על הבוקר אנחנו קמים והראש בוואטסאפ, במייל, בפייסבוק. בחדשות, בסמס, בפרשנויות בתוכניות הרדיו. צריך להספיק, להביא, ללכת, לחזור, לענות, לא לשכוח. אבל בתוך כל התשדורת האינסופית הזאת, ישנו תדר אחד שלא מפסיק לשדר. מנגינה פנימית של הנשמה שאם רק נפסיק להקשיב לרעשים שסביבה, נשמע אותה בקול צלול. והיא תלווה אותנו בדרך – איזו דרך שלא תהיה – עם שלווה ששכחנו שיכולה להיות.

אמן הבמה והתיאטרון ניצן הס, עם כמה מלים (ולא רק) לכבוד חולו של מועד. והיית אך שמח.

הדפסה, הורדת קובץ לקריאה, ומשלוח לחבר