"הקצב האישי של כל אחד והדרך האישית המסוימת שהוא חופר לו בתוך האפלה של החיים – את זה אני חושב שאלוהים אוהב באמת". בסרטון ה-11 מתוך הארכיון הגנוז של מאיר אריאל המתפרסם ב"ליבא", מדבר אריאל בגילוי לב על חוסר הנחת שיש לו מגילויי דתיות שהוא רואה סביבו – ובאותה נשימה ההבנה וההכרה בזה שייתכן שהם נכונים לא פחות מאלו שהוא תופס כנכונים.
אריאל מתייחס להבדלים בין מנהגיו כיהודי מאמין לאלו שהוא רואה אצל יהודים מאמינים אחרים ואינם מוצאים חן בעיניו. "אני לא אוהב את זה – אבל אני לא אלוהים. יכול להיות שהוא אוהב את זה מאוד". אני יכול להגיד שיש לי בעיה עם מה שאחרים עושים ולהקיש שגם הוא לא אוהב את זה, אומר אריאל, אבל אני לא רואה מה שהוא רואה. יכול להיות שהוא אוהב את זה מאוד.
"אני מתנהג לפי איך שאני חושב שהוא אוהב, וגם הם מתנהגים לפי איך שהם חושבים שהוא אוהב. נמצא שאם שנינו גלויים לפנים בחישובינו ובמחשבות ליבנו – שנינו רוצים למצוא חן בעיניו", מסכם אריאל, "כך שהוא אוהב אותם ואותנו – כך נדמה לי".
מאיר אריאל מתייחס להבדלים בין מנהגיו כיהודי מאמין, לאלו שהוא רואה אצל יהודים אחרים,וזו בדיוק תמצית המונותאיזם היהודי, שאינו מאדיר עוצמה מקודשת של האל.הוא נותן מקום לחירות האדם,לבחירה שלו. היהדות כן יכולה לקבל סובלנות ופלורליזם. התרבות החילונית היא חלק מארון הספרים היהודי ואלוהים אוהב את שניהם יחד.
מאיר אריאל ז"ל
תמיד אהבתי את השירים שלו מאז שהייתי ילד ולא ממש שמעתי אותו אומר דברים מלבד לשיר
עכשיו אני מבין שהיה גם איש חכם .
יזכר תמיד כאיש מדהים וכאישיות כובשת .
יהיה זכרו ברוך
אבל למה להפסיק באמצע?!
הוא היה באמצע של רעיון, לא נתתם לו להגיע עד הנקודה שלו. עד הנקודה שלו.
אבל מה אני יודע, קטונתי מלשפוט.
תודה מעומק הליבא
אוי, כמה חוכמה, כמה עומק… כ"כ חבל עליו.