לא תענה ברעך עד שקר

בעצם, אנחנו נותנים לאנשים אחרים לקבוע את הסטנדרטים המוסריים שלנו. פרופ' דן אריאלי על רמאות ועל הדרכים שבהן היא מתפשטת

אחד הדברים המעניינים שעלו מניסויים שעשינו בנושא רמאות היה, שרמאות היא דבר מדבק. אם אנחנו שמים קבוצה של אנשים באותו חדר ומאפשרים להם לרמות אותנו בכסף, ואז מכניסים לחדר ללא ידיעתם שחקן משלנו שמתחיל לרמות בגדול, מיד אפשר לראות איך אחרים מתחילים לרמות גם. לא בגלל שהם חושבים פתאום שלא יתפסו אותם, אלא כי הם מניחים ש"כאן זה בסדר לרמות". אם אחרים מרמים, אז גם אני יכול לרמות.

גם בחברה רמאות היא מדבקת. בהרבה מדינות בעולם, למשל, אנשים מרגישים בנוח להוריד קבצים לא חוקיים מהאינטרנט. ברור הרי מהשם "קבצים לא חוקיים" שמדובר בדבר לא חוקי, שזו רמאות. אבל כשאנשים רואים אחרים מסביבם עושים את זה, הם מרגישים בנוח לעשות את אותו הדבר. כלומר, המוסר שלנו הרבה פעמים מוגדר על ידי אנשים אחרים.

למה "לא תענה ברעך עד שקר" ולא "לא תרמה"? אני חושב, אומר פרופ' דן אריאלי, שמדובר בניסוח חכם – זו התייחסות לשקר פומבי שפוגע במוסדות החברה. אלו שקרים שהם הרבה יותר מדבקים והרבה יותר פוגעים, ונדמה לי שזה דיבר שאנחנו צריכים באמת להתייחס אליו קצת יותר ברצינות, לטובת כולנו.

דן אריאלי הוא פרופסור לפסיכולוגיה וכלכלה התנהגותית באוניברסיטת דיוק, מחברם של שלושה רבי מכר שכיכבו ברשימת ה"ניו יורק טיימס", תורגמו לעשרות שפות ונמכרו במיליוני עותקים: "לא רציונלי ולא במקרה – הכוחות הסמויים שמעצבים את ההחלטות שלנו" (רשימת ספרי השנה של אמזון ב-2008), "לא רציונלי אבל לא נורא" ו"האמת על באמת". לאחרונה יצא ספרו "שלך באי-רציונליות". אריאלי מתמקד במחקריו בקבלת החלטות שגויות – נושא שמשך את תשומת ליבו בעת שהיה מאושפז שלוש שנים בבית חולים לאחר שנכווה קשות בכל חלקי גופו. יותר מעשרה מיליון איש האזינו להרצאותיו של אריאלי באתר TED. אפשר לעקוב אחריו גם כאן.

לשיחות נוספות של דן אריאלי עם "ליבא" לחצו כאן

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *