מדריך האקטיביסט להימלאיה

כנסיה עם מגן דוד על הקירות, הודי לדאקי ששר הבה נגילה, מוזיקה משכרת בעיניים עצומות שחושפת ישראליות מזן אחר, אכפתית, נטולת פערים, שמתקיימת במרחב נטול חוקים וזמן. אליעזר בוצר חזר ממסע בן שבועיים לפסטיליבא שבהודו, עם חוויות לשנה שלמה
מדריך האקטיביסט להימלאיה

לפני שבועיים יצאנו, אביב גדג׳, דוד לפשיץ, דביר קרן ואנוכי, למסע הופעות והרמת פרויקט התנדבות מקומי במסגרת "פסטיליבא", אשר בלהדאק שבהימליה, צפון הודו. "בית ליבא", שממוקם שם, מנוהל בחודשים האחרונים ע״י אייל ומאיה כהן (יש מצב שנתקלתם בקול הזהב שלו בדה-וויס) ושלושת ילדיהם, והוא מושך אליו תרמילאים מכל הסביבה. מה היה שם? התיעוד המלא לפניכם:

24.7

כשאתה נכנס לבית ליבא סניף הודו, אתה בראש ובראשונה מרגיש את הדינמיות. התנועה בבית לא מפסיקה. יש חדר מטיילים לשמירת חפצים והמלצות למטיילים, כך שכל מטייל שמגיע לכפר צ׳אנספא הצמודה ל״לה״ (עיר הבירה של חבל להאדק) נוחת לכוס קפה ועוגה לפני שינת התאפסות של מינימום חצי יום. אין מה לעשות, הגוף צריך להתרגל לאוויר הפסגות. קוצר הנשימה מכתיב קצב משלו, שמסתנכרן עם סטנדרטים להאדקים שמתחילים בחיוך נינוח השזור במילת הקסם ״ג׳ולה״, שהיא מן מילה גנרית שוות ערך לכל פניה ישירה כמו תודה, שלום, להתראות או בבקשה. כל מה שנדרש למנגינתה זה פתיחות לב ומאור פנים, ממש כמו לומר ״שבת שלום״ לעובר אורח ביציאה מבית כנסת. הנינוחות הזו היא תנאי בסיס להשתלבות אנרגטית בעמק מדברי שלו עטוף תפאורת הרים מושלגים ואנשי עמל מחוייכים.

אייל כהן ותרמילאים

25.7

בדיוק השבוע הסתיים קורס יוגה שהעבירה אחת המטיילות, יחד עם סדרת הרצאות של חיליק מגנוס ״המחלץ״, מעדכן אותי אייל. ברקע, מאיה לא מפסיקה לתפעל חצי עולם עם חיוך רחב על פניה. השחקן והבמאי ברוך ברנר כבר הגיע שבוע לפנינו והחל להעביר סדנאות קול ותנועה יחד עם הופעות שמימיות של אייל, כמעט מדי ערב, במתחם הבית.

רק נחתנו, אבל צריך להיכנס ישר לעניינים. כבר בערב הראשון אנחנו מתחילים להתניע את פרויקט ההתנדבות במסגרתו תרמילאים ישראלים מתארחים בבתי ספר מקומיים, ומעבירים לימוד חווייתי של מוזיקה, אנגלית והכרת הסיפור היהודי-ישראלי לילדים הלאדקים. במקביל, אנחנו דואגים לאבזר את הבמה עם ציוד גיבוי שהבאנו מהארץ. יש חבר'ה שהשקיעו נסיעה של כמה ימים, כולל מעבר בין מדינות, רק כדי לראות את אביב גדג׳ מופיע בהודו.

בעוד אנחנו מרימים את הבמה, דוד ליפשיץ הגיע עם בשורה: סיג׳יי, סוג של ״שריף״ מקומי שעזר לנו בהפקת ההופעה עם אביתר בנאי לפני חמש שנים, רוצה להפגש, על מנת לייצר הופעה משותפת עם להקות מקומיות, כחלק מטקס הענקת אות כבוד לשלוש מטפסות ההרים הצעירות בעולם שהגיעו לפסגת ההימלאיה. החלטנו ללכת על זה.

26.7

אנחנו נפגשים עם סיג׳יי, שמלבד ההופעה המשותפת שסגרנו ליום ראשון, גם שמח לעזור לנו בפרוייקט ההתנדבות. אפשר היה לראות על הפנים שלו שהוא מתרגש. הוא מסביר לי עד כמה התיירות חשובה למקומיים, ועד כמה זה כל כך משמעותי ומחזק כאשר המטיילים לא רק נהנים ומסתלקים, אלא גם באים לתת חזרה למקום. אמרתי לו שבשבילנו הישראלים הנסיעה להודו היא יותר מסע מאשר טיול ושזו זכות גדולה עבורנו להכיר את התרבות המקומית ולהחזיר טובה לאוכלוסיה ומרחב שמהווים תחנה כל כך משמעותית בחיים של רבים מאתנו.

התנדבות 3

27.7

יום רביעי, אחרי ארגונים והתאקלמות, החל הפסטיבל בהופעה ספונטנית של אחד המטיילים והמשיך בשירים מאלבומו החדש של אייל, שכבר הפכו לפס הקול של אלפיי מטיילים. זאת הדרך של המסע להבטיח לעצמו נצח.

כל לילה, אחרי ההופעות השונות (שחלקם כללו שיתופי פעולה מיוחדים), אנחנו מוצאים עצמנו יושבים במעגל גדול על מזרנים, מנגנים ומדברים לתוך הלילה עם אש וירטואלית גדולה של לבבות פתוחים ובוערים.

28.7

יום חמישי, הגיע היום לשמו התכנסנו. דוד ואני מחממים את הדוושות בשירי מסע ואהבה חדשים למכונת האנרגיה העל חושית של אדם אחד – אביב גדג'. אביב, מצידו, לוקח אותנו לטריפ בין אלבומיו כשבראש הצעדה מהלכים "בעמקי עקבות" ו-"כנות של תקווה", שירי אלבומו החדש. אני מביט סביב ורואה עשרות מבטים מרוכזים ממלמלים מילים שאצלי הן כבר סימני דרך. ואז, כמו הר געש שנאסף לנר, אביב יורד מהבמה ומצטופף בין עיניים עצומות לרווחה על מחצלות מעופפות ועדיין על הרצפה. אנחנו שרים עם המטיילים ומדברים בגובה הלב ומעל הזמן.

אביב גדג ובוצר על במה1

29-30.7

שבת באופק. אנחנו עורכים קבלת שבת מוזיקלית בצהרי שישי עם ברוך ברנר, שהכניס אותנו לשבת על כנפי ההרמוניה המענגת, יחד עם עוד עשרות שותפים ספונטניים למקהלה מגוונת שלא יכלה להתקיים בשום מקום אחר. קשה להיות רחוק מהבית, במיוחד בשבת, אבל תחושת המשפחה בקצה השני של העולם תמכה בפעימות הלב בכל פעם שמטייל אחר קם לשתף מתובנות מסעו, כשכולנו סובבים סביב ה״חמין״ הצמחוני שהכינה מאיה עם דולמה, העוזרת המקומית המסורה. אייל, ברוך ואני תיבלנו את תבשילי השיח בקבוצות לימוד במהלך השבת עד להבדלה, שנמשכה לג׳אמים מוזיקליים לתוך הלילה, במהלכם דוד ליפשיץ חושף עוד טפח מאוצרות שיריו, שמתגלים כפזמוני דרך שלא יוצאים מהראש, ונכנסים כל פעם לרובד עמוק יותר בחדרי הנפש.

ממשיכים לארגן את ההתנדבות. קפצנו לפגוש את הכומר המקומי שעוזר לנו בשנים האחרונות בארגון המשלחות של המטיילים לבתי הספר המקומיים. הוא ביקש שנתרגם עבורו ספר עתיק בן שלושת אלפים שנה, שקיבל לאחרונה לספריה החדשה שלו, התנ״ך. יסכה, הבת של אייל, קראה לו בחצר את הפסוק הראשון: ״בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ״, ושאלה אותו למה יש להם מגן דוד על הקירות החיצוניים של הכנסיה. הכומר ענה בדמעות שכל תפילה הם מתפללים על ציון, משם החן והחשיבות של העולם. כמה מחמם להגיע לסוף העולם ולהיוודע שעיני רבבות נשואים אל המקום שהוא ביתנו.

התנדבות2

פרויקט התנדבות 1

31.7

יום ראשון. הפסטיבל המקומי מתחיל בהרכב להאדקי לבוש בתלבושת מסורתית עם כלים וצלילים שלא שמעתי ושלא ראיתי מימי, וממשיך בנאום תודה של נציג העיריה. תוך כדי הניגונים שלנו, עולה זמר מקומי ומבקש לשיר אתנו יחד, לא להאמין, את ״הבה נגילה״ (חייב לציין שבמבטא להאדקי זה לא רע בכלל, ממליץ לסוכנות היהודית בחום לחשוב על הכיוון…)

1.8

אחרי לילה ארוך של זהות ותרבות, אנו נערכים לקבל את פניו של הרב דב זינגר, שנוחת ביום שני בבוקר. תוך כדי ארגון המשלחות של המתנדבים לארבעה מחוזות שונים בחבל להאדק לעבודה חקלאית ולשהות אצל מקומיים כפריים, אביב ואני נוסעים לנהר בכפר ש׳ה ומפנטזים על קטיף תפוחים ועל שהות של לפחות שבוע בכפר בביקור הבא יחד עם משפחותינו. החיבור של ריחות הטבע עם חיי היומיום האנושיים בכפר הזה מעלים ניחוחות גן עדן. שבוע הבא יפתחו הלימודים בבית ספר, ויש כבר קבוצת נרשמים ללמד אנגלית כחלק מתכנית שבנינו יחד עם הצוות המנהל. מי שלא יכול להתחייב להתנדבות של שבוע, יכול לעבוד עם חקלאים, כולל שהות בכפר ליומיים.

אביב גדג והגיטרה

2.8

יום שלישי. היום בערב מופע הפרידה. אני נוסע יחד עם אייל דוד, עם ברוך ברנר, עם הרב דב זינגר ועם בתו פליאה, לסדנאות של עבודת הנפש ויצירה משותפת ליד הנהר. המרחבים הירוקים והזרועות המושלגים מחבקים אותנו לחיקם יחד עם היאקים, פרות החופש וחיות הפרא, הנוהמות בין שיחי הסבך.

סדנה עם דב זינגר

זכיתי לפני כעשר שנים לעבור תהליך אימון והכוונה עם עמרם לוין, מיוצרי בית המדרש להתחדשות מיסודו של הרב דב זינגר, תהליך שהביא אותי להחלטה לשים את היצירה במרכז חיי. אין כמו לסיים את המסע הזה בידיעה שהרב דב, יחד עם ברוך ברנר ומשפחת כהן, פותחים עכשיו פרק חדש בבית, שכל מהותו היא לב.

במופע הפרידה, נוכחנו לדעת כמה שיתופי פעולה מוזיקליים נוצרו בינינו במסע האינטנסיבי הזה. כמה גדלנו. כיצד, בין חורבן לאהבה, ומתוך הגעגוע, בא מגע מרפא של לב, וזיכרון של עם שהוא משפחה. מתוך נוודות סקרנית ואכפתית, צמחה גם הבנה שנתינה אנושית היא המתנה הגדולה ביותר שניתן לבקש.

ישנו יחד ושרנו את אקורד הסיום לפרק בסיפור שלא יגמר לעולם.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *