עשן הזמן

כשהוא החליט לתחזק קריירה של זמר יוצר מלב הנגב זה היה נראה תמוה, כשהוא פתח אולפן הקלטות בדרום הרחוק לא כולם חשבו שיהיה לו עתיד כלכלי, כשהוא יזם את פסטיבל סמילנסקי, פסטיבל רחוב לתרבות באר שבעית, אף אחד לא האמין שמישהו יגיע. דויד פרץ גרם להרבה אנשים לאכול את הכובע, העיקר שהקסקט שלו חי ובועט

במסגרת סדרת המפגשים "מה באתי לעשות פה?" שמתקיימים בבית ליבא, נפגש יונתן ברג עם הזמר, היוצר ויזם התרבות דויד פרץ, איש באר שבע, בעל "אולפני סוף היקום" וממקימי הלייבל העצמאי "קקטוס", שנמנה על מחוללי הפריחה התרבותית האלטרנטיבית בעיר האבות. ילידי העיר של תחילת שנות השמונים עוד זוכרים את התקופה שבה אם היה לך חזון מוזיקלי, רצון ליצור תרבות שתצליח להגיע אל האנשים, היית חייב לעבור לאיזור המרכז בשביל להתפתח. כיום, לדבריו של פרץ, המצב שונה לחלוטין, יש עשיה גדלה בתחום התרבותי, "ומה שמדהים היום", חשוב לו להדגיש, "הוא שמי שמנהל את העשייה התרבותית הזו אלו באר שבעים בעצמם, מה שלא היה בעבר. זה לא שהצניחו מישהו מלמעלה".

תל אביב מול באר שבע

"כשהתחלנו ליזום פסטיבל רחוב בבאר שבע בשנות התשעים, כזה שמיועד לבאר שבעים, אמרו לי 'מי יבוא לדבר כזה?'. לאחרונה יצא לי לשמוע ממישהו שגדל בבאר שבע, שהיה תיכוניסט בשנות התשעים, שאמר שאם היום היה תיכוניסט לא היה עוזב את העיר, כיוון שהיום קורים דברים ויש התרחשות הרבה יותר מעניינת מאשר בתל אביב, שתל אביב כיום היא שינמוך של באר שבע מבחינת החוויה שלו".

פסטיבל סמילנסקי

"אתה יודע מתי הסטודנטים התחילו לצאת החוצה מהאוניברסיטה? הרי שנים אמרו להם תצאו החוצה אל התושבים, תעשו דירות פתוחות, ולא עבד כלום. הם התחילו לצאת החוצה כשהתחלנו לעשות פסטיבל רחוב של תרבות באר שבעית בבאר שבע, של חבר'ה באר שבעיים. הם לא היו שיקול בכלל, אמרנו רוצים לבוא? סבבה, לא רוצים, אל תבואו. אתם לא עושים לנו טובה שאתם באים. לאט לאט הם התחילו להבין שיש פה משהו מקומי, מקורי. כל קיץ הפסטיבל הזה היה מושך עשרות אלפי אנשים".

עשן הזמן

ב"עשן הזמן" (בית קפה, חנות ספרים ומתחם הופעות אינטימי. שם המקום לקוח משיר של לאה גולדברג) באמת קרה המפגש הבלתי אמצעי. עד "עשן הזמן" סטודנטים היו פוגשים באר שבעיים רק במפגשים מתוכננים של "בואו תפגשו אנשי שכונות". לא הייתה תחושה שיש מפגש בלתי אמצעי, אני בא לשתות קפה, הוא בא לשתות בירה, אנחנו יושבים ומדברים. שתבין, רוב הפאבים בבאר שבע שמיועדים לסטודנטים לא מאפשרים כניסה למקומיים בצורה ברורה. הם יבקשו תעודת סטודנט. זה התנאי. רק אם אתה באר שבעי עם תעודת סטודנט אתה תצליח להיכנס. אם אתה לא, אין סיכוי.

עשן הזמן הוקם על ידי שני סטודנטים עם אכפתיות, שמוכיחים את ההפך ממה שתיארתי קודם. הם אמרו אנחנו רוצים להקים מקום שעושה תרבות באר שבעית, ואנחנו לא מתביישים בזה שאנחנו עושים תרבות גבוהה. חשוב לנו שיופיעו פה אמנים מקומיים, גם אם באים שלושה אנשים להופעה, אנחנו נבנה אותו. וזה קרה. נוצרה איזו קהילה סביבם, והיה עניין.

וכן, גם כתבתי עליהם שיר.

עשן הזמן עולה אל התקרה הנמוכה
בחוץ קו שמונה שוב מפספס את התחנה
וצחי מעשן עוד סיגריה אחרונה
נידון לחיים מול השכונה המזקינה
והספרים שמסביבו עוד לא מתעניינים
בסיפורים שנלכדו בתוך השיכונים
של באר שבע, הו, באר שבע

ובערב השוקע על אנטנות של ברושים
הנרקומן בחוץ הולך עם שעון בלי מחוגים
ומיכל עוד מחפשת את סצינת הפתיחה
לטלנובלה שתביא את המהפיכה
חולמת באדום על מדבר המציאות
בסוף גם היא תשלים עם חוסר השלמות
של באר שבע, הו, באר שבע

מי חשב שכאן יכולנו לחיות
רק עם שירים ועם חלומות,
על באר שבע הו, באר שבע.

והזמן חומק מבין השורות,
להתעקש עם הרחובות.
של באר שבע, הו באר שבע

וכל לילה זה אחרת ותמיד אותו דבר
ענת שוב תנהל את העולם מעל הבאר
ובחוץ הילדים ייקללו את הירח
שתלוי מעל הבלוק ואף פעם לא סולח
ובפנים החלומות נערמים עד התקרה
אבודים בבין לבין שבינו לבינה
בבאר שבע, הו באר שבע

מי חשב שכאן יכולנו לחיות?
רק עם שירים ועם חלומות
על באר שבע הו, באר שבע

והזמן חומק מבין השורות
להתעקש עם הרחובות
של באר שבע, הו באר שבע

עשן הזמן עולה אל התקרה הלבנה
בוקר חדש, בעיר העתיקה

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *