חודש תשרי הוא לידתה של השנה החדשה. כמו כל לידה, היא באה ממקום לחוץ ומצומצם, מלווה בחששות ותקוות לגבי העתיד. תפילות ראש השנה אמנם סובבות סביב המלכת הקב"ה בעולם – אבל התוספות שתיקנו בתקופת הגאונים, מדברות על התפילה והתקווה להיזכר ולהיכתב לחיים.
אהבת החיים הטבעית הזו, מיועדת להתחבר אל מי שנתן את אותם חיים. חודש אלול הוא הזמן לחפש את החיבור הזה – המילה 'אלול' בארמית פירושה 'חיפוש'. חכמי ישראל רמזו את רעיון הזה בפסוק משיר השירים: "אני לדודי ודודי לי", ראשי תיבות אלו"ל. 'דודי' משמעו 'אהובי'. התמסרות מוחלטת של האהובים אחד לשני.
חודש תשרי הוא הזמן לחדש את החיים האהובים בהתחלה נכונה, מן המיצר אל המרחב. כל התחדשות מצריכה תמיכה וחיבוק, כלומר: יציבות ואהבה. נראה כאן כיצד שני הדברים האלה טמונים בסוד העבודה של תשרי. הפסוק בשיר השירים (ב, ו) אומר: "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". על פי הפסוק הזה גילה האר"י הקדוש, אבי חכמי הקבלה, את הסוד הפנימי של המצוות שבהן אנחנו מוקפים בחודש תשרי.
השמחה היא עולם החירות
עבודת הימים הנוראים, עשרת ימי תשובה עם ראש השנה בתחילתם ויום כיפור בסופם, מכונה בלשון חכמת הקבלה "המתקת הדין". המקום הצר שבו השכל מצומצם, שבו האדם לא יודע מה לעשות וחסר עצה מול העתיד הנעלם, מכונה בלשון הקבלה "מוחין דקטנות", צד השמאל, היד הכהה. את המרירות הזו צריך להמתיק, והאמצעי הוא עבודת המחשבה ("תחת לראשי", השמאל מוכנע תחת המחשבה שבראש). הכנעת השמאל והדינים בשורשם, המקום שבו המחשבה נובטת ומשפיעה על הדיבור ועל המעשה, גם בחלל הבריאה וגם בתוך האדם עצמו.
ההוראה המעשית של הכנעת השמאל על ידי המחשבה, "שמאלו – תחת לראשי", היא ההתאמצות וההתרכזות במחשבות טובות בימי הדין. רבי נחמן מברסלב אמר: "בראש השנה צריכין להיות חכם שיחשוב רק מחשבות טובות, שייטיב השם יתברך עמנו, וצריכין להיות שמח בראש השנה" (שיחות הר"ן כ"א). הוא מלמד (ליקוטי מוהר"ן תנינא י') שהשמחה היא עולם החירות, וצריכים להיות שמח כדי "שיוכל להנהיג את המוח כרצונו".
זוהי ההוראה הקדומה שניתנה לעם ישראל בראש השנה בימי שיבת ציון על ידי עזרא ונחמיה (נחמיה ח, ב-י"ב). העם שומעים את דברי התורה שנקראו באזניהם, ומגיבים בבכי של תשובה. אבל מנהיגי העם וגדוליו אומרים להם: "היום קדוש הוא לה' אלוקיכם, אל תתאבלו ואל תבכו", "לכו איכלו משמנים ושתו ממתקים ושילחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו, כי חדוות ה' היא מעוזכם". עצם קדושת היום מחייבת את השמחה, כי דווקא החדווה בש"ית היא המעוז והבטחון, התמיכה היציבה בתקווה להכתב בדין לטובה, בתוספת שימת הלב לחסרונו של האחר במצרכים לסעודות החג. ואכן כך נעשה: "וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה, כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם". הם הבינו את הסוד הגדול של חירות המחשבה הטובה מתוך השמחה הגדולה שהיא בעצמה התשובה המעולה והמתקת הדין.
חיבוק אלוקי
לאחר ימי התשובה באים ימי חג הסוכות. גם כאן האר"י הקדוש מגלה לנו את סודם מתוך החצי השני של הפסוק בשיר השירים: "וימינו תחבקני". ימי הסוכות הם התגלות הימין, שהוא החסד והאהבה, והסוכה היא מצוה שאנחנו נכנסים לתוכה, אל תוך חיבוק אלוקי. דפנות הסוכה והסכך כולם קדושים בקדושת המצוה, ואנחנו מוקפים בהם.
אחרי הסעד והתמיכה של המחשבה הטובה המכוונת והמתקת הדין בשורשו ברגע הלידה של השנה, צריך להתחיל את השנה באהבה גדולה מאוד. הקב"ה אומר כביכול: לפני שאנחנו ניגשים לסדר הזמנים של השנה הבאה עלינו לטובה בואו ונחבק אתכם. שבו איתי שבוע שלם באהבה וחיבוק. כתוב בתורה "ושמחת בחגך והיית אך שמח". רק שמח, בלי שום חשבונות והתחכמויות. אוכל ושותה וישן ומטייל בסוכה (שו"ע או"ח תרל"ט). חי, אנושי, פשוט – בשמחה.
כמו בתיאור המלבב והמקסים של שמחת בית השואבה במקדש, שבו דווקא הקהל יושב ליד שולחן הכבוד, וחכמי התורה התנאים הם המרקדים ומכרכרים ומלהטטים בשמחה במשך שבוע שלם שלא ראו בו שינה. ההיפך מהמנהג החיוור של ימינו.
גם ביחסים שבין האדם לעצמו, וגם ביחסים עם זולתו, זהו התהליך הנכון לרענון והתחדשות. קודם שיחה של חשבון ודין, בחכמה ומחשבה טובה וחיובית שהיא המעוז היציב לכל התחלה חדשה. אבל אחר כך מגיע הזמן של כוס הקפה, הארוחה המשותפת, המתנות והטיול – תנועות ומעשים שיסייעו להחזיר את יחסי האהבה ולבטא אותם.
בפסוק בשיר השירים שקודם ל"שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" נאמר: "סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים, כי חולת אהבה אני". המפרשים מסבירים שאשישות הם כלי יין, וריפוד המיטה בתפוחים מתבקש כדי לתת ריח טוב. אני חולה וזקוק לסעד ורפואה, כי האהבה אינה תקינה, וצריך להתחיל מחדש. סמכוני – תתמכו בי, תנו לי את המשען היציב על ידי המחשבה והחכמה שהיין מרמז אליו בתורת הסוד. ואחר כך רפדו והקיפו אותי ("רפדו רפידתי סביבותי". רש"י). תמיכה וחיבוק, יציבות ואהבה. נאחל לכולנו את שני יסודות החיים האלה בשנה החדשה.
