כשחשבנו על ״ליבא״, חשבנו על מאיר אריאל ז״ל. אין עוד אמן שהציג את השילוב בין כל העולמות, הקיבוצניק, הזמר, משורר, רוקר, איש הרוח, לומד התורה, המאמין, נביא הזעם, מלכד השורות. מאיר אריאל הוא האדמו״ר של ״ליבא״. בשבועות הקרובים נציג כאן קטעים מתוך העזבון של משפחת אריאל, קטעי ראיונות, סרטים וטקסטים שלא פורסמו מעולם. הקטעים מובאים באדיבות משפחת אריאל, שחר אריאל ועופר שכטמן.

הנה הטעימה הראשונה. ב-20.6.1999, חודש לפני שהוא נפטר, התראיין אריאל בביתו בפרדס חנה מול מצלמתו של רועי גולד. ככל הידוע, זהו הראיון האחרון שלו. ״ממרחק של מאה מטר״, אומר אריאל, ״כולם אותו דבר״. כל בני האדם שווים, מספר אריאל. לכולם אותם איברים פיזיים, ואותם ״איברי נפש״, בלשון הקבלה. עין רוחנית השקולה לעין הבשרית. ולראיה, האמרה ״אני רואה בעיני רוחי״. אבל בעת ובעונה אחת, כשם שכל האיברים האלה דומים אצל כל בני האדם, כך הם גם שונים לחלוטין ואין האחד דומה למשנהו. ״יש שיוויון ואי שיוויון בעת ובעונה אחת״. האזינו לשיחה פוקחת העיניים, המוגשת בלשונו הצחה, ובחיוכו ממתיק הסוד של אריאל.

הדפסה, הורדת קובץ לקריאה, ומשלוח לחבר