ימים ירוקים

יוסי בבליקי, חצימחוני במגמת התחזקות, מוצא בפרשת ראה את חזון הצמחונות והשלום
ימים ירוקים

צמחוני

הייתי בן 16 שנולד מחדש בכיתה י' 8 הנהדרת בגימנסיה הרצליה. מגמה ביולוגית. לא זוכר באמצע איזה שיעור, ישבתי בכיתה וחשבתי על מוזיקה. כשלפתע פגע בי הפתק. נורא אהבתי לקבל פתקים מעופפים. אפילו יותר מלחשוב על מוסיקה. ולא שמתי לב מאיפה הוא נזרק אבל דנה מהטור שליד החלון רמזה והבנתי. פתק מדנה זה מעולה. פתחתי אותו. תוך שורה וחצי הפכתי מידית לצמחוני.

מה היה כתוב ששם ששווה כזה מהפך? בחיי שאני לא זוכר את הניסוח המדויק. יתכן בהחלט שאם זה היה מישהו אחר, ההשפעה הייתה פחות דרמטית, אבל דנה הייתה נפש יפה וגבוהה, ושאפתי להיות היא עד כמה שניתן. וזאת הייתה שנה של שינוי והייתי קרקע נוחה למהפכה.

חוץ מזה, בשר בכללי היה שווה ערך מבחינתי לבחילה קלה או חמורה. כך שזה לא היה בלתי נעים לוותר עליו. אמא שלי כמעט יצאה מדעתה. לא הייתה כמוה אשת מטבח מהעדה החלאבית מצוינת וגאה. אני חושב שמכל מרד הנעורים  – הסיגריות, הבארים, החברים באמצע הלילה, השיער הארוך, השמאלנות להכעיס, הוויתור על נעליים, סבון, שוקולד, כסף, או כל סממן קפיטליסטי שהוא – הפרישה מגן העדן הקולינארי של הממולאים, העציבה אותה ממש.

ועד היום הזה אני מקפיד לבגוד בעקרונותיי פעם אחת בשנה למשך ארוחה בשרית ודשנה מפני צערה של אמא.

חצימחוני

וגם מעבר לפעם האחת בשנה אני לא הצמחוני למופת שלכם. מאז הפתק ההוא היו לי עליות וירידות במדרג הצמחונות, כולל נפילת ויטמין בי-12 איומה במיוחד. או לפחות זה מה שאמרו הרופאים – שהאידיאלים שתו לי את כל המצבורים. לך תדע. לפני שנתיים עשינו גיא חג'ג' ואני תכנית רדיו שהוקדשה לנושא ולמדנו דברים חדשים שדי הפריכו את הקשר בין לעיסת בעלי חיים לבין הוויטמין ההולך ונעלם.

בינתיים, העדויות האינטרנטיות של השנים האחרונות על הנעשה בתעשיית המזון מן החי, סגרו מבחינתי את הפינה, שלא משנה איזה ויטמינים נפלאים, אם בכלל, מתחבאים בשווארמה, צער בעלי חיים וצער אבסולוטי נורא שכזה אני לא מכניס לגוף. אני מניח שצער בעלי החיים הנוראי הזה נוקם בנו באופן המושלם ביותר: בכל פעם שאנחנו נהנים מסבל וניזונים מסבל, אנחנו מכניסים סבל לגוף והופכים לסבל בעצמנו. זה פשוט. ועדיין ברור שיש גם היבט פסיכולוגי שמקל עלי נניח לאכול דגים שהם יצורים הרבה יותר מתונים בהבעת הסבל שלהם ולא מניח לי אפילו לעבור ליד עוף או בשר אדום.

כשר

השאלה היהודית הבוערת של הזמנים האלה: זה כשר בכלל הבשר המתועש הזה שאנחנו קונים בשוק או בסופר? האם בשר החיות המסכנות, המעונות, הפגומות גנטית בכוונת תעשיין ומגדל, המפוצצות בתרופות בסמים ובאנטיביוטיקה עד לספק טריפה, והמחוללות נפשית במגוון דרכים שלא ברא השטן – עומד בכלל בסטנדרטים הכל כך חמורים שמציבה תורת משה?

השאלה אם זה בכלל כשר לאכול בשר של הזמן הזה?

צער בעלי חיים

זה נחשב למצווה מדאורייתא שלא לצער בעלי חיים. לומדים את האיסור משמונה מצוות ואיסורים שמופיעים בכתובים ומשלושה סיפורים שונים. גם צורת השחיטה של בהמה או עוף לא נכתבה במפורש במקרא. מצד שני התורה מצווה קטגורית שאין לשחוט אלא בצורה שמשה צווה עליה בהר סיני.

נראה לי שהתורה נמנעת מלתת תיאור פלסטי ומוחשי של איך שוחטים ואיך אסור לשחוט, איך מותר ואיפה אסור לצער, כי על פי התורה הבשר הוא היתר ולא צווי. היתר שאפילו לא היה שם בזמן בריאת האדם (שעל פי התורה נברא צמחוני), היתר שיש, אפאס, לנהוג בו בצנעה ובבושת מה מתוך הבנה שהמעשה הזה הפוך מהמהות של בריאת האדם ומהמקום שאליו הוא שואף להתפתח.

פרשת ראה עוסקת הרבה בענייני בשר: כן לא מי וכמה. איסור אכילת הדם. איסור בהמות טמאות. ואיסור מסתורי משהו שמעמיד בסימן שאלה גדול את האפשרות להכשיר בשר מתועש: "לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה". מהי התועבה שאסור לי לאכול? רש"י מפרש שתועבה היא ריחוק. דבר שמורחק ממך. ונותן לדוגמה אדם שבישל בשר בחלב, כלומר עבר על האיסור וההרחקה של גדי בחלב אמו, לא יכול להגיד: כבר בישלתי, אז אוכל.

מכאן אפשר אולי ללמוד גם על צער בעלי חיים, שאם בתהליך של הכנת הבשר נעשה צער או פגיעה שלא לצורך בבעל החיים הרי הוא הופך לבשר תועבה ונאסר לאכילה. יש לא מעט קולות היום בציבור האורתודוקסי – אפשר לגגל וביו טיוב – שמדברים בשפה הזאת ומבקשים לפתוח מחדש את הדיון על מה כשר ומה אינו כשר בעולם המזון המתועש.

מי יכול לאכול בשר

אחת הפרשיות המעניינות בפרשת ראה מדברת בדיוק על זה. כִּי יַרְחִיב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר. בפשט מדובר על "בשר תאווה", כלומר ההיתר לאכול בארץ ישראל בשר שאינו קורבן. שהרי במדבר, המקום שממנו מוסר משה את הצוואה שלו בספר דברים, לא היה מותר לאכול בשר "סתם", אלא שהיה צריך להביא אותו קודם למשכן, לזרוק את דמו על המזבח, ועוד מיני ענייני קורבנות לפני שמנפנפים על המנגל. השם כמו אומר: אתה רוצה להשתמש ביצורים שבראתי? קודם תעבור דרכי.

בארץ ישראל הותר לאכול בשר מבלי להקריב אותו קודם במקדש. והפשט של הפסוק למעלה מדבר על זה. אלא שלא נכתב שם: "כי יביאך השם לארץ ישראל תוכל לאכול בשר כאוות נפשך" אלא דווקא "כי ירחיב השם אלוהיך את גבולך" – אז מותר לך לאכול בשר.

מהי אותה "הרחבת גבול" שמאפשרת לאכול בשר? רבותינו קבעו (או אם נדייק: רבי קבע) ש"עם הארץ אסור לאכול בשר". ההבנה שתאוות הבשר היא קרובת משפחה לא רחוקה בכלל של תאוות הרצח, מולידה כאן אמת מידה מרתקת שדווקא למי שיוצא מהגבול הצר של בורות, אנוכיות ורצחנות מותר לאכול בשר. יש כאן מידה חדשה והפוכה לכאורה מההיגיון הבסיסי, שמדרגת את הזכות "להשתמש בעולם" ביחס ישר לרמה מוסרית ותודעתית גבוהה יותר. וזה מעניין.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *