-
למה לא שומעים אותך
"למה לא שומעים אותך?" או בגרסה הארוכה: "למה לא שומעים אותך כבר?" זו השאלה הרווחת במפגשים משפחתיים – בשמחות וגם בימי אבל וצער. "באמת, למה לא שומעים אותך כבר?". איפה לא שומעים אותי כבר? ברדיו. בעיתונים. בטלוויזיה. איפה ששומעים.
אבל, הייתי מתגונן: הוצאתי אלבום חדש. היה סיבוב הופעות לא נורמלי. השקתי תוכנית רדיו מסעירה. הנה האפליקציה. הפסקול האחרון זכה בפרס המבקרים האירופי. אני כותב מאמרים למשרד החינוך. אני מפרסם בכל שבוע ב"ליבא". איך לא שמעתם?? "לא לא לא, יוסי", עונים מכל החדר. "אני עוקב/ת אחריך. פעם היו שומעים. זה לא בסדר. אתה צריך להגיד להם משהו".
האמת שכבר כמעט עשרים שנה לא "שומעים אותי כבר". לפחות לא במקומות שהדודים והדודות המתוקים שלי מטים אליהם אוזן קשבת. הקריירה "הנשמעת" שלי היתה קצרה וחטופה ולא השביעה את רצונם של שני הצדדים. זה היה בשנים הרחוקות הללו – סוף השמונים, אמצע התשעים – שבהן היה נדמה לתקשורת החדשה שזה משתלם מכל מיני בחינות להשמיע בציבור אנשים כמוני. ולי היה נדמה שזה ישתלם מאוד להיטחן, להיות נילוש, להיטגן ולהיזרק כסופגנייה אינטליגנטית להמונים.
ניסינו. לא עבד. נפרדו דרכינו. זמן מה עוד נתתי עבודה כ"ההחמצה הגדולה". אבל מהר מאוד נערמו בתור החמצות הרבה יותר גדולות לענות בהן את התודעה הקולקטיבית. וגם את הציפיות של המאזינים בני משפחת בבליקי המורחבת.
ומאז לא שומעים.
2. מה אתה עושה?
"שמע קטע" מחייך אלי גיא חג'ג', חברי הטוב ושותפי לתכנית הרדיו הכמעט ותיקה "שניים בסימן שאלה" – "נכון שכשאתה נפגש עם חברים מהתיכון, מכרים או בני משפחה, השאלה הראשונה שעולה היא: מה אתה עושה?".
"נכון".
"ולא יעזור הרי לענות: הולך ברחוב. או – חושב. או – בדיוק סיימתי את הפיתה ואני מעכל אותה בכבדות… הרי הכוונה היא לשאול – במה אתה עובד?".
"נכון".
"אז", מימזר לו גיא את חיוכו, "החלטתי שמכאן ואילך כשאני נפגש עם מישהו אני לא אשאל אותו: מה אתה עושה, אלא – מה אתה אוהב?".
"אבל", עניתי, "זו שאלה שפותחת שיחה. הבן אדם יספר לך על המוסיקה שהוא שומע לאחרונה. או על ספר שאתה חייב לקרוא. או אולי על מישהי מיוחדת. ורוב הסיכויים שזה יגלוש עד מהרה ל: כל הדברים שאני לא אוהב. לא עם כל אחד אתה רוצה לפתח כזאת שיחה. בטח לא בזמן שאתה מעכל את הפיתה".
"נכון", ענה גיא. "לא עם כל אחד".
3. לפתח שיחה
פרשת "חיי שרה" נפתחת בבשורת מותה של האם הגדולה. "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה". מה זה "שני חיי שרה"? בשביל מה אנחנו צריכים את זה? מאוחר יותר בפרשה כשנגיע לפטירתו של האב הגדול וגם של הבן ישמעאל הנוסח הזה ישוב – "שני חיי אברהם… שני חיי ישמעאל… מה אלה השני חיים האלה שהתורה מדברת עליהם?
כמובן שאפשר לראות בנוסח הזה רמז לחיים בעולם הזה ובעולם הבא. ומי לא יאמץ את הרמז הזה בחום. על כל פנים, לי נראה שמדובר דווקא על העולם הזה ממש. ושהתורה באה לערער על הסברה העממית ש"חיים רק פעם אחת". לא נכון, אומר הכתוב – חיים פעמיים. בשני מישורים שמתקיימים בעת ובעונה אחת.
במישור החיצוני העולם מתקדם יפה בסיבה ומסובב. יש גנטיקה, תנאים סביבתיים, ועקרונית, אם תכיר את כל מערכת המשתנים, תבין למה אתה עובד בעבודה הזאת ולא ההיא, נשוי לזאת ולא להיא ומהן הסיבות ששמעו אותך ברדיו כשהיית צעיר ויפה ולמה לא שומעים אותך עכשיו. אלה תולדות השיחה שלי כאדם בתוך העולם.
אבל יש עוד מישור. מקביל. פנימי. אין לו גיל. לא בית. ולא משפחה. חוקי הסטטיסטיקה לא חלים כאן. תזרוק מקל, הוא לא ייפול. הייתי קורא בתעוזת מה למישור הפנימי הזה: סיפור תולדות השיחה שלי עם הבורא.
שני חיים. שתי שיחות. שקורות יחדיו. לרוב נדמה שאין שום הרמוניה או קשר בין השיחה החיצונית לזו הפנימית. שהן נפרדות סותרות ומשונות בתכלית. ולפעמים זוכים להציץ ולהבחין שמדובר בעצם בשתי בובות בבושקה שמלובשות זו בתוך זו.
גיבור הפרשה, אליעזר, עבד אברהם, הוא האדם הראשון שנזכר במקרא שממש יוזם שיחה עם הקדוש ברוך הוא. אברהם אדונו שולח אותו לברור אישה ליצחק מקרובי המשפחה בחרן. המדרש מספר שאליעזר, גר כנעני, שאף לשדך את הבת שלו ליורש הצעיר ולהצטרף למשפחה הנבחרת.
אין סיכוי. אז הוא מבקש מהאל שלפחות יגלגל את זה כך שהמיועדת לא תיבחר בגלל גנטיקה וקשר דם אלא משום שתתגלה כאדם בעל מידות של חסד. וכשהוא מוצא את רבקה ככזו, הוא מניח עליה תכשיטים ומתנות עוד לפני שהוא שואל לייחוס המשפחתי. לומר: אני מסרב לקבל את השיחה החיצונית הרווחת של קשר דם. של שבטיות. של גורל הרמטי. אפילו של גנטיקה. כל אחד יכול לגמול חסד בלי הבדל דת גזע ומין.
רוב הפרשה סובבת על אותה השיחה שיזם עבד אברהם עם הבורא. אבל בניגוד לאברהם או לנביאים אנחנו לא שומעים את האל עונה בדיבור אלא בגילוי המציאות הנסתרת. אולי בשביל לפתוח את האפשרות שעצם הפניה והשיחה, של כל אדם, בכל רמה ובכל זמן, מגלגלת את המציאות אל הרבדים הפנימיים שלה.
ושתהיה השיחה הזו לעילוי נשמתה של דודתי לאה בת יוסף ושמחה שהלכה לעולמה השבוע. שכשהיא הייתה שואלת: מה אתה עושה? היא באמת התכוונה שתספר לה ולעצמך מה אתה עושה. תהי נשמתה עדן.
