היום (י"ח תשרי) יום פטירתו של רבי נחמן מברסלב, ואחרי שהדלקתי לו נר, הבנתי שחשוב לי להניח כאן כמה מילים, ממש בתמצות, ויש עוד הרבה מה לומר.
רבי נחמן הוא הראשון שסיפר לי שהעניין בחיים הוא שגם מול כאבים, מועקות, עצבות, פחדים ומפחי נפש – העניין הוא להאמין. להאמין שהסיפור שלנו פה הוא להשלים את החסר. לעבוד בזה. המסע שלנו כאן הוא לא רק הזדקנות הגוף והתמעטות עד למוות. המסע חייב להיות של הוספה. להרחיב, להוסיף קדושה, לבנות, לעשות בכל רגע תנועה קטנה בכיוון של חיים.
לכן אמר שלא טוב להיות זקן. כי כל העניין הוא ההתחדשות. בכל גיל. ייאוש הוא ללכת ולהתרחק מאיך שרצינו לחיות, ולהישאר בפער בינינו לבין זרימת החיים, בלי לנסות. בלי להאמין שיש טעם לנסות לשנות; לחשוב שככה אני, וככה החיים, וקשה, וזהו. ורבי נחמן אומר אין ייאוש בעולם כלל. אפשר להתחיל מחדש. כלומר תרקדו ותשירו לא כי הכל נפלא. אלא תשירו דווקא כדי להתחזק. כדי לעשות מהלך של התקרבות מול התרחקות. תמצאו מה המעט טוב שיחזק אתכם אף על פי כן. משם תחזור האמונה, משם תגיע השמחה.
רבי נחמן מלמד לבחור בחיים. הוא לא עיוור למציאות, להיפך. הוא יודע. הוא מבין את פגעי החיים, הוא ממש נמצא איתי בבור, אבל לא כמו מוזיקאי שכותב את הכאב ומשאיר אותי שם, אלא כמו מרפא שיזכיר לי שיש מוצא. שאני לא לבד. והתורות שלו הן ניגון שמעלה אותי משם. שוב ושוב. הוא גם קצת כמו הורה, שמלמד אותי לקבל את הרצוא ושוב של החיים האלה. ולקבל את עצמי כמו שאני. לא כדי להיות מרוצה מעצמי ולהישאר במקום, אלא כדי שיהיה לי כוח ואמונה שעם הכלי שאני, עם השברים, אני יכולה לנגן את החיים. להתקרב. להתפתח. לקחת את הכנפיים השבורות שלי וללמוד לעוף.
״וְהַכְּלָל אֲהוּבִי אָחִי חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד וֶאֱחֹז עַצְמְך בְּכָל הַכּחוֹת לִשָּׁאֵר קַיָּם בַּעֲבוֹדָתֶך.. וְאִם אַתָּה רָחוֹק מְאֹד מְאֹד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך וְנִדְמֶה לְך, שֶׁאַתָּה פּוֹגֵם בְּכָל שָׁעָה מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַך עִם כָּל זֶה כְּנֶגֶד זֶה תֵּדַע שֶׁאִישׁ כָּזֶה שֶׁהוּא מְגֻשָּׁם כָּל כָּך כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהוּא מְנַתֵּק עַצְמוֹ מְעַט מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּפוֹנֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאֹד מְאֹד וַאֲפִלּוּ נְקֻדָּה קְטַנָּה מְאֹד, שֶׁהוּא נֶעְתָּק מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַך הוּא רָץ בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים..
כִּי צָרִיך עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ לֶאֱחֹז עַצְמוֹ לַעֲמד עַל עָמְדוֹ אַף אִם מַפִּילִין אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל פַּעַם כִּי לִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁמַּפִּילִין אֶחָד מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כַּיָּדוּעַ אַף עַל פִּי כֵן עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְאַל יָנִיחַ עַצְמוֹ לִפּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם..
וְדַע, שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת וְהַהַעְתָּקוֹת שֶׁאַתָּה נִתָּק וְנֶעְתָּק בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך כֻּלָּם מִתְקַבְּצִים וּמִתְחַבְּרִים וּמִתְקַשְּׁרִים וּבָאִים לְעֶזְרָתְך בְּעֵת הַצּרֶך דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה דּחַק וְעֵת צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיך לַעֲבר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד מְאֹד וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלּא יִתְפַּחֵד כְּלָל״
