[הוידאו של השיעור נמצא כאן למעלה. קישור להאזנה והורדה של קובץ אודיו של השיעור נמצא בתחתית הדף]

ביהדות מברכים אחד את השני בשלום, שהוא אחד משמותיו של הקב"ה. "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". שלום הוא לא רק היעדר מחלוקת אלא מצב בו כל אחד שלם בתפקידו ובמקומו ("עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו"- כמו שכל כוכב יודע את מקומו ותפקידו, כך אנחנו) והנה מישהו לוחם באידיאל השלום על ידי מחלוקת.

מחלוקת לא חייבת להיות שלילית. חז"ל נותנים לנו אבחנה מצוינת:

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (מסכת אבות).

מחלוקת לשם שמיים מתאפיינת כשקיימת אבחנה בין שני צדדים של מטבע, כשקיים רצון להבין גישות שונות, לדון בהן, לקבל החלטה ואולי אפילו להגיע לסינתזה. קורח לא מעוניין לקחת את הטוב מהצד של משה, הוא לא ביקש להבין אותו אלא להעלים אותו, ולכן הוא נעלם לגמרי בעצמו.

שימו לב, כתוב "מחלוקת הלל ושמאי", אבל לא כתוב "מחלוקת קורח ומשה", כי משה לא פרטנר. אמנם חלקו עליו, אבל הוא עצמו לא היה צד למחלוקת. משה לא חלק מהסיפור. לפעמים אנחנו צריכים לזכור שצריך שניים לטנגו, ושניים למריבה זוגיות, וגם בהורות אפשר לבחור אם לקחת חלק במריבה בה הילד פותח, ולזכור שאם אנחנו לא בסיפור אין לילד מול מי לריב, אין צופים ואין הצגה.

המדריך למהפכה מוצלחת

יש בסיפור זה לקחים לדורות: איך לארגן מחלוקת? לסחוף המונים? איך להיזהר ממחלוקות ומשטיפת מוח? גם כאן הפרשה מספקת לנו מדריך נהדר:

א. תזמון:

זה ה-תזמון הכי מתאים, מיד אחרי גזירת המרגלים. הנה, עם ישראל כמעט רואה את הארץ, אבל אוי, צריך לחכות עוד 40 שנה. הרמב"ן כותב "אילו היה אדם מורד על משה בזמן אחר היו העם סוקלים אותו כי היו אוהבים את משה כנפשם ושומעים אליו…. וזה טעם תלונתם במקום הזה, אחרי גזירת המרגלים מיד".

לבוא לאדם כשהוא במילא מבואס, עצבני, ממורמר, עצוב – זה הזמן להכניס בו ארס, זה לא זמן טוב לקבלת החלטות, תחשבו על הלך הרוח בתקופה זו, על מה דיברו באהלים. קורח הבין, זה הזמן למהפכה!

ב. חנופה ופופוליזם:

וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת–בְּנֵי רְאוּבֵן. ב וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'.

מה הטיעון של קורח למשה עפ"י רשי?

"רב לכם" – הרבה יותר מדיי לקחתם לעצמכם גדולה.

"כולם קדושים" – כל העם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה.

"ומדוע תתנשאו" –אם לקחת אתה מלכות, לא היה לך לברור לאחיך כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני 'אנוכי ה' אלוקיך', כל העדה שמעו.

מניפסט נפלא, מהפכה צרפתית, חירות, שוויון, אחווה. קורח ממתג את עצמו כרובין הוד של קדושה, העם דורש צדק קדושתי. אבל בעצם, זו בעצם חנופה זולה לקהל, לא לדרוש ממנו כלום להחמיא לו מחמאות ריקות, בסגנון הטקסטים שאפשר לשמוע אצל יועצי שרים ופוליטיקאים למינהם: "אתה מקסים, לא נותנים לך מספיק, אתה אחלה, לא מספיק מעריכים אותך, אתה גדול, מגיע לך יותר". זה מקום בנפש שמאד קל לסחוט אותו. מי לא אוהב כשמסבירים לנו כמה הוא גדול וראוי?

אני מבקשת ללכת טיפה אחורה, המילה קדושה לא מופיעה פה לראשונה. נקפוץ לספר ויקרא, שם משה מבקש מהעם:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

משה לא מחניף חנופה ריקה, הוא מבקש מהם להתאמץ בשביל זה, ומפרט מיד איך: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. אחד דורש זכויות, ואחד מציב חובות. אחד מחניף לעם, אחד תובע מהם להיות טובים יותר.

ג. האוויר סובל הכל

הגישה של משה היא להימנע מהמחלוקת. משה לא רב, אלא מנסה להציל אותם מהמחלוקת, באמת אכפת לו מהעם, לפיכך:

יב וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה, לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב; וַיֹּאמְרוּ, לֹא נַעֲלֶה

רש"י מציין: מכאן שאין מחזיקים במחלוקת שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום. לא נעלה – פיהם הכשילם, שאין להם אלא ירידה.

ושימו לב לטיעון שלהם:

הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר: כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר.

ארץ מצרים, ארץ השעבוד האיומה שבה זרקו תינוקות ליאור, פתאום מכונה בפיהם "ארץ זבת חלב ודבש".

לפעמם שקר מוחלט עובד יותר טוב מחצי אמת. עולם הפוך ראיתי, טוב הופך לרע, רע לטוב, יפה למכוער, נכון לשגוי, קיצוני למתון. גם בחיינו הנוכחים זה קיים. הרב נבנצל הרב יוסף אליהו מפרט דברים הנוכחיים בחיינו בניגוד לכל הגיון: נהיגה מהירה, סמים, עישון. כשיש אחד מהחבר'ה שנוסע מהר, אומרים בחיוך "זה נהג שודים", במקום לקרוא לו בשמו האמיתי: רוצח.

שמתי לב שהמילה "אמיץ" חוזרת אצלנו הרבה בתקשורת. הרבה פעמים תשמעו ביחס להתאבדויות, או ביחס לגירושים, את הביטוי "צעד אמיץ". מי קבע שזה אומץ? אולי להישאר ולהתמודד זה אומץ?

ד. ציניות וסאטירה:

דברנו עד עתה על מה שהופיע במקרא, אבל רש"י שולח אותנו למדרש: "פרשה זו יפה נדרשת במדרש". כשהולכים ומחפשים שם מגלים את כלי הנשק הנוסף: לעגנות וציניות.

מדרש שוחר טוב לתהלים מביא את מערכון הסאטירי והדמגוגי שהמחיז קורח:

"ובמושב לצים" – זה קורח, שהיה מתלוצץ על משה ואהרון. מה עשה קרח? כינס כל הקהל, התחיל לומר ליצנות, ואומר להם: אלמנה אחת הייתה בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות, והייתה לה שדה אחת. באה לחרוש – אמר לה משה 'לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו'. באה לזרוע – אמר לה: 'שדך לא תזרע כלאיים'. באה לקצור ולעשות ערימה, אמר לה: 'הניחי לקט, שכחה ופאה'. באה לעשות גורן, אמר לה: 'תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני'. הצדיקה עליה את הדין ונתנה. מה עשתה? עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש מגיזותיהן וליהנות מפירותיהן. כיוון שילדו, בא אהרון ואמר לה: תני לי את הבוכרות. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. הגיע זמן גיזה וזזה אותן, בא אהרון ואמר לה: תני לי ראשית הגז. אמרה: אין בי כוח לעמוד באיש הזה, הרי אני שוחטת אותן ואוכלתן. כיוון ששחטה אותן, בא אהרון ואמר לי: תני לי הזרוע והלחיים והקביצה. אמרה: אפילו אחרי ששחטתי אותן, לא ניצלתי מידו – ההרי הן עליי חרם! אמר לה אהרון: אם כן – כולה שלי היא. נטלן והלך לו והניחה בוכה היא ושתי בנותיה. כך עלתה לעלובה זו! כל כך הם עושים ותולים בקדוש ברוך הוא!"

מעורר רחמים, נכון? מעורר כעס, וזעם קדוש. אבל בואו ננסה לבחון ברציונליות את הטכניקות בהן השתמש קורח, ואת הכשלים הלוגיים, שעד היום עושים בהם שימוש כשרוצים להסית אנשים כנגד החוק:

1. אין ביקורת החוק מבוססת על נימוקים עקרוניים, כלליים, כי אם על סיפור פרטי.

2. בעצם הזכרת מצבו של הגיבור כבר עוררת רחמים. "אלמנה מסכנה" זה ממש סוחט דמעות ואנחנו בעדה, וממילא נגד התורה \ החוק \ הממסד חסר הרחמים שעובד נגדה. בכל תוכניות התחקירים והסטטוסים הפרט תמיד צודק והממסד תמיד רע וטועה.

3. התעלמות מחוקים אחרים. הרי האלמנה והיתומים בראש דאגותיה של התורה, הם הרי הכי -VIP מוגנים שיש, קיימים שלל מצוות שנועדו לדאוג להם, ולא מעט זכויות יתר, אבל אצל קורח קיימים רק חובות בלי זכויות.

4. "לא זו כוונת המחוקק". השלב האחרון בהבאשת ריחם של משה ואהרן: "כך הם עושים ותולים בקב"ה", כלומר הם מסלפים לטובתם ולטובת בניהם וצאצאיהם. קורח יודע יותר טוב מה הקב"ה רוצה.

לעמוד על הגדר

איפה רוב העם? לא משה ואהרון ולא קורח ועדתו, הם עומדים באמצע. על הגדר. שימו לב אומרת נחמה ליבוביץ:

"לא כל ישראל הסכימו עם קורח אך לא היו גם מתנגדיו אלא היו באותו מצב מסוכן ביותר של רוב בני האדם עד היום הזה שאינם בוחרים מיד ובאופן סופי בין קורח למשה, כי אם עומדים מן הצד ומחכים לראות איך יפול הדבר ומי תהיה ידו על העליונה, ורק לאחר שתיפול ההכרעה יידעו במי יבחרו, ועל כן בא הציווי המפורש למשה לומר להם 'סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה' ובזה תוכיחו בגלוי אם משל קורח אתם אם משל משה אתם". לפעמים אנחנו צריכים לתפוס צד, ואת הצד הנכון. לא לחכות ולראות מי הקבוצה המנצחת, ואליה להצטרף.

איפה הרוח של קורח היום?

הרב קוק כותב:

"הקריאה לכל העמים השקועים בכל רפש הטומאה, בכל מעמקי הרשע והבערות – הנכם כולכם קדושים, כל האדם קדוש בשווה, זאת היא הקורחות האנושית שממנה סובל האדם. העולם צריך שיכיר כי לא בהגה אחד, באמרת אמונה אחת, די לאדם שיעוף לגן עדן, בשעה שכל אוצר הרעה והרצח והתיעוב הספון בכל חדרי ליבו יכול להישאר בעינו, וממילא אינו צריך לימוד וריכוז ועלייה" (הרב קוק)

התפיסה הרדודה של "כל העדה כולם קדושים" היא תפיסה בעייתית. בהיסטוריה- פועלי כל העולם התאחדו, קומוניזם, השטחה של המציאות, אין טמא וטהור, אין אדם שקדוש יותר מהשני. גם בימינו – התפיסה הליברליות, "כל הגישות לגיטימיות", אובמה לא מצביע על האיסלם כבעיה. זו תפיסה של קורח. גם בחינוך ניתן לראות שבירת היררכיות, כולם אותו דבר, במשפחה, בחינוך, אין כבוד להורה או למורה, הילד במרכז, זו גישה שגויה.

זו הקורחיות, מה עם קורח עצמו, האיש, איפה הוא? קורח ועדתו נבלעים באדמה ופרשנים רואים כאן הרבה סמליות – האדמה אכן מופת לשוויון הזדמנויות, כולם בסוף נקברים בה, אבל מעל האדמה אפשר להתעלות להשתנות להשתפר צריך מחויבות ומסירות והשגיות. הקנאה מותירה אותך בלי כלום: היה לו כסף, מעמד, תפקיד, אבל כשאתה מקנא אתה קובר את עצמך בחיים. לא תחמוד זה מסר חשוב. איזהו עשיר? לא "עשיר כקורח" אלא "איזהו עשיר השמח בחלקו".

תודה לכם, תודה לקורח על הלקח, בשבוע הבא פרשה חדשה. שבוע טוב.

 
כאן ניתן להאזין לקובץ אודיו של השיעור

להורדת קובץ mp3 לחצו כאן

השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר מתקיים מדי יום רביעי בשעה 21:00 בהיכל שלמה, רחוב המלך ג'ורג' 58, ירושלים.

שיעור נוסף, בתל אביב, מתקיים מדי יום ראשון בשעה 21:00 בהאנגר 11, נמל תל אביב. השיעור בתל אביב בעלות סמלית של 30 שקלים.

לחצו כאן לצפות בשיעוריה הקודמים של סיון רהב-מאיר ב״ליבא״

רוצים להישאר בקשר עם ״ליבא״ ולקבל עדכונים על שיעורים, מפגשים ותכנים?

אפשרות אחת: הצטרפו לעדכוני המייל שלנו. לחצו כאן.

אפשרות שנייה: הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו.
ההצטרפות לקבוצות מצריכה שני שלבים פשוטים:
1. הוסיפו את המספר של ליבא 058-70-75-455 לרשימת אנשי הקשר במכשיר שלכם.
2. לאחר שהוספתם את המספר, אנא שלחו הודעת וואטסאפ (לא סמס) למספר הנ"ל, וכתבו "הצטרפות".
מכאן ואילך, תוכלו לקבל עדכונים חמים ישירות לנייד.

הדפסה, הורדת קובץ לקריאה, ומשלוח לחבר