שירת הים

משה הבין כנראה, שמתישהו, בעוד סיבוב או שניים או בסוף כל הסיבובים, אנחנו הולכים לשיר. ושלמרות שהמציאות מכחישה את השיר, בסוף הדברים השיר יכחיש את המציאות
שירת הים
שירת הים (1)

אני לא זוכר אם זה היה ליל הושענא רבה או בסדר תיקון שבועות, כשליאון, חברי הטוב, ומנלבבי קהילת סקרנביץ שלנו, עלה אל הסטנדר והציע שהפעם, הוא ינצל את 18 הדקות "שלו" ללמד אותנו את הנוסח המרוקאי של שירת הים. יש לנו נוהג שבשני הלילות הללו, כל אחד מבאי בית הכנסת מוזמן להכין שיעור, דיבור, שיחה בנושא שקרוב לליבו. ואנחנו באמת רגילים לעוף עם זה למרחקים. אבל שיעור מוזיקה?

אמרנו יאללה – ננסה.

הלחן המפותל שליאון לימד נשמע מסתורי, אחר, לא ה"בינת אל סולטן" הערבי השגור לווריאציותיו שהיית מצפה אולי לקבל בשירה ארוכה ורפטטיבית שכזו. היה בזה אפילו ניחוח של מזמור מהמזרח הרחוק. בוודאי מהעבר המאוד רחוק.

מאוד אהבנו. ובגלל שליאון, על שלל כשרונותיו, הוא גם שליח הציבור המועדף בשבת בבוקר, הלחן הזה של שירת הים נכנס לקאנונצ'יק הפיוז'ניסטי המתפתח של בית הכנסת. זה הלחן שאנחנו שרים מדי שבת כשמגיעים לשירת הים.

על פי דרכו של לחן, כשהוא מתביית הוא הופך לבית עצמו. כך שהיום גם כשאני אומר שירת הים לבד – זה כבר הלחן וזה המקצב הנכון והטבעי מבחינתי.

לכבוד פרשת "בשלח" ושירת הים, נכנסתי ליו טיוב בשביל לשמוע טעם מהמקור המרוקאי שממנו דלה ליאון. מצאתי ביצוע של הרב הפייטן חיים לוק ותוך שניות ספורות נשאבתי המום אל תוך שפע בוהק ומסנוור של קולות וצבעים בעושר שאפילו ליאון המוכשר שלנו לא הצליח לתרגם אלא קו זהב אחד ממנו.

אז ברור שאפילו בשביל החברה המוצלחים שלנו מלב תל אביב, בית כנסת שחציו מוזיקאים וחציו מוזיקאים ממש, הגרסה הפשוטה של ליאון היא הישג משמעותי. שווה יהיה אפילו להקליט פעם את עדת תל אביב שלנו שרה מרוקו. זה קטע גדול בפני עצמו. בינתיים משתף כאן את הפסיכדליה המרוקאית המקורית שבאמת שווה לקרוע את הים בשבילה.

שירת הים (2)

את סגיב כהן גיליתי בחנות המיצים של עזיאלי ליד שוק הכרמל בתל אביב. הייתי נדהם אז, ולא נרגעתי מאז, לגלות אינטרפטציה כל כך מודרנית ועם זאת, לגמרי קולעת, לנשמת השירה והפיוט התימני. ואני לא בן אדם שפיוטים עושים לו את זה, ממש ממש לא. על כל פנים, אחרי שתתמכרו כמוני ל"שירת הים" הת'ימנית של סגיב, נסו גם את ה"תכלה שנה (וקללותיה)" המעיף שלו. מהמושמעים ביותר השנה בתוכניות הרדיו שלי, כתף אל כתף עם אלג'יר, ביירות (יש אמן כזה, נפלא…), טיון יארדס, ג'וני קאש ורדיוהד. הבן אדם גאון.

אז ישיר משה

"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת להשם…"

בואו נצלול לרגע למעמקי הרגע המרהיב הזה שבין קריעת ים סוף וגאולת מצרים לבין שירת הים עצמה. "אז ישיר משה…" הרגע הזה הוא "אז" – כלומר רגע קונקרטי שיש לו זמן ושם וכתובת בגיאוגרפיה של הרגעים. אבל הוא גם – "ישיר"- כלומר, יש לו מהלכים בעתיד, בלא נודע, במה שהוא מעבר לשמות ולכתובות. רגע שהוא דבר והיפוכו. עבר ועתיד. נודע ולא נודע. שיר.

רש"י כותב שלשון העתיד של "אז ישיר משה" (במקום לכתוב – "אז שר משה") מבטאת את הבזק המחשבה המסחרר של שיר. באה למשה מחשבה שהאירוע הזה והזמן הזה שווים שיר. משה כבד פה ואיש עסוק בן שמונים. אין לו ברגיל זמן לשירים. אבל זה לא זמן ככל הזמנים. זה זמן של שינוי טוטאלי.

אפשר להבין את פירושו של רש"י ש"אז, כשראה הנס, עלה בליבו שישיר שירה", במובן הפרקטי ביותר. מהו שיר? אתה בא לתאר את מה שעבר אבל מעצב את העתיד. אתה בא לתת משמעות תודעתית ורגשית לערימה של פרטים. לדובב את שלא ניתן לבאר. וכפי ככתבתי למעלה – לשיר יש את התכונה להתביית על המציאות הרחוקה ביותר ולהפוך אותה לבית. אני מעלה כאן אפשרות ששירת הים על הנסים ונשיאת ההפכים שהיא מנוססת, היתה הכנה פרקטית של משה לעם העבדים שלו לקראת המציאות הנסית ה"הפוכה" של המדבר (לחם מהשמיים ומים מהסלע) והמציאות החדשה של יציאת מצרים בכלל.

אז ישיר משה (2)

אבל זו תהיה החמצה איומה להבין את השיר ואת שירת הים במישור הפרקטי של פורמט משנה ומעדכן של תודעה ציבורית. או סוג של המנון התנועה. המדרש שרש"י מביא כדי להכיל לגמרי את לשון העתיד של "אז ישיר משה", מסביר שאם כתוב על אדם שנפטר מזמן מן העולם שהוא "ישיר" – אז הכוונה לזמן שבו הוא יוכל לקום, לפתוח את הפה ולשיר ממש. כלומר ש"אז ישיר משה" זה בזמן תחיית המתים.

ואם כך יוצא, שה"אז" היה הרגע שבו משה הבין, ובקמצוץ שבקמצוץ כנראה שגם כל מי שחש אי פעם צורך לבטא את הרגע החד פעמי של חייו בשיר, הבין, שמתישהו, בעוד סיבוב או שניים או בסוף כל הסיבובים אנחנו הולכים לשיר. ושלמרות שהמציאות מכחישה את השיר, בסוף הדברים השיר יכחיש את המציאות. ושה"אז" ההוא שהפעיל את משה לשורר הוא רק מקט, מחזה או רמז קל, ל"אז" העתידי כשיגיע הזמן לקום ולשיר ממש. זה מה שמושך בשירים. וזה כנראה מה שכל כך כואב בהם.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *