בוחרים לשיר

על מה בחרו בני ישראל להסתכל בזמן קריעת ים סוף, ואיך זה קשור להלוויית הרב עובדיה יוסף. שיעור בפרשת בשלח

התורה לא ערוכה כמו מהדורת חדשות. היא לא ממהרת לדווח לנו בשידור ישיר: הנה בני ישראל חוצים עכשיו את הים בחרבה. היא מקדימה נושאים שנראים לה עקרוניים, היא מוותרת על התפלמסות עם הרוע לטובת תיאור עדין וקצר של השורה התחתונה: "ויהי בשלח פרעה את העם". בסוף זה פשוט קורה. אבל, כאמור, היא לא כאן בשביל הכותרות אלא כדי ללמד אותנו אמת לדורות.

מדוע, למשל, מוליכים את בני ישראל ממצרים בדרך של ארבעים שנה? אנחנו יכולים להיות בטוחים שזה המסלול הכי גרוע שאפשר היה למצוא בווייז. הרמב"ם אומר שהדרך ממצרים לארץ ישראל ארכה שישה ימי הליכה. אבל אולי יש כאן הערה פסיכולוגית עמוקה – הצעד הראשון בדרך לבחירה בדבר הנכון צריך להיות התרחקות מהאפשרות לרוע ולטעויות. קודם כל, להתרחק.

אבל הדבר הכי חזק אולי שאפר לקחת מהפרשה הוא היכולת לבחור, בכל רגע נתון, בנקודת מבט ובמעשים. המדרשים מספרים על שיחה שהתרחשה בזמן קריעת ים סוף, בין אנשים שעברו בחרבה ומה שהעסיק אותם זה הטיט והבוץ שבו עברו. כלומר, גם ברגעים שהנפלא מכל קורה מול עיניך, אתה יכול להתעסק ולראות רק את קצה נעלייך ואת הבוץ שעליהם. וכמובן, אפשר גם ההפך. ומתוך כל אירועי הפרשה – הטובים ושאינם טובים, מה שנכנס בסוף לסידור התפילה שלנו הוא לא הקיטורים ולא האנשים שנשארו מרחוק, אלא השירה הגדולה.

השיעור המלא, כולל המקורות, הציטוטים המלאים וסיפורים על מאחורי הקלעים בתקשורת, בסרטון שבראש הדף. חדש: דף המקורות המלא מצורף גם כאן:

1. וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה – וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.

2. "והנה אין מעצור לה' לטהר לבבות ישראל שלא יתאוו כלל לשוב מצרימה, אבל לא באלה חפץ ה', כי הלוא זה תכלית ועיקר בריאת העולם הזה, שתהא בחירה חופשית… מכל מקום ה' יתברך ברוב חסדיו, רגלי חסידיו ישמור, והקדים רפואה למכה בזה שהרחיקם ממצרים מרחק רב דרך המדבר, אשר גם החזרה למצרים לא תהיה דבר קל, ועל ידי זה יכהה תוקף התשוקה לשוב מצרימה… והנה תורתנו הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ובכל אדם, ולמדנו מכאן הנהגה לדורות להתרחק מאוד ממקום הגורם ומסובב לעבירה, באופן אשר עשיית העבירה לא תהיה מהדברים הקלים, גם מכוח חשבונות גשמיים וטבעיים… ובדרך זו יזכה לסייעתא דשמיא". (הרב יעקב ישראל קנייבסקי, "ברכת פרץ").

3. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף, וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

רש"י: חמושים – אחד מחמישה יצאו, וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפילה.

4. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ,  כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.

5. "והנה משה נביא הנביאים בעת עיני כל ישראל עליו, אז התעסק בעצמות יוסף בעבור שהשביע את בני ישראל, וכל זה בעבור חומר השבועה… והארכתי בדברים, למען ראותי את בני גלותנו במלכות ישמעאל ואדום נשבעים בשם בכל רגע עד שהיה להם לחוק, ולא ירגישו שנשבעו. ואם יוכיחם מוכיח – ישבעו שלא נשבעו. והרוצח ירצח פעם אחת או שתיים… ואלה ישבעו בכל יום ובכל רגע עד כי חדל השומע לספור כי אין מספר. ואילו לא היה בישראל רק זאת הרעה לבד – היא מעכבת ביאת הגואל". (רבי אברהם אבן עזרא).

6. וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם:  כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר.

7. "וימרו על ים בים סוף… כיוון שירדו לים – היה מלא בטיט, והיה אומר ראובן לשמעון: במצרים טיט, בים טיט, במצרים חומר ולבנים, ובים חומר מים רבים. לכן נאמר: 'וימרו על ים בים סוף'". (מדרש שמות רבה כד).

8. "בעיצומה של הפגנת הענק למען הגולן בשנת תש"ס, נכנסתי לבית קפה בשולי כיכר מלכי ישראל שבתל אביב. הטלוויזיה הייתה פתוחה בקולי קולות בקליפ של זמרת זרה ומול המסך צפתה בקליפ בדבקות מוכרת צעירה. שאלתי אותה מה היא אומרת על ההפגנה והיא השיבה: אני עסוקה בטלוויזיה. שאלתי: ואם ניסוג מהגולן? ענתה: עזוב אותך מהגולן. חידדתי: ואם נמסור לפלסטינאים את גוש דן? אמרה בציניות: מה אכפת לי, העיקר שלא ייקחו לי את הטלוויזיה. זה מוקד המאבק! אין לנו מאבק נגד קבוצות הרודפות 'שלום עכשיו' בכל מחיר, אלא עיקר המאבק נעוץ בהתמודדות על לבו של הציבור הרחב, הנבוך, המיואש, המסתגר בדלת אמותיו ואינו מבקש אפילו 'שלום עכשיו' אלא 'כיף עכשיו'. הנדע להרים את העיניים מקצה הנעליים, להתנער מההמולה של תופי הטם-טם ברדיו ובטלוויזיה, ולראות דברים בפרספקטיבה? היעמוד לנו הכוח להיחלץ מהטיט הרובץ על נפשנו, ולראות את ידו הגדולה של זה העומד אחר כותלנו?" (חנן פורת, "מעט מן האור").

9. וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל-מִדְבַּר-שׁוּר; וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא-מָצְאוּ מָיִם.וַיָּבֹאוּ מָרָתָה–וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמָהּ, מָרָה.וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה.וַיִּצְעַק אֶל-ה', וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהו.

10. וַיִּלּוֹנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן–בַּמִּדְבָּר.וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.

11. וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי, בַּצָּמָא. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה'לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי… וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה.

12. וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִים… כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לה', בַּעֲמָלֵק מִדֹּר, דֹּר.

13. "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ

ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ

מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף

תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן

יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִיבַּכֹּחַ, יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב

וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ, תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ

וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים, קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם

אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי

נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם, צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים

מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא

נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ

נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ, נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ

שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת

אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן

תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן, עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה', עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ

תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה', מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ

ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד

כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם".

14. "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם" (הגדה של פסח).

15. "והנה בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים. והיא יציאת נפש האלוקית ממאסר הגוף 'משכאדחוויא' ליכלל בייחוד אור אין סוף ברוך הוא, על ידי עיסוק התורה והמצוות בכלל, ובפרט בקבלת מלכות שמיים בקריאת שמע, שבה מקבל וממשיך עליו ייחודו יתברך בפירוש באומרו 'ה' אלוקינו ה' אחד'". (ספר התניא, פרק מ"ז)

16. "בכל יום נמצא אדם בסוג מסוים של שעבוד, מיצרים וגבולות – ומשם הוא צריך לצאת. אם אדם יצא פעם ממצרים, אבל ממשיך ונשאר אחר כך בהרגלי חייו ודרכי מחשבתו, הרי שהוא נשאר עדיין במצרים. כל אדם גדל ומתחדש בכל עת, ומה שהיה לגביו בעבר יציאת מצרים – כבר איננו מספיק עתה. ומהי יציאת מצרים שבכל יום? גוף האדם ('עור הנחש') כולא את הנשמה, עוטף ומסתיר מהנשמה את אלוקים. כשם שאין העיוור מסוגל להבין מהו צבע, כך אין האדם מסוגל להבין לחלוטין את מהות הנשמה כל עוד היא כלואה ומוגבלת בגוף. מאסר זה של הנשמה הוא 'גלות מצרים', אך כשאדם עושה מצווה – הוא יוצא מהמיצר שמפריד בינו לבין ההוויה האלוקית. כאשר הוא עוסק בתורה ומצוות – הוא מתאחד עם הקב"ה. הנשמה האלוקית מגשימה את עצמה, את היותה חלק אלוק ממעל, ומתאחדת בו. באמירת 'שמע ישראל' בפרט, האדם מקבל על עצמו שחרור מהעולם, כל הכיוון הנפשי של קריאת שמע הוא יציאת מצרים, יציאה מה'אני' כלפי מעלה, מעולם החומר של הריבוי והפירוד – אל האחד והמופשט". (ביאור תניא, הרב עדין שטיינזלץ).

חדש! השיעור המלא גם בקובץ mp3. האזינו או הורידו כאן (לשמירה: קליק ימני על הלינק)

השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר מתקיים מדי יום רביעי בשעה 21:00 בהיכל שלמה, רחוב המלך ג'ורג' 58, ירושלים. בשיתוף שמיא נחלאות.

לחצו כאן לצפות בשיעוריה הקודמים של סיון רהב-מאיר ב״ליבא״

רוצים להישאר בקשר עם ״ליבא״ ולקבל עדכונים על שיעורים, מפגשים ותכנים?

אפשרות אחת: הצטרפו לעדכוני המייל שלנו. לחצו כאן.

אפשרות שנייה: הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו.
ההצטרפות לקבוצות מצריכה שני שלבים פשוטים:
1. הוסיפו את המספר של ליבא 058-70-75-455 לרשימת אנשי הקשר במכשיר שלכם.
2. לאחר שהוספתם את המספר, אנא שלחו הודעת וואטסאפ (לא סמס) למספר הנ"ל, וכתבו "הצטרפות".
מכאן ואילך, תוכלו לקבל עדכונים חמים ישירות לנייד.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

  1. מדהים כמו תמיד..

    מוריה
פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *