ר' נחמן אומר שעל ידי אמונה מגיעים לארך אפיים. המלים "ארך אפיים" מתפרשות בדרך כלל בעברית כסבלנות. אבל לא מדובר בסבלנות סתם אלא בסוג מסוים סבלנות שנובעת מאמונה – כזו שמעניקה מימד קיומי חגיגי יותר. ר' נחמן קורא לזה "עושה את שלו ולא אכפת לו כלל". גם כאן צריך לפרש מחדש את "לא אכפת לו". הכוונה היא לא לזלזול, אלא להרפיה. מדובר על אדם שעושה את תפקידו ואת מיטבו בכל רגע נתון, אבל הוא משוחרר מהלחץ של מה יהיו התוצאות, מה תגיד הביקורת – ההרפיה הזו היא פרי של האמונה.
מהן האלטרנטיבות לצורת הקיום הזו? בעצם, אנחנו מדברים כאן על ארבע אפשרויות של התייחסות לחיים: עושה את שלו ואכפת לו – אדם מקצועי ואכפתי, אבל מתוח ולחוץ תמידית. לא עושה את שלו ואכפת לו – אדם עם מודעות ורגישות אבל משותק מעשייה. אדם שיודע איך הדרכים צריכים להיראות אבל לא עושה את מה שהוא יכול. לא עושה את שלו ולא אכפת לו – זו אדישות, לב נעול. המקום הכי טוב הוא כמובן זה של ה"עושה את שלו ולא אכפת לו". האדם שפועל על פי תפקידו, הבנתו והשייכות אליו, ללא דאגה מהדברים שאינם בשליטתו. פרי מתוק של אמונה.
