האדמו"ר מפיאסצנה היה רב של קהילה קטנה שהלכה והתפוררה בגטו ורשה. בכל שבת נשא בפניו חסידיו דרשה שהיוותה את נקודת האור אולי היחידה בתוך הזוועה הבלתי אפשרית של התקופה ההיא ובצאת השבת נהג לרשום את שיחותיו. רגע לפני האקציה האחרונה, כשהוא מבין שהגיע הסוף, הוא מטמין בכד את כתביו, המסכמים שלוש שנים קשות מדי וארוכות מדי. הוא משאיר מכתב בו מבקש שמי שימצא את הכד, יעביר את תכולתו לאחיו, ר' ישעיהו שפירא, אשר הספיק לברוח מאירופה בזמן, עלה לארץ והתיישב בתל אביב. כך שרדו הכתבים והגיעו לידינו.
בספר הוא לא מתמודד עם השאלה "איפה אתה הקב"ה", אלא "מתי הישועה תגיע, כשהיא תגיע", כי הוא תמיד האמין שהיא תגיע. ועצם העובדה שאנחנו לומדים אותו היום, קוראים את ספריו ויכולים להנציח אותו ואת השואה, מוכיחה את דבריו.
הצטרפו לאהוד בנאי לשיעור מרתק ומחזק, בווידיאו בראש העמוד.
נראה ונשמע מרתק.
תודה