תמים תהיה, שיוותי השם, ואהבת לרעך, בכל דרכיך דעהו, הצנע לכת

שיעור לקראת יום כיפור (תשע"ט): יום כיפור עם רבי זושא מאניפולי

רבי זושא מאניפולי מציין חמישה פסוקים שראשי התיבות שלהם היא "תשובה": "תמים תהיה עם השם אלוקיך". "שיוויתי השם כנגדי תמיד". "ואהבת לרעך כמוך". "בכל דרכיך דעהו". "הצנע לכת".

(השיעור הבא יתקיים ב"ה לאחר סוכות, ביום רביעי, ב"היכל שלמה" בירושלים בשעה 21:00. לקבלת קטע יומי על יהדות ואקטואליה ישר לסלולרי, וגם לעדכונים על השיעורים ברחבי הארץ, סמסו את שמכם למספר 058-6799-000. מתנדבים יקרים מפעילים קבוצות במגוון שפות: אנגלית, צרפתית, ספרדית, פורטוגזית, גרמנית, ערבית, פרסית ורוסית. סמסו וציינו את השפה בה אתם מעוניינים. התמלול השבוע הוא חלקי, מומלץ לשמוע את השיעור המלא לעוד סיפורים ודוגמאות)

פרשת השבוע היא פרשת "וילך", והשבת הקרובה נקראת "שבת תשובה", כי היא השבת שלפני יום כיפור. הצום יחול ביום רביעי, בסעודה המפסקת ביום שלישי, ואנחנו נתכונן כאן היום לשבת תשובה בשיטה מיוחדת, בת 250 שנה.

מקורות קדומים מספרים שבעבר ראשי התיבות של תשוב"ה היו לפעמים: תענית, שק ואפר, בכי, הספד. זה היה מלנכולי, מלא צער. גדולי ישראל נטעו בעם תקווה ואופטימיות, וניסו להראות שהתשובה היא מתנה, היא דבר שמח. למשל, החסידות ביהדות אשכנז, תחת מסעי צלב וגזירות ורדיפות ופוגרומים – שינתה את המצב. התפיסה הייתה באמת סיגוף, היו סגפנים רבים, ואז לפני כשלוש מאות שנה מפציע הבעל שם טוב – עם שיטה חדשה בכל תחומי החיים, ודאי בתחום התשובה. אבל כדי להגיע ללימוד צריך להתחיל בסיפור. בחודש אלול לפני כ-250 שנה, המגיד ממזריטש אומר לאדמור הזקן ולעוד תלמידים רעיון עמוק על התשובה:

"ושבת עד ה' אלוקיך – עבודת התשובה צריכה להיות עד אשר ה', שהוא למעלה מהעולמות, יהיה אלוקיך, אלוקים בגמטריא הטבע". זה רעיון עמוק על כך שגם שם הוויה, השם המפורש, העליון, המרומם – צריך להיות כמו שם אלוקים, כמו הטבע, כמו העולם הריאלי. צריך לחבר ביניהם.

בכתבי חב"ד, מסופר שכל "החבריא קדישא", החבורה הקדושה ששמעה את הרעיון מהמגיד ממזריטש, היו בהתעוררות גדולה מהתורה ההיא. אבל הרב הצדיק ר' זושא מאניפולי אמר, כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזו, ועל כן יחלק את התשובה לחלקים, כי תשובה – זה ראשי תיבות של חמישה פסוקים. עוד מעט נגיע לחמש הדרכים שלו להגיע לתשובה, אבל קודם כל, מיהו? מי התלמיד שאומר על עצמו שהוא צריך דרך פשוטה יותר ונגישה יותר אל התשובה? מי נותן לנו את המתנה הזו, כי אנחנו ודאי לא ברמה ההיא?

ובכן, רבי זושא חי בדוחק רב. הוא נהג ללמוד ליד האח על רצפת בית המדרש. מסופר כי רבים מהאנשים ששמעו את שמו ובאו מרחוק להיוועץ בו הופתעו מבגדיו הבלויים ומצורת חייו הפשוטה. לפי סיפור נודע, כשבאו האחים רבי שמעלקה מניקלשבורג ורבי פנחס הורוביץ אל המגיד ושאלו איך אפשר לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה (כמובא במסכת ברכות), הוא הפנה אותם לרבי זושא. הם מצאו אותו מאחורי התנור ואמרו לו שהמגיד שלח אותם. הוא ענה להם: נראה שלא שמעתם נכון, אינני יכול להסביר לכם זאת מכיוון שמעולם לא היה לי רע.

בסיפורי חסידים מוצג רבי זושא כמי שהחזיר אלפים בתשובה על ידי שהוכיח אותם בצורה מתוחכמת, כאשר היה מתוודה כביכול על חטאיו שלו ליד אדם שבאמת חטא אותם חטאים, ובעקבות כך היו בני שיחו חוזרים בתשובה.

ועכשיו בואו נראה מה הוא מלמד אותנו: משימות גדולות צריך לחלק לחלקים קטנים. זה בדיוק מה שהוא עושה גם למשימת התשובה. נתחיל.

ת – תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ

זה פסוק יסודי מאוד. וכך נאמר עליו: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך – זה הפסוק כולל כל הנהגת המדות וקדושה" (השל"ה הקדוש)

וכך נאמר בספר המוסר "קב הישר", אחד הנפוצים והחשובים, שהתפרסם לפני כארבע מאות שנה:

"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ. דַּע, כִּי מִדַּת הַתְּמִימוּת הִיא מַעֲלָה הַמְעֻלָּה שֶׁבְּכָל הַמַּעֲלוֹת וּמִדּוֹת הַטּוֹבוֹת, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בִּבְנֵי אָדָם. וְלָכֵן כְּתִיב בְּאָבִינוּ יַעֲקֹב: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים. יֵשׁ לְדַיֵּק: הֲלֹא בְּוַדַּאי כַּמָּה מַעֲלוֹת וּמִדּוֹת קְדוֹשׁוֹת הָיוּ בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, כְּגוֹן מִדּוֹת חֲסִידוּת וְיִרְאָה וַעֲנָוָה וּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, וְאֵין הַכָּתוּב מְיַחֵס אוֹתוֹ עַל מִדּוֹת הַלָּלוּ, כִּי אִם בַּמִּדָּה שֶׁל תְּמִימוּת, כְּדִכְתִיב: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. אֶלָּא מֻכְרָח לוֹמַר, כִּי תְּמִימוּת כּוֹלֵל כָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת. וְהָאֱמֶת הוּא כֵּן. מִי שֶׁהוּא עָנָו וְיֵשׁ לוֹ חִסָּרוֹן, שֶׁהוּא רוֹדֵף אַחַר הַמָּמוֹן אוֹ נַפְשׁוֹ חָשְׁקָה לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה אַחַת — הוּא אֵינוֹ אִישׁ תָּם בְּמַעֲשִׂים. וְאִישׁ כָּזֶה הוּא נִמְשָׁל לִכְלִי נָאֶה, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְּגִימוּת וּשְׁבָרִים הַרְבֵּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. אָמְנָם מִי שֶׁהוּא תָּם וּמֻשְׁלָם בְּכָל מִדּוֹת הַכְּשֵׁרִים, וְהוּא יָרֵא, אָהוּב, רוֹדֵף צְדָקָה וְיוֹשֵׁב אֹהָלִים בְּאָהֳלֵי תּוֹרָה שֶׁל משֶׁה וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה — אָז כְּשֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ, יִהְיֶה זוֹכֶה לֵישֵׁב בְּאֹהֶל שֶׁל מַעְלָה". (קב הישר)

כלומר: להגיד על מישהו "הוא תמים" זה לא קללה, זו מחמאה. זו ברכה. רבי נחמן אמר שזה לא פשוט להיות פשוט. זה לא פשוט להיות תמים. אם תמימות נפגמת קשה לשחזר אותה. הציניות לא מפנה בחזרה מקום לתמימות.

דוגמאות: קרירות אקדמית (רואים לעתים איך אנשים משתנים והתורה הופכת למושא מחקר, משהו מרוחק), קרירות תקשורתיות (אתה מסקר דברים וההתלהבות נעלמת, אתה הופך לציני. אני זוכרת כתבה שנפתחה פעם במשפט הנורא: "גם מהכנסת יכולים לצאת דברים טובים"), קרירות ע"י הרשת (פתאום "חבר" של אנשים ונכנס לתוך חייהם וכבר לא נרתע מעבירות ומדברים שהיו רחוקים ממך) ועוד ועוד.

אלול מבטא תמימות – וזה חשוב: אפשר לשנות, אפשר לתקן, אפשר להתחיל מחדש. כמו ילד, שבוכה ואז נרגע, שנעלב ואז שוכח – תמיד אפשר להתחיל מחדש בתמימות ובפשטות.

הנה קטע יפה שכתב על כך השבוע נתנאל פרץ:

"מאיר אריאל ז"ל סיפר פעם בהופעה על המנהג המוזר שהוא אימץ לפני כמה חודשים. הייתה לו חלקת דשא קטנה ליד הבית, חלקה ירוקה ויפה, שבשלב מסוים הוא החליט להפסיק להשקות. לגמרי. והסיבה? כדי שמשפט אחד בעולם הזה יהיה תמיד נכון – שהדשא של השכן שלו יהיה ירוק יותר. מאיר האריך ופירט ברצינות תהומית איך הוא ביצע את זה באדיקות ואיך הגיב השכן הכעוס והקהל בינתיים נשפך מצחוק. המונולוג הזה בא בעיקר כדי להצחיק אבל כמה ימים אחרי שנתקלתי בו לא יכולתי שלא לחשוב על הבחירה שהתגלמה בהחלטה המוזרה – הבחירה להרוג את ההשוואות ולהתנהל לפי הקצב שלך.

מאז בריאת העולם ועוד יותר מאז בריאת הפייסבוק האדם הולך ומאבד את הנאמנות לעצמו. קנאת סופרי הפיד כבר לא תמיד תרבה חכמה, במקום זה היא מרבה להאכיל אותך ביעדים לא לך. נסה לכתוב בשפה הגבוהה של המוכשר ההוא או להצחיק כמו ההיא ואתה מסודר; צא לחו"ל כמו החבר שחי טוב או למסעדה איכותית כמו הזוג ההוא מהתיכון ותראה ישועות; תכתוב כמו שהקהל שלך רוצה ותחווה אישור חברתי שיעיף אותך לגן עדן מפוצץ בלייקים ודופמין. תתמקד בתחרות כדי להידמות לדשא של השכן.
ועצמיות? איִן.

תחיה את כולם, רק לא את עצמך.

כתוב שבראש השנה כולנו עוברים לפני ה' 'כבני מרון' ואחד הפירושים של הביטוי הוא הכבשים שנספרות על ידי החקלאי אחת אחת, כל אחת בפני עצמה. כשמשליכים בחזרה אלינו אנחנו מבינים שגם אנחנו נידונים אל מול עצמינו, אל מול הכישורים הייחודיים והיעדים המדויקים שלנו ושלנו בלבד. רק אז, כשאתה ממוקד במגרש שלך השערים הנעולים נפתחים באמת.

ראש השנה הזה בעיני הוא הזדמנות לבקשה על האותנטיות, על היציאה מהזרות והשיבה אל העצמיות. להפסיק לזייף, לא רק באמצעות עבירות אלא גם בפזילות הצידה שאין בהן אמת. זו המתיקות הגדולה ביותר שאפשר לבקש".

עד כאן נתנאל פרץ. וזה מתחבר ממש לאמרה ידועה של רבי זושא, שאנחנו הולכים הערב לאור משנתו. וכך הוא אמר: "אם ישאלו אותי בשמים למה לא הייתי אלימלך (אחיו) – אדע מה להשיב. אם ישאלו אותי בשמים למה לא הייתי משה רבנו – אדע מה להשיב. אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זושא – יסתתמו טענותיי".

ש – שִׁיוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד.

"שיוויתי ה' לנגדי תמיד – בכל מעשיי שמתי מוראו לנגד עיני" (רש"י)

קודם כל, יש להבין שהוא איתי בקדושה. למשל, בתפילה. זה הופך להיות ה-אתגר. הרב עמיטל נהג לומר: "כמה נפלא, מישהו מוכן להקשיב!", אבל אולי לנו קשה להאמין בזה. אנחנו רגילים לפידבק מיידי, אנחנו מתמכרים לפידבק מיידי (אני למשל לא מקבלת לייק כל בוקר על הסנדביצ'ים לילדים. זה מוזר. אתה לא מקבל שני וי כחולים בסוף תפילת שחרית. זה מנגנון אחר. התפילה היא דבר מהפכני היום – יש משמעות לכל מילה, גם אם לא פרסמתי אותה לכולם).

אבל זה רק בתחום הקדושה, שם חשוב לשוות אותו לנגדנו תמיד. ומה עוד? האם משאירים את אלוקים בבית הכנסת? הפסוק הזה כתוב בבית כנסת על הפרוכת לעתים, אבל האם הוא כתוב מולי כל החיים? שוב, זה אתגר. זו משימה. הנה סיפור יפה על ה"אמרי אמת" מגור, שסיפר הרב אליעזר שמחה וייס: בשנות העשרים של המאה הקודמת ניגש אליו אחד החסידים שלו ואמר לו שהוא נוסע לפריז לעשרה ימים לרגל העסקים והוא מבקש מהרבי ברכה להצלחה. הרבי בירך אותו ואחר כך ביקש משהו אישי. הרבי אמר לחסיד שבפריז יש סוג מיוחד של סיגרים והם נחשבים להיות הסיגרים הטובים ביותר באירופה. הם נמכרים רק בפריז והרבי מבקש שהחסיד יביא לו קופסא כזו. החסיד לא הבין את הבקשה אבל אמר שבשמחה יחפש ויביא לרבי, אפילו שתי קופסאות אם יוכל.

החסיד נסע לדרכו. שבועיים לאחר מכן הוא חזר להודות, ודווח לרבי על ההצלחה שנחל בעסקיו. הרבי שאל אותו: האם יש לך את הסיגרים שביקשתי? האיש הסמיק ואמר: רבי, אתה צריך לסלוח לי. הייתי כל כך עסוק כאשר הייתי בפריז עד ששכחתי מהבקשה של הרבי. אבל שהרבי לא ידאג, בדרך חזרה עברתי בבלגיה, נזכרתי שהרבי ביקש סיגרים וקניתי את הסיגרים הכי טובים. אמרו לי שהם אפילו יותר טובים מהסיגרים הצרפתיים. הרבי נד בראשו ואמר: חסיד שלי, לא הייתי צריך את הסיגרים. הסיבה שביקשתי ממך שתקנה לי סיגרים בפריז הייתה, משום שרציתי שכל זמן שהייתך בפריז תחשוב על הסיגרים שלי וכך כל הזמן הזה היית זוכר שיש לך רבי!

החפץ חיים אמר שהמצלמה הומצאה כי יש ירידה באמונה בהשגחה פרטית. לכן הומצא כלי שימחיש לנו שאכן כל מעשינו בספר נכתבים. האם כל ההמצאות היום באות לחזק את האמונה שלנו שנחלשת בהשגחה פרטית? כל המנגנונים החדשים אמורים להראות לנו איך הכל באמת מתועד ונרשם ונספר ונמנה.

יש נתונים מבהילים על מה קורה בדקה אחת של אינטרנט. היחס לסלולרי ממחיש לפעמים איך אנחנו באמת יכולים להגיע לדבקות: שיוויתי המכשיר לנגדי תמיד. שם אנחנו מצליחים להיות מרוכזים, דבקים, מרוכזים.

ו וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

הרב אייל ורד אומר כך: הבית דין של האדם ביום כיפור זה עם ישראל. מה עם ישראל אומר עליו – זו אינדיקציה.

אבל "ואהבת לרעך כמוך" זו אמירה כללית. רבי עקיבא אומר שזה "כלל גדול בתורה", זה נכון, אולי הכוונה שזה גדול ולכן צריך לפרוט אותו לפרוטות קטנות. שזה לא יישאר פלקט, סיסמה, סלוגן. אז הנה אימון מעשי. כך נכתב בספר המוסר המפורסם "אורחות צדיקים", אלה ממש הוראות פרקטיות איך לחיות ככה:

"צריך אדם שלא לשמוח על דבר שהוא טוב לו, ויש בו תקלה לאחרים. כגון אדם שיש לו תבואה – לא ישמח אם יהיה יוקר ורעב, כי בשביל טובתו לא ישמח בתקלת העולם.

גם לא ישמח במיתת האדם, אף על פי שיהיה לו ירושה ממנו או שאר טובות. סוף דבר: לא ישמח בתקלת שום אדם בשביל הנאתו, ועל זה נאמר (ויקרא יט יח): 'ואהבת לרעך כמוך'.

וירגיל את לבו להיות שמח כשיש לאחרים טובות.

וביותר ישמח בראותו בני אדם המחזרים על מצוות לעשות רצון הבורא יתברך".

יש פה כמה שלבים – לא לשמוח במשהו טוב לי אם זה גורם נזק לאחר, לא לשמוח במשהו רע של האחר גם אם זה מיטיב איתי, להרגיל את עצמנו לשמוח בטובה של אחרים ובעיקר – לשמוח כשאחרים עושים מצוות.

נוהגים לשכוח את המשך הפסוק הזה, וחשוב להזכירו: "האבן עזרא: ואהבת לרעך כמוך אני ה'. טעם אני ה' – כי אני אלוקה אחד בראתי אתכם".

ב – בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ

מצודת דוד: "בכל דרכיך –  בכל ענייניך דע את ה', רוצה לומר: תן דעתך לחשוב לעשות מעשיך למען יבוא בדבר תועלת לקיים דבר ה׳ ואז הוא יוליכך באורח מישור ותצליח בה".

בכל מה שעושים ובכל דרך אליה פונים – לדעת את ה'. זה אתגר, ובחסידות חב"ד אמר אחד האדמו"רים שזהו יתרונם של בעלי העסקים על יושבי האוהל (הלמדנים) – כי הם רואים אלוקות במוחש. כי שכל היום ליד קופה רושמת, או חקלאי שמחכה לגשם, או ביזנסמן – יכול באמת לראות אלוקות במוחש תכלס כל היום. אם אומרים "בכל דרכיך דעהו" אז בסלולרי – עבודת השם היא בפיד, זה לא דבר נפרד. זה לא שיש בית כנסת, שם עובדים את ה', ויש פיד ששם אין לתורה מה לומר.

אני רוצה לספר על מישהו שמקיים "בכל דרכיך דעהו" בימים אלה. דן קרמר. חבר נבחרת ישראל ברכיבה על סוסים. הוא מוותר על אליפות העולם בארצות הברית, כי היא נערכת ביום כיפור. אחרי אימונים של שנים, הוא נשאר בבית. דיברתי איתו השבוע, והוא אומר כך: "נאלצתי להודיע שאם מדינת ישראל לא מבקשת דחייה רשמית – אני מוותר. זה לא היה קשה, כי לא הייתה פה שאלה האם להתחרות או לא להתחרות ביום כיפור. מה שהיה קשה זה לראות שאין גיבוי, לראות את הפספוס". חבל שאין יותר מודעות לכך, חבל שהוא לא בראש הכותרות, ישראל יכלה לפנות לפני שנה ולבקש לדחות את התחרות…

ה – הַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹוקיךָ

"והצנע לכת עם אלהיך – זה יהיה בהצנע ובסתר, כי הם דברים שבינך ובין קונך ובזה טובה הצניעות. בל יזיד וירים לבו בענייני החקירה באלוקות וכן בל יתחכם על מצוותיו, רק יילך בהצנע לכת עם אלוקים" (מלבי"ם)

כמה קשה לשמור סוד, לעשות משהו אמיתי שנשאר דיסקרטי. פרטיות היא ערך יהודי, מאז שאמרו על האוהלים שלנו "מה טובו אוהליך יעקב" – כלומר כל אחד לא הסתכל לאוהל של השני, הייתה פרטיות. היום מנסים להפוך את כולנו לאוהל אחד גדול. אין גבולות בין אישי לציבורי, בין פרטי לפומבי. וכתוצאה מכך – גם אין עולם פנימי. הכל ביחד, הכול בחוץ.

הרב שלמה וולבה כותב שהעיקר בימים האלה זה לבנות עולם פנימי מול העולם החיצוני: "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, כי יצפנני בסוכו ביום רעה, יסתירני בסתר אוהלו – דוד המלך עליו השלום מתפלל בכל הפרק הזה תפילה על פנימיות, זוהי כל משאת נפשו. ימי הרחמים מסוגלים לבנות בקרבנו עולם פנימי, וזה רצוננו" (הרב שלמה וולבה)

נסכם ונאחל לנו: שתמימים נהיה עם ה' אלוקינו, שנשווה אותו לנגדנו תמיד, שנאהב לרענו כמונו, שבכל דרכינו נדעהו ושנצניע לכת עם אלוקינו. תודה רבה. יום כיפור טוב. ניפגש בהושענא רבה בשיעורים כאן ב"היכל שלמה", וגם אחרי סוכות ב"ה, ביום רביעי. שנה טובה.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *