הטקסט הבא נכתב במקור לגיליון האחרון של המגזין "בלייזר", שגיליון אפריל 2020 שלו היה האחרון שראה אור בדפוס. תחת הכותרת "דברים שגבר צריך לעשות לפני שהוא מת" כתב יאיר רוה, מבקר הקולנוע של "בלייזר" ובעבר העורך הראשי של "ליבא", את הטקסט הבא, שנהפך עד מהרה לוויראלי ברשתות החברתיות. אנחנו מביאים לפניכם כאן את הטקסט המלא והמקורי:
=====================
לאלה שגילו את עולם האמונה בשלב מאוחר בחייהם יש סוד שאותו הם לא יכולים לספר לאף אחד – לא לאתאיסטים ולא לדתיים מלידה, מהסיבה הפשוטה שאלה ואלה לא יאמינו להם. הסוד הוא שהתפילה עובדת, והיא באמת יכולה לחולל ניסים ולשנות סדרי עולם מחוץ לכל היגיון. בדקתי את זה סביבי וגיליתי שזה אכן כך: כל מי שמתחיל להתחזק בגיל מאוחר ומתחיל בפעם הראשונה להתפלל – בין אם מתוך סידור שנכתב על ידי חז"ל, או סתם תפילה אישית וספונטנית בנוסח פרטי – מגלה שבמשך כמה חודשים טובים, הבקשות נענות. תסבירו את זה איך שתרצו, בין כצירוף מקרים, הזיה או מיסטיקה, אבל זה קורה. זו כנראה הטבה מיוחדת למצטרפים חדשים למועדון המתפללים. אני מעדכן אתכם בכך, כדי שתדעו לא לבזבז את הרגעים האלה על בקשת שטויות, אלא כוונו למה שבאמת חשוב לכם. אתאיסטים לא מאמינים שזה יכול להיות, ואילו דתיים – שכל חייהם לימדו אותם שזה מה שתפילה אמורה לעשות אבל לא זכו לראות את זה – משתגעים מקנאה בכופרים האלה שיום אחד החליטו שהם מאמינים, מתחילים לדבר באופן סחבקי וחסר דיסטנס עם הקב"ה ומיד נענים. חוצפה שכזאת.
אל תחכו יותר מדי זמן כדי לדבר עם אלוהים, התחילו מיד. מה קרה לנו בחיים שגרם לנו להפסיק להאמין שתפילות עובדות? הרי בברירת המחדל שלנו אנחנו יצורים מתפללים. יושבים מול משחק כדורגל ורואים שחקן פורץ באופן מבטיח לכיוון השער, אנחנו מרימים ידיים למרומים וצועקים "נו, נו, נו…", בתקווה שהוא אכן יצליח להגיע עם הכדור עד השער; אנחנו רצים לאוטובוס או רכבת וממלמלים לעצמנו "הלוואי שנתפוס אותו בזמן"; מחכים שאהובה תתקשר אנחנו מביטים בטלפון וחושבים לכיוונו "פליז פליז תעשה שהוא יצלצל". כל אלה מילות תפילה. בימי הולדת בגן היינו נושפים על נר ומבקשים משאלה, ועוד לימדו אותנו לשמור אותה בסוד ולא להגיד אותה בקול רם אחרת היא לא תתגשם. ממי חשבנו שאנחנו מבקשים את המשאלה הזאת? מהנר? מהעוגה? כשהגננת אמרה צייתנו, אבל אם יבוא אליכם היום איש דתי עם חליפה שחורה ומגבעת ויציע לכם להתפלל מיד תביטו בו בחשד ותסננו "הדתה! כפייה!". ובכן לא, הנה הסוד השני שאתאיסטים ודתיים לא ירצו לשמוע: אלוהים לא שייך לדתיים. הוא משאב שזמין לכם ברגע זה.
הביטו רגע סביבכם בשקט, בלי ציניות, בלי כל המטענים שהעמיסו עליכם, ונסו לראות אותו – בעצים, בעלים, בפירות, בפרחים, בטיפות הגשם. נסו להתמסר לרעיון ש"וואלה, אולי יש שם משהו", המשהו הזה שאנחנו לגמרי מקבלים כשהוא קורה בסרטים אבל לא מוכנים בשום אופן להעלות על דעתנו ביום יום, כי זו מחשבה מחייבת מדי, כזאת שלא נראית לנו מודרנית. תקראו לה השגחה, תקראו לה צירוף מקרים ואולי נס. אבל כן, בואו נודה: יש בעל בית לעולם הזה, יש מישהו שמנהל את הכל, ושירות הלקוחות שלו זמין 24/7, כולל בשבת. בייחוד בשבת. רוצים להתלונן על העולם וכמה שהוא לא הוגן? רוצים לקטר כמה קשה לכם? או להבדיל, רוצים להגיד תודה? רוצים להתחנן שיציל את ההורים, שיסייע בפרנסה, שימצא לכם אהבה, שיחזיר את "בלייזר" לחיים? דברו איתו. זו שיחה מקומית. לא רוצים לפתוח ספר העוסק בתפילה – סידור או ליקוטי תפילות של רבי נתן מברסלב, למשל? תתחילו מ"אייכה" של שולי רנד, מבוא מוצלח לתפילה ועדות לכך שאלוהים לא מחפש רק שבחים וחנופה, אלא הוא מספיק גדול כדי להתמודד עם התלונות, האכזבות והקושיות שלכם.
בספר בראשית נכתב בקטע על בריאת האדם "ויהי האדם לנפש חיה", ואונקלוס תרגם לארמית "והוות באדם לרוח ממללא". את "החיים" בעברית תרגם אונקלוס בארמית ל"ממללא", רוח מדברת. כי זה כל האדם ואלה החיים שלנו – יצור מדבר וממלמל. בילדותינו דיברנו עם אלוהים וביקשנו משאלות, אבל שריר התפילה התנוון לנו. הגיע הזמן ללמוד להפעיל אותו מחדש. כשתגלו שזה עובד, אל תספרו לאף אחד. הם לא יאמינו לכם.
================
וזה הפוסט שפירסמה עליו סיון רהב-מאיר בפייסבוק:
ניפלא