם עדיין יש בהן טעם? האם אין בהחלטות אלו, שאנו יודעים מראש שלא נעמוד בהן, משום צביעות?

שנה חדשה מתקרבת אלינו. אנחנו מביטים באכזבה על כל ההחלטות הטובות שקבלנו בשנה שעברה, ולא נותר מהן הרבה. מה הטעם, אם כך, בהחלטות חדשות? נותנים על כך חכמי המוסר משל נפלא: מעשה בדיג שהיה לו חבל רעוע. בכל לילה היה קושר את ספינתו, אך בכל לילה מחדש החבל היה נקרע והספינה הייתה מתנתקת, כך שבבוקר היה צריך לאתר אותה ולהחזיר אותה מן הים. אמרו לו "הרי החבל שלך נקרע כל לילה מחדש, למה לך בכלל לקשור את הסירה?", ענה להם "אלמלא הייתי קושר אותה מדי לילה, בבוקר לא הייתי רואה אותה באופק, ולא הייתי יכול להחזיר אותה אל המעגן".

נכון, הרבה פעמים ההתעוררות הזו לשינוי, שיש בתחילתה של כל שנה, לא מחזיקה מעמד, אבל לפחות משאירה אותנו יותר קרוב למקום בו אנו רוצים להיות. זה עדיף על מצב בו הייינו מוותרים בכלל על חשבון נפש, ועל הנסיון להתחיל שוב ושוב התחלות חדשות, וספינת הנפש שלנו הייתה נבלעת בים הגדול.

אפשר להוסיף עוד נקודה עפ"י החסידות. כתוב על יוסף, שכאשר אשת פוטיפר ניסתה לפתות אותו ולאחוז בו, היא השתחרר ממנה בכך שהותיר בידה את בגדו. הבגד הוא התדמית שלנו. לפעמים אנחנו כל כך אחוזים בתדמית שלנו, בתפיסות שונות לגבי עצמנו, שלא נראה לנו שאנו יכולים להשתנות. אנחנו מספרים לעצמנו סיפור לגבי מה אנחנו יכולים לעשות ומה אנחנו לא יכולים, למה אנחנו ראוים ולמה אנחנו לא ראויים, ומתאהבים בסיפור הזה. שוכחים שהוא בר החלפה. רק אם נעז לפשוט את אותו בגד, להשתחרר מאותה תדמית מגבילה, ונשאיר אותם אצל "אשת פוטיפר", כלומר במקום האפל שמקבע אותנו, רק אז נוכל לצאת לדרך חדשה.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *