חגיגת השרף הפנימי

מי לא מרגיש לפעמים כמו עץ בחורף? עופר גיסין עם תובנות קיומיות שכדאי ללמוד מראש השנה לאילן. מתוך מופע ההשקה של "ליבא" בט"ו בשבט התשע"ה

הזמן הוא הדבר הכי חמקמק ומבהיל שיש בחיים, ואחד הדברים הנפלאים שהיהדות נותנת לאדם היא משמעות בתוך הזמן. ט"ו בשבט הוא זמן פנימי, נסתר וחידתי, שכדאי ללמוד ממנו כמה דברים.

מדוע ראש השנה לאילנות חל בשבט? הגמרא עונה: מפני שיצאו רוב גשמי השנה ועלה השרף באילנות. ט"ו בשבט נמצא בין חנוכה – שמצוותו היא בשמן, לפורים, שמצוותו היא ביין. ומה המשקה המיוחד שלו? השרף באילנות. תמצית לשד החיים של העץ. הפקת שמן מזית, והכנת יין מענבים, דורשות עבודה רבה. אבל השרף באילנות עולה מעצמו, והוא זה שמביא את החיים שבעץ, ובסופו של דבר גם אל הפריחה והפירות.

אנחנו חיים בתרבות מערבית שדורשת תוצאות, מקדשת את השורה התחתונה ומחפשת תכל'ס. איבדנו בדרך את האיכות של התרבות המזרחית. של לתת מקום לתהליך, לדברים האיטיים, למה שהוא לא הביצוע הבומבסטי דווקא. אם היו שואלים אותנו מתי לחגוג את ראש השנה לאילנות היינו בטח בוחרים בקיץ – בזמן שהאילנות פורחים והכל נראה מיליון דולר. אבל אנחנו חוגגים אותו בזמן שכל העצים, למעט השקדייה, עירומים. משום שאנחנו לא חוגגים את ההוד וההדר של העלים והפירות, אנחנו חוגגים את השרף הפנימי שעולה לאיטו בדרך נסתרת מהעין.

אנחנו צריכים להתייחס באותו אופן גם לעצמנו. לא לחפש את הימים שבהם אנחנו עומדים במלוא פריחתנו, יפים ומלאי פירות. אנחנו צריכים לחפש, להתמקד ולחגוג, דווקא את הפנימיות, את לשד החיים המסתורי שעולה מעצמו.

וזה מוביל לעוד לימוד שיש לנו מט"ו בשבט. לכל אחד מאיתנו יש ימים שבו הוא נראה לעצמו כמו עץ בחורף, בזמן שכל האחרים נראים לו עצים עמוסי פירות והישגים. ר' נחמן מברסלב אומר שכשאדם מסתכל על עצמו ורואה את כל הפגמים, הוא צריך לחפש בעצמו את הנקודה הטובה. וכשבתוך הנקודה הטובה הוא שוב מוצא פגמים – כי מה לעשות, רק הדומם הוא שלם – גם בתוך זה צריך לחפש את הנקודה הטובה. וככה, מנקודה טובה אל נקודה טובה. לא משנה כמה קטנה היא ונסתרת, היא אמיתית. זה השרף שעולה בי. וכל עוד אני חי, בוודאי יש בי נקודה טובה והיא העיקר. בדיוק כמו שבט"ו בשבט אנחנו מתמקדים בנסתר הזה, שפועם בזמן שהענפים נראים ריקים.

הדבר השלישי – קבלה שכדאי לקבל עלינו לכבוד ט"ו בשבט. יש מדרש מפורסם של חז"ל, ובו הקב"ה לוקח את אדם הראשון ומראה לו: "עולם יפה בראתי, ראה שלא תחריב את עולמי". ההתעוררות האמיתית שיש היום בעולם להציל את העולם, את הסביבה, הוא תיקון למה שהחריב המין האנושי. אפשר לדמיין רק איך אנחנו נראים מבחוץ, המין היחידי על כדור הארץ שמחריב אותו כל הזמן. ט"ו בשבט הוא זמן טוב להחליט לשמור על הסביבה – לנקות אותה מקנאה, מריב ומרע, וכמובן גם במובן הפשוט של שימוש נכון במוצרים שלא מחריבים את הסביבה הפיזית שלנו. אנחנו מצווים על זה, "ראה שלא תחריב את עולמי".

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

  1. חזק מאוד

    יצחק אברהם
פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *