[הוידאו של השיעור נמצא כאן למעלה. קישור להאזנה והורדה של קובץ אודיו של השיעור נמצא בתחתית הדף]

התורה והחיים מחוברים תמיד אבל זו פרשה שבה אתה שומע מהדורה ברדיו מסתכל על הפסוקים והכול מתחבר – פרשה על תקשורת ותעמולה ופרשה על ארץ ישראל ואמונה, ובעיקר – איך נכנסים אליה כמו שצריך, לאומית ואישית. להלן לקחים מפרשת המרגלים:

שיעור בתעמולה:

איך בונים הסתה ושטיפת מוח? איך מייצרים קמפיין משכנע? המרגלים, כוכבי פרשת "שלח לך" ומייסדי התעמולה המקראית הראשונה, נקטו בכל המניפולציות האפשריות בדרך אל היעד. שימו לב לטכניקה:

1. שימוש באלמנטים פיזיים

וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים.

רש"י: שמונה נטלו אשכול, אחד נטל תאנה ואחד רימון. יהושע וכלב לא נטלו כלום, לפי שכל עצמם להוציא דיבה נתכוונו: כשם שפרייה משונה, כך עמה משונה.

זוכרים את הפצצה של ביבי באו"ם? אז כן, גם המרגלים הבינו שהמחשה עובדת יותר מכל מילה.

2. להתחיל בקצת אמת

וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ.

רש"י: כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחילתו, אין מתקיים בסופו.

רטוריקה טובה – תחניף לדעת הקהל, תייצר אמינות, תשדר אני כאילו איתך, אני בסך הכל חושב כמוך, והוא ישתכנע.

3. ערבוב בין עובדות לדעות

כז וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ. כח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.

הרב יצחק עראמה: "באומרם 'אפס', הוציאו עצמם מכלל מרגלים ונכנסו בכלל יועצים, ולזאת הסיבה חטאו מאוד"

האמת העצובה שכולנו עושים את המעבר הזה כל היום בלי לשים לב. "כתבנו" הוא גם "פרשננו", כי הדבר היחיד שאובייקטיבי בחיים הוא שהכול סובייקטיבי.

זה חוזר שוב:

וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת.

רש"י מסביר: אוכלת יושביה – בכל מקום שעברנו, מצאנום קוברי מתים. והקדוש ברוך הוא עשה לטובה, כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו.

סיטואציה אחת, שתי פרשנויות אפשריות. אתה מחליט אם טוב או רע.

4. יצירת חרדה

עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.

רש"י – לפי שנכוו בעמלק כבר, הזכירוהו מרגלים כדי ליראם.

חרדה היא אלמנט תעמולה: אחרי קצת טוב, מגיעים לרע. לא פחד מהלא מוכר אלא פחד מהמוכר שיבוא שוב: הערבים נוהרים, פרס יחלק את ירושלים, מי יענה לטלפון האדום, הבוץ הלבנוני, הדאגה לחיים עצמם. נשמע מוכר?

5. "המילה האחרונה"

כז וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ. כח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.

לא ההתנקשות שבוצעה בתכנית הרדיו המשובחת זצ"ל אלא במובן המקורי של הביטוי: המילה האחרונה – משה ביקש פירוט בסדר הבא: קודם יושבי הארץ הגדולים, אחר כך ארץ יפה ואז פירות ענקים ועסיסיים, אבל הם דיווחו הפוך – החלו בפירות (וגם איתם הפחידו), וא"כ הגיעו למידע צבאי מאיים ומדאיג. המילה אפס איפסה את כל מה שלפניה. אף אחד כבר לא זוכר את הארץ זבת חלב דבש. כולם זוכרים רק את הסוף המאיים.

6. טרנדיות, ויראליות

וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא. ב וַיִּלֹּנוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל-הָעֵדָה, לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ-מָתְנוּ

המילה "כל" חוזרת שוב ושוב – לא ערב רב, לא אספסוף, לא עשבים שוטים. כולם.

ככה המדרש מתאר ויראליות: "כיוון שהם באו מתור הארץ עמדו ופיזרו עצמם בכל שבטי ישראל כל אחד ואחד בתוך שבטו ומתנפל לתוך כל זווית של ביתו ואומר: אוי לי עליכם, היאך האמוריים עתידים לתעתע בכם, לשלוט בכם, מיד הם כולן גועים בבכייה בניהם ובנותיהם וכלותיהם עד שהיו השכנות שומעות את הדבר אף הן היו בוכות. עד שהיה כל השבט בוכה. וכן כל אחד ואחד, עד שנעשו ששים ריבוא חבורה אחת וגעו בבכייה".

התוצאה של כל הקמפיין המתוחכם הזה:

וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פְּנֵיהֶם, לִפְנֵי, כָּל-קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ו וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ–קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם. ז וַיֹּאמְרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ–טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. ח אִם-חָפֵץ בָּנוּ, יְהוָה–וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ: אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. ט אַךְ בַּיהוָה, אַל-תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ, אַל-תִּירָאֻם. י וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים; וּכְבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל.

יהושע בן נון וכלב בן יפונה משתמשים אף הם באלמנטים פיזיים וקורעים בגדיהם, אבל זה כבר לא עובד. הקהל מוסת, העם משולהב והמון כבר לא מקשיב:

. ג וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב–נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ, יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה. ד וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.

על הקשר בין דימוי עצמי לאמונה

האם התורה רוצה רק ללמד אותנו טריקים בשיווק? בשביל זה יש סדנאות אחרות. חז"ל חושפים את השורש של כל המופע שראינו פה: אמונה בעצמך ואמונה בבורא עולם זה בעצם אותו דבר. המרגלים טענו ש"ריאלית זה לא הגיוני", הם דברו במספרים שאכן היו מאיימים, אבל החשש הזה הצביע על חוסר האמונה שלהם בבורא עולם, שהוא בעצם הפרויקטור של כל המהלך:

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. המדרש אומר אל תקרא 'ממנוּ' (מאיתנו) אלא 'ממנוֹ' (מריבון העולמים).

ומאין הספק? בגלל שלא האמינו בעצמם, מה ששוב מחזיר אותנו לבורא עולם: הקב"ה נתן לך נשמה, הוא יצר אותך והוא מאמין בך. תאמין גם אתה בעצמך, אבל לא:

וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק–מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.

בסופו של דבר איך שאתה רואה את עצמך – ככה רואים אותך, ואם אתה חושב שלא תוכל לנצח- הצד השני מראש יתפוס אותך כלוזר והנבואה תגשים את עצמה.

הרב ד"ר יהודה ברנדס בסוף טוען שמותו של כל אותו דור במדבר זה לא עונש אלא תוצאה טבעית. כשיש רק דיבור ריאליסטי בלי רוח לחימה, בלי אמונה בצדקת הדרך. אתה לא תשרוד. ככה החיים עובדים.

ויש גם תיקון

ניצבת לנו כאן בעיה קשה של תעמולה ושל אמונה, איך מתקנים?

הרב יששכר טייכטל, רב הונגרי אנטי ציוני, מצוי בלב מלחמת העולם השניה ועובר שם מהפכה מחשבתית שכתוצאה ממנה הוא בטוח שארץ ישראל היא התיקון. משם הוא כותב (ייתכן בהשראת התעמולה הנאצית?), את הטקסט הבא המעודד לקמפיין נוסף על א"י, והפעם אחד חיובי:

"על כן באותה דרך שהיו משתמשים אז אבותינו לקלקל חשק ישראל לארץ ישראל, בדרך זו ממש מחויבים אנו להשתמש להלהיב ליבם ולהבעיר בקרבם את החמדה לארץ ישראל. וכמו שעשו דור המרגלים 'פרופגנדה' נגד ארץ ישראל, כך צריכים אנו להעמיד מערכת תעמולה שתחדור לכל בית בישראל ותעורר את הנשמה היהודית למען ארץ ישראל. אם נעבוד בדרך בו ישולם החוב בישא של חטא המרגלים, ויקרע השטר, ויסתלק הקטגור, ויתגבר הסנגור, ויום הישועה יבוא"

הרבי מלובביץ' טען אף הוא שלפעמים הטוב חייב להשתמש גם בכלים של הרע כדי לקדם את מטרותיו. לא רק בכלים פרסומיים, אלא גם טכנולוגיים: רדיו, אינטרנט, טלוויזיה. הכלי אינו טמא או טהור, אלא המסר שאתה מעביר דרכו.

ואמונה? איך באים לארץ ישראל מתוך אמונה? הפרשה מתווה כיון מאוד מעניין בהורדה למציאות – התיקון צריך להיות חינוכי ועדין, לא בבום קיצוני וגמרנו לצד השני (שיטה המאפיינת לא מעט מהאנשים החוזרים בתשובה שעושים תוך זמן קצר המרה טוטאלית):

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, מְאֹד. מ וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, וַיַּעֲלוּ אֶל-רֹאשׁ-הָהָר לֵאמֹר: הִנֶּנּוּ, וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר יְהוָה–כִּי חָטָאנוּ. מא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי יְהוָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח. מב אַל-תַּעֲלוּ, כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם. מג כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב: כִּי-עַל-כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם. מד וַיַּעְפִּלוּ, לַעֲלוֹת אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה וּמֹשֶׁה, לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. מה וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד-הַחָרְמָה. {פ}

לאחר חטא המרגלים עם ישראל מנסים להעפיל אל ההר. לעלות בכל זאת אל הארץ המובטחת למרות העונש. הם אמנם עשו זאת מתוך כוונה טובה, לתקן את חטאם, אבל זו טעות: תשמעו מה השם מבקש, והוא מבקש 40 שנה במדבר, הוא מבקש תהליך חינוכי ארוך, ומצוות מעשיות עם מסר עמוק כמו מצוות ציצית. לכאורה זה נשמע מופרך: החטא אדיר, מה עכשיו לשים חוטים על הבגד, כזה קטן, כזה פיזי, מה הקשר בכלל? או הו, שיא הקשר, שימו לב למילה מנחה לא צריך להיות מורה לתנ"ך כדי למצוא:

וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם.

ולא תתורו – כמו 'לתור את הארץ'. אומר רש"י: הלב והעיניים הם מרגלים לגוף, ומסרסים לו את העבירות: העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות. שלחנו מרגלים וזה נכשל עכשיו כל אחד יטפל במרגלים הפרטיים שלו הלב והעיניים, זה התיקון.

כאן ניתן להאזין לקובץ אודיו של השיעור

להורדת קובץ mp3 לחצו כאן

השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר מתקיים מדי יום רביעי בשעה 21:00 בהיכל שלמה, רחוב המלך ג'ורג' 58, ירושלים.

שיעור נוסף, בתל אביב, מתקיים מדי יום ראשון בשעה 21:00 בהאנגר 11, נמל תל אביב. השיעור בתל אביב בעלות סמלית של 30 שקלים.

לחצו כאן לצפות בשיעוריה הקודמים של סיון רהב-מאיר ב״ליבא״

רוצים להישאר בקשר עם ״ליבא״ ולקבל עדכונים על שיעורים, מפגשים ותכנים?

אפשרות אחת: הצטרפו לעדכוני המייל שלנו. לחצו כאן.

אפשרות שנייה: הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו.
ההצטרפות לקבוצות מצריכה שני שלבים פשוטים:
1. הוסיפו את המספר של ליבא 058-70-75-455 לרשימת אנשי הקשר במכשיר שלכם.
2. לאחר שהוספתם את המספר, אנא שלחו הודעת וואטסאפ (לא סמס) למספר הנ"ל, וכתבו "הצטרפות".
מכאן ואילך, תוכלו לקבל עדכונים חמים ישירות לנייד.

הדפסה, הורדת קובץ לקריאה, ומשלוח לחבר