להפיג את הבדידות

שלוש המילים הענקיות "החדש הזה לכם" - של המצווה הראשונה שמקבל משה, מהדהדות השבוע בין קלאסיקת רוק של דיוויד בואי לוורט חסידי
להפיג את הבדידות
1. גראונד קונטרול טו מייג'ור תום

האימג' של דיוויד בואי, הנראטיב שאוסף את כל העבודות שלו יחד, הוא של "האיש שנפל מכוכב אחר". אבל באמת, העבודה של בואי היא דיון פנטסטי ונוקב ב(איש שנפל מכוכב אחר אל ה)עולם הזה. על המסכות הרבות שהוא מאפשר, על הצורות המשתנות שהוא פושט ולובש, ובעיקר על התעלומה הכי נוראה וקיומית שהוא משקף – תעלומת הבדידות האנושית.

הו, הבדידות. היא הייתה הכוכבת הגדולה בשיריו הנפלאים של דיוויד בואי. ממייג'ור תום שכלוא בחללית ומנסה ליצור קשר עם כדור הארץ דרךהסיום הקורע של "רוקנרול סואיסייד" ("לא אהוב… אתה לא לבד… אתה נפלא… אתה לא לבד…"), ועד לאלבום הפרידה המהמם "בלאקסטאר", שתוזמן ביום הולדתו ה-69 של בואי, שלושה ימים לפני מותו.

בואי לא היה הראשון שמצא את הקישור הפואטי בין התגלית המודרנית יחסית, שהחלל החיצון הוא בסך הכל אתר אדיש ומנוכר, לתובנה האנושית העתיקה שבאופן בסיסי אני כלוא בגוף שחש רק את עצמו. אבל הוא ידע להלחין לעבד ולשיר את תעלומת הבדידות המצמיתה הזו בצליל שמפיג את הבדידות.

במישור המידי, הצליל הוא חוויה שמנצחת את המלה. עד שהזמן אומר את שלו, החוויה מתפזרת, ונשארים עם המלים ועם התובנה ועם הבעיה המציקה הזאתי שאנחנו נורא בודדים בעולם הזה. ונורא מתכלים בעולם הזה. וזה לא סתם שאנשים כל כך הרוסים בכל העולם מלכתו של הפנומן הבריטי. אין יותר מתוק ומבטיח מהצליל שמפיג את הבדידות. אין יותר מר ובודד מכשמנתקים ממנו את הזרם.

2. החושך

האם רק מי שמבין משהו בחשכת הבדידות, ידע למצוא את הצליל או המלה שיאירו אותה לרגע? האם דווקא מי שחש את צינת החידלון יבין את הנחיצות להיוולד מחדש בכל רגע ושעה? אני נוטה להאמין שכן. המצווה הראשונה בתורה שמשה מקבל בנבואה מגיעה רגע לפני שעם העבדים של ישראל נגאל מצרת מצרים. על החושך הם כבר יודעים הכל.

ואם עדיין לא יודעים, אז שתי המכות שהגיעו לפני מכת בכורות ויציאת מצרים – הארבה שהחשיך את עין הארץ, ומכת החושך עצמה – הביאו את תודעת החושך, החידלון והבדידות לשיא חדש. "ולא ראו איש את אחיו" נאמר במכת החושך. בדידות גמורה.

אם נמשיך על פי הקו הזה, אותם כלי מצרים, זהב וכסף ושמלות, שאיתם יוצאים בני ישראל ביד רמה, הם החסרונות של מצרים, כלים ריקים, שאלות קיומיות שצריך למלא באינפורמציה. למה אני לבד? למה לא רואים כלום? למה אני מת? איפה האמת?

3. החודש הזה לכם

כאמור, רגע לפני שהמופע הגדול של מכת בכורות ויציאת מצרים יוצא לדרך, משה מקבל בנבואה את המצווה הראשונה. "החדש הזה לכם…" כמו שיר של דיוויד בואי, גם היא קשורה במבט לכוכבים ודנה בבעיית הבדידות. כשהכוונה הפעם היא לא להפיג ולהמתיק את מציאות הפירוד והכיליון האנושי אלא להחליף את המציאות הנפשית של האדם עצמו.

המצווה (ואגב אחת ההוראות הלשוניות של מצווה היא חיבור. צוות. צוותא. אנטי בדידות) כוללת שתי הלכות:

א. שחודש ניסן, חודש הגאולה, יהיה נמנה כראשון לחודשי שנת הירח. להזכיר שאני יכול להיוולד מחדש בכל פעם ומכל מקום ובכל זמן בתודעה של גאולה. שיש לי בחירה. ושהשמיים הם לא הגבול אלא נקודת המוצא.

ב. שיום ראש החודש נקבע על ידי ראיית הלבנה בחידושה על ידי שני עדים. כלומר שאדון הזמן בכבודו ובעצמו נמסר בידי האדם. אם ראית את הלבנה – ראש חודש. לא ראית – הוא יחול מחר.

תאמרו – מה לך יוסי – מה זה משנה אם שני חבר'ה ראו או לא ראו את הירח. את הזמן לא עצרת באמת. וזה נכון. אבל אם אני יכול לקבוע מתי מתחדש החודש על פי הראייה שלי, בוודאי שאני יכול לקבוע מתי אני עצמי מתחדש. "החדש הזה לכם…" יש לכם אופציה להתחדשות. תלוי בכם.

אדם שמתחדש. שמתעדכן. שמשתנה. יש לו מעין עולם הבא בעולם הזה. וייתכן שכל העניין שאנחנו לא יודעים במחוור מה קורה אחרי שאנחנו נפטרים מן העולם, הוא בדיוק בגלל שכל רגע בעולם הזה – הוא העולם הבא של הרגע שבא לפניו. "החדש הזה לכם".

אבל יש עוד הנהגה נסתרת במצווה הראשונה שמקבל משה. זה לא מספיק שאדם אחד יראה את הירח מתחדש. שיהיה המומחה הכי גדול. אנחנו צריכים שני עדים. שתי זוויות ראייה. שני אנשים שונים, ממשפחות אחרות, שיסתכלו על גורם שלישי (הירח המתחדש או לא מתחדש) ויגיעו לידי הסכמה. שיתאחדו בראייה שלהם. למרות שכל אחד כלוא בגוף שלו. ולכן החדש הזה הוא לא "לך" אלא "לכם". אתה לא יכול ממש להתחדש לבד. אבל אתה יכול ליצור ראייה חדשה משותפת עם הזולת. ילד חדש. שיר חדש. זמן חדש. חודש חדש. דיוויד בואי אמר פעם: אני לא ממציא כזה גדול כמו שעושים אותי. אני פשוט יודע להקשיב ולזהות כשמישהו מגיע עם רעיון ממש טוב.

ובאותו עניין, למרות שמקובל עלינו שאת כל המצוות משה לבדו קיבל בנבואה, האל מצווה למשה ואהרון: "דברו אל כל עדת ישראל לאמר…". ורש"י מפרש: חולקים זה לזה כבוד ואומרים אחד לשני: למדני. והדיבור יוצא מבין שניהם.

ואחרי הכל– שלוש המילים הענקיות הללו – "החדש הזה לכם" – של המצווה הראשונה שמקבל משה, רגע לפני שמכת בכורות מתמוטטת על מצרים והגאולה יוצאת מהכוח אל הפועל – מהדהדות השבוע בין קלאסיקת רוק של דיוויד בואי לוורט חסידי. "החדש הזה לכם…". יש לכם אופציה להשתנות. ולא אהובים. אתם לא לבד. אתם נפלאים… אתם לא לבד…

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *