מתחילים ב"ויקרא"

פרשת ויקרא תשע"ח: השבוע מתחילים את החומש השלישי, הספר ויקרא. למה דווקא הספר הזה נבחר להיות הראשון מבין ספרי התורה שאותו לומדים ילדים בחינוך הדתי?

השיעור מתקיים מדי יום רביעי ב-21:00 ב"היכל שלמה", קינג ג'ורג' 58, ירושלים. לקבלת השיעורים וגם קטע יומי קצר ישירות לסלולרי סמסו את שמכם בלבד למספר 052-5940059. הווידאו של כל השיעורים נמצא באתר "ליבא"

ברוכים הבאים, ברוכים הנמצאים בישראל, נחתנו בארץ אחרי הרצאות בארגנטינה. בדרך כלל השיעור מוכן בירושלים, הפעם הוא הוכן ממש מעל לים, מעל לאוקיינוס, בטיסות הארוכות מארגנטינה לישראל, דרך לונדון, ולא באוויר של ארץ ישראל. אנחנו מתחילים השבוע את ספר "ויקרא" שנחשב לספר קשה, רובו עוסק בקורבנות, בנושאי טומאה וטהרה, יש בו פחות סיפורים ועלילות. זה לא רק שספר ויקרא מתחיל, אלא שגם ספר שמות נגמר. אנשים ממש מנחמים אותי ברחוב ואומרים לי: לא נורא, תעברו את זה, אחר כך מגיע ספר במדבר.

אבל אנחנו לא נקבל פה הערב את הגישה הזו. קודם כל, בזכות שני מיילים שעודדו אותי השבוע ונתנו לי כוח לצלול לתוך פרשת "ויקרא" ולחפש בה משמעות לימינו. הנה המייל הראשון: "ערב טוב סיון מפורטלזה שבצפון מזרח ברזיל. אני חיה בין פולין, ספרד וברזיל ואני מאזינה קבועה של הפרשות. דיברת לא מזמן על נושא הדמנציה, השכחה, וסיפרת כמה זה עצוב כשאנשים שוכחים פרטים חשובים והופכים מבולבלים. רציתי לספר לך על משהו מעניין שגיליתי לאחרונה על סבא שלי שהולך ומאבד את צלילותו. כשאני מדברת איתו, עם סבא איסק, יצחק בן רוזה מלמוד, בן ה-88, אני מזכירה לו מהי פרשת השבוע. גיליתי שזה מאוד עוזר לו לעקוב ולזכור מה הזמן שבו אנחנו נמצאים. להגיד לו מה הפרשה מחבר אותו לזמן ועושה אותו בפוקוס. להתראות, שני".

שני, אמרת פה משהו חזק מאוד. הלוואי שאנחנו היינו שומעים את שם הפרשה ונכנסים לפוקוס. זה כנראה מעיד על הנשמה שלו שמסתתרת בפנים, מאחורי הדינמציה. ועכשיו מייל ממורה שביקשה להישאר בעילום שם:

"אני מלמדת תנ"ך לבגרות בבית ספר לחינוך מיוחד, בית ספר לתלמידים עם הפרעות נפשיות. זה בית ספר תיכון, לא דתי, ואנחנו צופים כל שבוע בשיעור ועוצרים הרבה באמצע כל פעם, כדי לדבר על הדברים. אנחנו רואים אותך ואת הקהל והתלמידים כבר יודעים מי היא נחמה ליבוביץ'. אנחנו לא איתכם באולם אבל את מוזמנת להגיד שלום לשחר, מורן, שרון, לירון, טל, מרום, אייל, רותם, בן, שירה, ניק ואלכס".

אז תודה לכיתה המיוחדת הזו, אתם מוזמנים לשלוח רעיונות שעולים לכם תוך כדי הדיון בכיתה. אחרי שני מיילים כאלה – אי אפשר לא לחפש משמעויות גם בפרשת ויקרא, שנפתחת כך: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.

אנחנו נשאל שלוש שאלות על "ויקרא". לא על ספר ויקרא ולא על פרשת ויקרא אלא על הפסוק הראשון בפרשה, שפרשנינו כבר אלפי שנים דנים בו בהעמקה רבה. המשפט הראשון בפרשה מושך תשומת לב רבה, כי הוא ההתחלה של כל הציוויים הרבים שיגיעו אחר כך, והוא מלמד אותנו איך לחנך, ואיך להתחנך, אין לדבר ואיך להקשיב. אז הנה השאלה הראשונה שלנו להערב:

למה מתחילים ב"ויקרא"?

מקובל להתחיל את הלימוד של ילדים בספר "ויקרא". ככה מתחיל לימוד התורה של ילד קטן, גם היום זה קיים במסגרות חינוכיות רבות, ויש תיאורים קסומים מדורות קודמים על הילד הקטן העטוף בטלית, ילד החאלק'ה, שלוקחים אותו לראשונה לתלמוד התורה ושם הוא מלקק אותיות עם דבש, ומתחיל ללמוד, ובאיזה פסוקים? בדיוק בפסוק הזה: ויקרא אליו משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור. למה זה הבסיס? למה זו ההתחלה? אומרים לנו חז"ל:

"מפני מה מתחילין לתינוקות מתורת כהנים, יתחילו להן מבראשית! אלא אמר הקב"ה: הואיל וקרבנות טהורים והתינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים" (מדרש ויקרא רבה)

אני חושבת שהמשפט הזה – יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים – רלבנטי מאוד בשבוע הזה. הדבר הראשון שאנחנו רוצים להטמיע בילד זו טהרה. הוא תמים וטהור, ולכן מתחילים איתו בדינים של טהרה. הבסיס צריך להיות טהור, תמים, פשוט, אמיתי. אנחנו בסיומו של שבוע מאוד שמח – כי ברוך השם אין בחירות. יכולתי לשמוע עד ארגנטינה את השמחה פה בארץ, ברוך השם, לא הולכים למערכת בחירות שאמורה הייתה להיות מגעילה במיוחד, עם שיח מאוד קיצוני, מאוד קוטבי, בין המפלגות השונות, בין הגושים, בתוך הגושים, בתוך המפלגות. אבל לאורך כל השבוע לא הצלחתי לענות לאנשים בארגנטינה על השאלה למה בכלל הולכים לבחירות. לא ידעתי גם מה לענות לעצמי. ראית שגם הפרשנים לא מבינים, הם אומרים משפטים כמו: "ביבי רוצה להסיט תשומת לב מהחקירות ולכן הוא יוזם בחירות ולכן הוא אומר שהוא לא רוצה בחירות". הבנתם? או: "ליברמן רואה את מצבו הקשה בסקרים ולכן יוזם בחירות על הטיקט של מלחמה מול החרדים כי אם הוא ייזום בחירות על הנושא הזה יש לו סיכוי להיכנס גם לכנסת הבאה ולכן הוא אומר מה שהוא אומר, הוא כמובן לא מתכוון, נשאלת השאלה אם ליצמן כן אומר מה שהוא מתכוון או מתכוון למה שהוא אומר או שבעצם גפני אומר אמת, ובנט יצא נגד ביבי כדי לתמוך בביבי, כלומר מחזק את ביבי כדי להפיל את ביבי". וזה עוד לפני שאמרנו מילה על שרה. כלומר, צבא של פרשנים, סוללות של כתבים באולפנים, מנסים להסביר לנו מה באמת כולם מתכוונים, כי ברור שהכול מלא אינטרסים, מסך עשן, דברים סמויים ונסתרים. ניסיתי לקרוא דיווחים פוליטיים וזה נראה לי יותר מפולפל מסוגייה בגמרא. ובדיוק בשבוע הזה: "יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים". הבסיס של החיים הוא פשוט, אדם אומר למה הוא מתכוון, ילד צריך לגדול על בסיס של תמימות. חז"ל הרי אומרים לנו: "אין העולם מתקיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן" – וזה בגלל הטהרה הזו, שעדיין לא התקלקלה ונהייתה מחוספסת וצינית יותר. אם ילד אומר משהו – זה לא כי הוא קרא סקר שאמר לו שכדאי לו להגיד ככה.

אז ככה ספר ויקרא מתחיל, תזכורת לכולנו מה צריך להיות הבסיס. אגב, המדרש מתאר איך גם רבי עקיבא מתחיל בגיל 40 ללמוד א'-ב' ואז – ספר ויקרא. זה מאוד מרגש לדמיין את זה, גם רבי עקיבא כ"ילד", ילד מבחינת הידע שלו בחומר הלימוד, מתחיל ככה, כי ככה מתחילים.

אבל זה לא מספיק. פרשנינו מציגים בפנינו עוד סיבה משמעותית בגללה ספר ויקרא מהווה את תחילת הלימוד. הרי מה ההמשך, מה הפסוק השני שהילד הקטן קורא?

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'.

אדם כי יקריב מכם קורבן – אנחנו מתחילים בספר ויקרא כדי לזכור את הבסיס: החיים דורשים קורבן, דורשים הקרבה. בחיים האלה צריך להקריב כדי להגיע למשהו משמעותי. היהדות – שזה המפגש הראשון של הילד עם עולם הלימוד שבה – היא לא רק ורדים ושושנים. נכון, היא אוהבת ומתוקה ומקסימה, אבל היא גם תובענית. אתם תצטרכו לשלם מחירים, להקריב משלכם, לתת זמן ואנרגיה וכסף ומחשבה, ולתת את זה "מכם", מעצמכם. ילד צריך לדעת מגיל צעיר שזה לא רק גן שעשועים. על כך נאמר:

"וירא אלוקים את האור כי טוב – כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות" (בראשית רבה).

אומרים לנו גדולי הפרשנים: למה דווקא על ספר ויקרא נאמר "כי טוב"? יש עוד ספרים מלאי הלכות רבות. התשובה היא ש"טוב" נאמר על לימוד התורה על ידי יגיעה ועמל. לכן דווקא על ספר ויקרא הוא הקשה להבנה מבין ספרי התורה נאמר "טוב". התוספות מגדירים אותו "חמור שבספרים", דרושה יגיעה כדי להבינו, וזה מצוין. לעבוד קשה זה טוב.

אבל לא רק הלימוד דורש הקרבה, גם העשייה שלנו:

"כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: לשעבר הייתם מקריבים לי שתי פעמים ביום, וגלוי וידוע לפני שבית המקדש עתיד להיחרב, ומכאן ואילך אין אתם יכולים להקריב קרבנות, אלא מבקש אני תמורתן של קרבנות: 'שמע ישראל' בבוקר 'שמע ישראל' בערב, ועולה לפני יותר מכל הקרבנות". (ילקוט שמעוני)

ידוע שהתפילות שלנו הן כנגד הקורבנות, הן שקולות לקורבנות. גם העבודה שלנו היום דורשת הקרבה ומאמץ. ילד צריך לדעת את זה מגיל צעיר. אז דיברנו על הבסיס שהוא טהרה ותמימות, ועל הבסיס שהוא לדעת שצריך להקריב בחיים. עכשיו לשאלה השנייה שהפסוק הזה מעלה:

איך אלוקים קורא למשה (ולנו)?

שימו לב לנוסח המדויק: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.

שמתם לב שכתוב פה קוראים כל "ויקרא" ורק אז "וידבר"? אלוקים קודם כל קורא למשה, ורק אז מתחיל להורות לו הוראות. פרשנים רבים מתעכבים על כך, אנחנו נביא את הניסוח של רש"י:

רש"י: לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה, לשון חיבה.

כלומר עוד יהיו פה דיבורים ואמירות וציווים, ספר ויקרא מלא בהם, אבל קודם כל – לשון חיבה. זה נכון לגבי כל הדיבור של אלוקים עם משה לאורך השנים במדבר, לא רק כאן. תמיד יש קריאה של חיבה ורק אז דיבור. מה זה אומר קריאה של חיבה? הוא קרא לו בשמו, "משה", הוא נתן לו כבוד, מקום, הערכה, הכרה, ריספקט, כל המילים האלה שמעידות על יחס קרוב וחיובי וטוב. ורק אז, רק אחרי ה"קריאה" – הגיע הדיבור. ככה הדברים נכנסים יותר ללב, יש יותר סיכוי להשפיע ולהישמע. בעל הטורים, רבנו יעקב בן אשר אומר שזו קריאה משפחתית, קריאה אימהית:

"בעל הטורים": ויקרא אל משה – ראשי תיבות אמו.

הרבי מלובביץ' לומד מכאן עיקרון עצום:

"והחי ייתן אל לבו – אם בנוגע לדיבור ה' עם משה הנבחר מכל אדם, שה' מדבר עמו פנים אל פנים, ושכינה מדברת מגרונו, קדמה קריאה לדיבור, על אחת כמה וכמה בנוגע לכל אחד מישראל שמדבר עם חברו. צריכים להקדים 'קריאה', לשון חיבה, כאשר מדברים זה עם זה. וגם כשצריכים לדבר דברים קשים לקיים את הציווי 'הוכח תוכיח את עמיתך', יש להקדים קריאה ולשון חיבה".

זה נשמע בנאלי אבל תסתכלו על השיח הציבורי, ושוב, בעיקר בשבוע האחרון. אנשים לא מדברים בכלל אחד עם השני, הם מדברים אחד על השני. קחו את השיח סביב ביבי, תדמיינו שהוא היה מתנהל ככה: קודם כל קריאה, לשון חיבה, אתה מעריץ שרוף של ביבי וחושב שעושים לו עוול, אבל יש לך שם וזהות, אני מכבד אותך, היחס לתומכי ביבי הוא לפעמים כאל עדר של בבונים, ממש מעליב. ואחר כך אפשר לדבר. קחו את היחס לשמאל, יש מקומות בהם שמאלני זה מילה גסה. זה לא נכון. שלום, אתה שמאלני, נעים מאוד, עכשיו אגיד לך מה דעתי. אני כבר לא מדברת על עמדות דתיות וחרדיות, שהופכות להיות בכלל לא לגיטימיות. דמיינו עולם של קריאה ואז דיבור, ומה שיפה זה שהרבי מלובביץ' אומר את זה. הוא לא היה פלורליסט ומכיל, הוא היה חד מאוד בעמדות שלו ביחס לתורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל. הוא ניהל מאבקים ציבוריים מאוד נוקבים וברורים. אבל גם אנשים שחלקו עליו לגמרי קיבלו קודם כל קריאה ואז דיבור.

ויש עוד עיקרון עתיק שפרשנינו שמים לב אליו. אלוקים מדבר ונותן למשה הפסקות בין הדיבורים, כל פעם זו פרשייה חדשה, יש הפוגה. ושוב לומדים מכאן עיקרון גדול לגבינו:

"ומה היו הפסקות משמשות? לתן רווח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין עניין לעניין. קל וחומר להדיוט הלומד מן ההדיוט".

"רווח להתבונן". איזה ביטוי מופלא וקדוש. גם אחרי שכבר קראת לאדם בקריאה של חיבה, ועכשיו אתה מדבר אליו מה שאתה רוצה לדבר – אל תציף אותו, אל תעמיס, אל תדחוס. תן לו רווח להתבונן. ואם זה ככה בין אלוקים לבין משה, קל וחומר בינינו, הדיוטות. בעלי מספר על מורה אחד שהוא מעריץ עד היום, שהיה מלמד אותם בשיעור את החומר, ואז אומר: טוב, השיעור הסתיים, צאו לשחק, אני סיימתי ללמד את החומר שרציתי ללמד. וואו. המטרה אינה לדחוס חומר 45 דקות, אלא לתת זמן להפנים, לשים לב, לחשוב מה עשינו. יש ערך גדול בהפוגות האלה, והן חלק ממסע חיינו. ובעצם, גם הפסוק הראשון של ספר ויקרא אומר לנו את זה, אבל גם הפסוק האחרון של ספר שמות. הרי רק בשבוע שעבר סיימנו את ספר שמות, והפסוק האחרון בפרשת פקודי שם אומר כך:

כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם.

רש"י: לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם – בכל מסע שהיו נוסעים היו הענן שוכן במקום אשר יחנו שם. מקום חנייתם אף הוא קרוי מסע.

רבים אומרים שזה פסוק מרגש כי הוא מתאר את המשכן, את השראת השכינה במשכן אחרי המסע הארוך ואחרי הבנייה המפורטת. אבל הוא מרגש גם כי הוא קובע את העיקרון: "מקום חנייתם אף הוא קרוי מסע". גם החניות של חיינו הן חלק מהמסע, יש בהן ערך, הן הכרחיות. זה קצת הזוי להגיד את זה אחרי השבוע שעברתי, לא רוצה לספר לכם את הלו"ז שלי, אבל עוד מעט מגיעה שבת. יש הפסקה אחת, "רווח להתבונן" אחד, שגם הוורקוהוליסטים ביותר מחוייבים בו. ואני רוצה להראות לכן תמונה מארגנטינה, אחת מרשתות החנויות הפופולאריות שם, שראיתי יותר פעם אחת, היא החנות הזו, ששמה: OPEN 25 HOURS. אנחנו רגילים למירוץ של 24/7, והם ממתגים את עצמם כחנות שפתוחה 25/7. איך זה יכול להיות? יש להם עוד שעה ביום? אז ניגשתי למוכרים והם הסבירו לי (באנגלית עילגת) שזה המותג שלהם, זה משדר יעילות, נמרצות, כאילו הם עובדים בשבילך כל הזמן ופתוחים תמיד-תמיד, ומישהי הסבירה שהם מקפידים לפתוח גם בחגים הלאומיים של הממשלה, גם כשאחרים נוהגים לסגור את החנויות. כאילו אין צורך ברווח להתבונן, כאילו אין צורך בחנייה. זה המאבק התרבותי הכי משמעותי שלנו, גם של היהדות כלפי העולם אבל גם שלנו פנימה, בתוך עצמנו. להילחם על ההפוגות, השפיות, ה"רווח להתבונן".

וממש באותו הקשר, קמתי שם בוקר אחד וראיתי מבול של הודעות וכולן זהות. כמה וכמה אנשים שלחו לי לינק לכתבה בעיתון הארץ. "שוב פעם רוגל אלפר כתב נגדי?", חשבתי לעצמי, "מה הפעם?". אבל פתחתי את הלינק ומצאתי את הכתבה הבאה, ואני מודה למי שעידכן אותי:

אריאנה הפינגטון, למי שמכיר, ייסדה את אחד האתרים החזקים באמריקה, "הפינגטון פוסט", על שמה. היא מכרה אותו לאחרונה במאות מיליוני דולרים אחרי שהצליחה לפצח את השיטה, לעשות אתר חדשותי שהוא גם מורכב מבלוגים וכותבים עצמאיים וגם מתבסס על התקשורת המסחרית הקיימת, זה נחשב אתר שמאל, ליברלי, אבל היא עזבה אותו לטובת אתר חדש, אז היא מתראיינת גם לישראל על האתר החדש שמדבר בדיוק על הצורך להרפות מהטכנולוגיה, ושימו לב לכותרת: "מייסדת הפינגטון פוסט מבקשת: אל תעשו קניות בשבת". היא לא יהודייה, אבל אם מצלצל אליה עיתונאי מישראל, ודווקא מעיתון "הארץ", זה מה שיש לה לומר לנו, מבחוץ. טוב שזה לא זכה לכותרת "הדתה". נצטט חלק ממה שהיא אומרת השבוע, היא נבחרה לאחת הנשים המשפיעות בעולם, וזו מסקנתה אחרי לא מעט שנים בביזנס:

"השבת היא אחד הדברים הכי טובים וחכמים שיש. הרצון להתנתק מהעבודה, מהטכנולוגיה, מהמחשב ולהתחבר לעצמך, למשהו עמוק יותר ולהיטען מחדש, הוא דבר אדיר. כולם צריכים להיות בעד שמירת השבת. לא רק דתיים, כולם צריכים לרצות לשמור את השבת. אתם צריכים להיות אסירי תודה שיש לכם את השבת, שיש לכם את האפשרות להנחיל אותה לילדיכם. זאת מתנה אדירה שקיבלתם ולאט לאט גם העולם, אני מקווה, יאמץ רעיון דומה".

לשאלה האם הייתה תומכת בסגירת קניונים בימי ראשון בארה"ב, ענתה כי: "סגירת הקניונים לא תעזור. רוב האמריקאים מזמן לא עושים קניות בחוץ, כיום כולם קונים הכל דרך האינטרנט. לכן זה לא היה משנה אם היו סוגרים את הקניונים, כי צריך לשכנע אותם להתנתק מהמכשירים האלקטרוניים כשהם נמצאים בבית".

זה נכון גם אצלנו, הקניונים במילא מתרוקנים, הקרב על הקניונים הוא קצת קרב על העבר, הרכישות הן דיגיטליות וזה הופך להיות הסיפור החשוב.
אנחנו נצטרך להפיץ – קודם כל לעצמנו – את השבת, וגם את "השבת בימות החול", דיברנו בעבר על הביטוי הזה של רבי נחמן. איך ליצור איים של שבת בימות החול. בימים האחרונים, מדי ערב, בערך בשש בערב, שמתי לב שירדה עלינו בארגנטינה שלווה. בארץ השעה כבר הייתה אחת עשרה בלילה, ואז חצות, והכול נרגע. פחות מחפשים אותך בשעות האלה, זה כבר לא מנומס, וזכינו לשעות מדהימות של קצת "שבת בתוך החול". אלה האתגרים שלנו, בעיניי.

אנחנו עוברים לשאלה השלישית, דיברנו על הילדים שמתחילים ללמוד כך את הבסיס, דיברנו על כך שאלוקים מדבר למשה קודם כל בחיבה וגם בהפסקות וכמה זה חשוב בחיינו, ואנחנו עוברים לשאלה השלישית:

למה ה-א' קטנה?

הנה רעיון ששמעתי שם מהרב מנחם גורביץ, שטען שזה ה-מסר לדור שלנו: איך ספר ויקרא מתחיל? איך הוא נראה בתורה? המילה ויקרא כתובה עם א' קטנה, א' זעירא. פרשנים רבים מסבירים שמדובר בענווה של משה רבנו. לא נעים לו שאלוקים קורא לו ככה בחיבה, שאלוקים מדבר איתו, הוא הרי העניו מכל אדם, ולכן הוא מקטין את עצמו ואת הקריאה ואת האות א'. הנה למשל ההסבר של הרא"ש בפירושו על ספר ויקרא. הרא"ש הוא רבי אשר בן יחיאל, רבנו אשר, שכותב בערך בשנת 1200-1300 את ההסבר הבא:

"ויקרא – מפני מה האל"ף קטנה? ויש לומר מתוך ענוותו של משה שהיה מקטין עצמואמר לפניו: בבקשה ממך שתעשה דבר שיכירו וידעו הדורות שקשה עליי הקריאה הזאת, אמר לו: אעשה אל"ף קטנה שהקטנת עצמך".

איזה דו שיח מרגש מתואר כאן. יש פה קשר של חיבור אמיתי, אבל משה עניו ומקטין את עצמו בסיפור. אמר לנו הרב גורוביץ' – זה לא מספיק. אי אפשר לדבר כל הזמן רק על הענווה של משה, זה לא המסר לדור שלנו. אי אפשר להוציא לעולם ילדים שהם רק ענווים, ענווים, ענווים. וכאן הוא ציטט מתוך הסיפור החסידי הבא:

האדמו"ר הזקן גידל את נכדו ה"צמח צדק" כמו בן. הוא זה שלקח אותו לתלמוד תורה ואמר למורה להתחיל ללמד אותו את הפרשה הראשונה של ויקרא. לאחר שסיימו שאל הילד את האדמו"ר הזקן: מדוע כתובה המילה ויקרא עם א' זעירא? האדמו"ר הזקן הסביר: האותיות בתורה נכתבות בשלושה סוגים – אותיות גדולות, בינוניות וקטנות. התורה נכתבת לרוב באותיות בינוניות, אבל אצל האדם הראשון בתחילת ספר דברי הימים כתוב אדם בא' רבתי, גדולה, ואצל משה רבנו העניו בא' קטנה וצריך לדעת את זה ולאזן ולהכיל את שתי הא'.

הרבי מלובביץ' אומר שכל הסיפור הזה דורש הסבר. ילד בן 3 שואל שאלה קטנה על א' קטנה, למה צריך הסבר כל כך מפורט וארוך? למה להזכיר א' גדולה? התשובה היא, שהאדמו"ר הזקן לא רק עונה לשאלה על הפסוק בלבד, אלא רוצה ללמד ולחנך את הצמח צדק ולתת לו הוראות על עבודתו הרוחנית. הוא מפחד שהילד יקלוט רק מסר חד מימדי של ענווה בלבד, וזה לא מאוזן, זה מסוכן. בפרט בדור שלנו לא צריך לדבר רק על ענווה ועל הקטנת עצמך. לכן הוא מזכיר את האדם הראשון, ולא רק מדבר נגדו, אלא אומר מה גם צריך ללמוד ממנו. האדם הראשון ידע שהוא נברא בצלם אלוקים, הוא חש את זה. ככה גם אנחנו צריכים לדעת את זה, ולהרגיש את מעלתנו, את צלם האלוקים שבנו:

"כך צריך להיות אצל כל יהודי: צריכה להיות הכרה בערך עצמו. כדי לנצח את ההעלמות וההסתרים של העולם הזה, לפעמים הדרך היא 'ויגבה לבו בדרכי ה". כשם שצריך לדעת את החסרונות, כך צריך לדעת גם את המעלות שלו. האדם צריך להכיר את מעלת עצמו". (הרבי מלובביץ').

בדור שלנו זה העיקר, לא להתמקד רק בא' הקטנה אלא גם בא' הגדולה ולדעת את הסוד: האדם הראשון התנתק מאלוקים, ולכן נכשל ונפל, גדלותו לבד לא הספיקה לו, אבל משה רבנו יודע את מעלתו, מכיר בכישרונות שלו, ומתוך כך יכול לבטל עצמו כלפי אלוקים, רק אחרי שהוא מודע לכוחותיו. אסור לדבר רק על א' קטנה בלי לדבר על א' גדולה. בטח אם מסביב מנסים לזלזל בזהות שלנו ולהקטין אותה – אסור רק לנקוט בענווה. כך אמר לי הרב גורביץ' וביקש להעביר גם אליכם מסר של גאווה, שמחה, ביטחון עצמי, אבל מתוך ידיעה שזו מתנה, שזה מלמעלה, שצריך לנצל את זה לטובה.

תודה רבה לכם. בשבוע הבא ניפגש ב"ה ביום רביעי, עם פרשה חדשה וגם עם הכנות לחג הפסח. להתראות.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *