היום בו הפסקנו להרגיש

בעולם בו תעשייה שלמה פועלת כדי לגרום לנו להרגיש, תוכניות ריאלטי, סרטים ומודעות פרסומת מנסות להפעיל כל מניפולציה, לרדד כל סיפור אישי, ולנגן את המנגינה הנכונה ברגע הנכון - כדי שנפחד, נתלהב או נזיל דמעה, ספר התניא רוצה שנחזור להתרגש מהדברים הקטנים בלי אמצעי עזר. איך גורמים לזה לקרות?

בניגוד למה שכולם חושבים, המקום בו מתחיל הרוע הוא לא במעשה זדון אכזרי, אלא באטימות. כאשר האדם מרוכז בעצמו ואטום כלפי המתרחש מחוצה לו, מצב שנקרא בספרות החסידות "טמטום הלב", שם הנשמה מתחילה להיכבות. כאשר אדם יוצא החוצה ורואה תינוק צוחק, רואה פריחה, רואה שקיעה, הומלס שמבקש צדקה, וזה כבר לא עושה לו כלום, לא מעורר בו אף רגש, כנראה שהמגיפה הגיעה גם אליו.

אבל… למה זה קורה לנו?

למה חשוב בכלל להרגיש? מה רע בלחיות חיי שגרה רגשית מתונה ואפורה?

ומה אפשר, אם בכלל, לעשות כדי לשחזר את אותו רגש אבוד?

יש שני סוגי התרגשות: התרגשות שמקורה בזולת, שהיא התרגשות שקשורה לצמיחה רוחנית, ויש התרגשות שמקורה בעצמי, באגו שלי. להתרגש מהזולת דורש עבודה, דורש מהלך נפשי, אבל ההתרגשות השניה באה באופן טבעי, כי היא נוגעת לאדם עצמו.

ספר התניא נכתב ע"י רבי שניאור זלמן מלאדי לאחר שנים רבות של ייעוץ רוחני לחסידיו שהתחבטו, אז כמו היום, בדיוק באותן שאלות. הוא כותב על אנשים אשר "ליבם נעשה כאבן", שסובלים מאותו טמטום הלב ומאפיין את הבעיה המרכזית במצב זה – אדם שלא מרגיש, לא משתנה. הוא נשאר תקוע באותו מקום רגשי ומנטלי מבלי להתפתח. הוא אמנם חי ומתפקד, אבל נשאר באותה סביבת נוחות אינטרסנטית מבלי לצאת מהעצמי שלו.

בהרבה מקרים הפתרון למצב כרוך בכאב, כנאמר בספר הזוהר "אעא דלא סליק נהוריה יבטשון ביה ואנהיר. גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה". בתרגום חופשי: עץ שלא נתפס בו האש – שוברים אותו, גוף שאור הנשמה לא מאיר בו, שוברים אותו. זה מהותו של המשבר.

אנשים שרגילים להתפלל מכירים את הרגע הזה בו הם סיימו למלמל תפילה, ולא יכולים לשחזר משפט אחד בו הם כיוונו באמת. אחדים מהם ימשיכו להתפלל כך לנצח, אלא אם כן יגיע רגע בו הם באמת ירגישו זקוקים לעזרתו של בורא עולם. אין כמו צרה איכותית או מוות שדופק בחלון כדי לחזור ולהרגיש חיים יותר מאי פעם.

התפקיד של הייסורים הוא לעורר את האדם, להוציא אותו מהקיבעון, מהמצב של טמטום הלב. בהרבה מקרים הם משמשים סוג של מקפצה לשינוי עמוק בחיים שנדחה מלהגיע עקב אותו קיבעון ואותה אדישות, אבל ספר התניא רוצה לחסוך לנו את אותם ייסורים, והוא מציע חלופה שמהותה עבודה פנימית. אל תמתין למשבר, תייתר אותו. צא מעצמך קודם. צא מעצמך בצורה מודעת, הבט אל האחר, פתח את הרגישות החברתית והסביבתית שלך. תהיה אמפטי. תהיה בנאדם.

בשיחה מצולמת, המופיעה בראש הדף, מסביר ד״ר יחיאל הררי איך להשתמש בעצות של ספר התניא לחיי היומיום שלנו.

ד"ר יחיאל הררי הוא מחבר רבי המכר ״סודו של הרבי״ ו״לנצח כל רגע מחדש״ בהוצאת ידיעות ספרים. הוא חוקר, מרצה וסופר המתמחה בספר התניא וחסידות חב"ד. לימד באוניברסיטת תל-אביב ובביה"ס לתקשורת במכללת ספיר. שימש כעיתונאי, עוזר פרלמנטרי, יועץ תקשורת ויועץ מקצועי במשרדי ממשלה שונים.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

  1. מחכים. הייתי רוצה לשמוע עוד מהרב הררי

    ורד
פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *