סוציאליזם של מעלה

המפתח לקבלת התורה הינו מבנה חברתי ייחודי שמטרתו לאפשר לכל אחד להתפתח על פי דרכו ולאהוב את זולתו השונה ממנו
צילום: אמנון וינר
1.

פעם, לפני עשר שנים בערך, עצרתי בחנות המיץ הטבעי בפינת אלנבי ואחד העם בתל אביב. לא היה חם ולא הייתי מותש. אבל היה לי קצת כסף קטן בכיס וגם כמה דקות פנויות. הזמנתי אחד ממיצי הסלק והסלרי הללו וחייכתי וחיכיתי. אחד המוכרים, בחור צעיר, הושיט לי בינתיים חוברת דקה ירוקה ויקד בי מבט.

"מה זה אחי?" שאלתי.

"זה בשבילך. שיחות של הרב אשלג. מכיר?"

"בטח מכיר. כמה?".

"זה בלי כסף".

"מה בלי כסף?"

״תעביר למישהו כשתרגיש שסיימת".

לקחתי. השארתי טיפ. והלכתי לדרכי. עברו עשר שנים. עדיין לא סיימתי.

2.

שישי בערב אחרי התפילה, אנחנו נשארים כמה חבר'ה בבית הכנסת לקידושון קטן וללימוד קטנטן. השמש מאחרת ואנחנו רוצים גם להגיע הביתה בזמן הגיוני. מישהו השאיר מתישהו את החוברת הירוקה על אחד המדפים של בית הכנסת ואנחנו מתאחדים סביבה לשעה קלה, סביב הלשון הפנומנלית של בעל הסולם. מסביב לרעיונות המהפכניים של המחשבה היהודית, שאשלג, מפרש קבלת האר"י המפואר, ידע לצמצם בשיחות הקצרות הללו לפשטות ולמידת אדם. בהיר יותר מבהיר ומאוד רלבנטי.

בשישי האחרון פתחנו במאמר הערבות. "וזהו דבר הערבות", פותח הרב אשלג, "אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה, כי לא ניתנה להם התורה בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל אם מסכים הוא לקבל עליו את המצווה של אהבת הזולת, בשיעור הכתוב ואהבת לרעך כמוך בכל שיעורו". ומהו השיעור? "דהיינו שכל אחד מישראל יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה למלאות כל צרכיו לא פחות ממה שהוטבע באדם לדאוג בעד צרכי עצמו".

כלומר, שזהו הנעשה ונשמע שקיבלו עליהם ישראל, להיות קהילה שכל מטרתה לדאוג לצרכים המיוחדים של כל אחד ואחד, באופן שהיחיד, מאחר שהוא סמוך ורגוע שיש שם בחוץ שש מאות אלף נשמות שכל מה שמעניין אותן זה כל מה שחסר לו, יכול עכשיו להתרכז בלב שלם בלקיים את מצות ואהבת לרעך כמוך "וליתן כל מה שיש לו לכל נצרך, היות שאינו דואג עוד בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו".

אם כן, המפתח או התנאי לקבל את התורה ולעשות אותה, הוא מבנה חברתי מאוד מיוחד, סוציאליזם של מעלה, סוציאליזם מוחלט שכל מגמתו היא להניח תנאים אופטימליים לכל פרט ופרט להתפתח על פי דרכו. ולהתפתח זה אומר לקיים בשיעור המרבי ביותר את מצוות ואהבת לרעך כמוך.

3.

הדואליות הזו של מבנה שעובד יחד לטובת הפרט המיוחד, יכולה להסביר את הלשון המאוד ספציפית שמשה נוקט בספר דברים ובטח וביותר בפרשת עקב. "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה", פותח משה – בלשון רבים – את תנאי העסקה הנצחית, "ושמרתם ועשיתם אותם". כלומר, את העבודה תצטרכו לעשות יחד. "ושמר השם אלקיך לך את הברית… ואהבך וברכך והרבך…" בלשון יחיד. לומר שהתוצאה או השכר של המאמץ המשותף יתבטאו באופן מיוחד וחד פעמי בהתפתחות של כל אחד ואחד.

קחו נשימה. נסו להתעכב על הדברים עוד רגע. הם פשוטים לקריאה אבל מלאכת ההפנמה שלהם נדמית כאינסופית. התנאים להתפתחות תלויים בכלל. אבל המטרה היא האינדיבידואל.

או במילים שהלב מבין – אני באמת לא שווה כלום לכשעצמי. אבל כל המבנה האנושי, הפיסיקלי וההיסטורי הזה הוא בשביל שאני אהיה שווה קצת יותר. ולהיות שווה זה לדעת לאהוב בשווה את מה שנמצא מחוץ לעור שלי כמו שאני אוהב את מה שבתוכו.

4.

עוד עניין לשוני מאלף במשוואה של משה בפתח הפרשה ובמהלכה הוא השימוש המשונה לכאורה בזמנים. התנאי מובא בלשון עתיד – "עקב תשמעון את המשפטים האלה". התוצאה בלשון עבר –  ואהבך וברכך והרבך.

חילופי הזמנים הללו מודגשים ביותר בהמשך, בפרשה השנייה של קריאת שמע. התנאי –  "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי" – מובא בלשון עתיד. התוצאה – "ונתתי מטר ארצכם בעתו… ואספת דגנך ותירושך ויצהרך…" בלשון עבר. לומר לך – העניין סגור. אין בעצם זמן. וכל זה כבר היה. כבר נתתי. וכבר אספת. הפוטנציאל הרי גלום בך. כל מה שנשאר זה רק להרים את המתג. לשמוע. להבין. לתת לאינפורמציה להפעיל את הטוב שמחכה בפנים. הכל מוכן. הכל שם.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

  1. כמו שפירש רש"י ומובא ע"י בעל הסולם: "ויחן העם תחת ההר" -כאיש אחד בלב אחד!

    גבי
פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *