שופטים, שוטרים ונשיאים

על חטאי הוואטסאפ, כפיה חיצונית מול רצון אישי, תמימות מהסוג הטוב וערי מקלט מודרניות. וגם- השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר חוגג שנה ליסודו ומציג הופעת אורח מיוחדת של נשיא המדינה, רובי ריבלין

רוצים לקבל את שיעוריה של סיון רהב-מאיר לפני כולם? לחצו כאן והירשמו כמנויים לערוץ היו-טיוב של ״ליבא״

רוצים להבטיח שלא תחמיצו אף שיעור? הירשמו כאן לעדכוני המייל השבועיים של ״ליבא״

[הוידאו של השיעור נמצא כאן למעלה. קישור להאזנה והורדה של קובץ אודיו נמצא בתחתית הדף]

(השיעור עצמו – אחרי דברי הברכות והתודות – מתחיל בדקה 23:30 בווידיאו ובהקלטה).

חלפה שנה מאז התחילה סיון רהב מאיר למסור מדי שבוע שיעור בפרשת השבוע (אתר ליבא החל לצלם ולפרסם את השיעור החל מהשבוע השני, בפרשת כי תצא), בהחלט זמן ראוי לחגיגות. את השיעור הנחה אבי גז, ששיתף את הקהל בגלגוליו השונים, ולאחר מכן העביר את השרביט לרובי ריבלין, נשיא המדינה, שהגיע לביקור אורח לרגל חגיגות השנה והשקת ספרה של סיון "הסטטוס היהודי". הנשיא בירך את המשתתפים והדגיש כי יחודו של השיעור של סיון הוא בהנגשתו את דברי התורה לרבים. לדבריו, במשך שנים נמצאו פתרונות להנגשת דברי התורה, דור דור ודרשניו, והיום סיון עושה זאת בדרכה המופלאה, כשהיא "מסירה את האבק" מעל ספר התורה והופכת אותו לאקטואלי, רלוונטי ונוגע לכל אחד ואחת. אין ספק, סיים, כי הגותה הישראלית והמגוונת של סיון נובע ממי שהיא, אישה נושאת בשורה של שבירת חומות ופריצת גבולות, תוך שמירה על עמוד שדרה עצמאי, ושילוב מופלא בין העולמות שנובע מהקשבה ודיאלוג.

screen-shot-2016-09-08-at-7-19-49-am

ונעבור לשיעורה של סיון:

סמלי מאוד עבורי לפתוח את הערב הזה בפרשת שופטים. דבר התורה הראשון ששמעתי בחיי, עוד בהיותי בת ארבע עשרה, כשרק התחלתי להתעניין ביהדות, היה על הפסוק הראשון של פרשת שופטים. אז לא הבנתי מילה, בדיעבד היה זה מה שגרם לי להחליט ולהעמיק את הידע היהודי שלי. כיום אני מעבירה בעצמי שיעור על פרשת שופטים. ממש סגירת מעגל.

על "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך כותב רש"י:

"שופטים ושוטרים" – שופטים דיינין הפוסקים את הדין

"ושוטרים" – הרודין את העם אחר מצותן שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט.

בימנו לפעמים קיימת תחושה שכל השערים פתוחים. אחד מהמקומות שמרגישים את זה בחזקה הוא הוואטסאפ. נתקלתי לאחרונה בקטע הבא, שמדייק בעיני את הבעייתיות במדיה הזו:

"על חטא שחטאנו לפניך בווטסאפ" / הרב נתן שלו

"על חטא שחטאנו לפניך בחוסר פניות לאשתי/בעלי בגלל התעסקות בסמארטפון,
ועל חטא שחטאנו לפניך בירידה בזמן איכות משפחתי בגלל שכל אחד לא יוצא מהסמארטפון שלו,
על חטא שחטאנו לפניך בהתעסקות מיותרת בסמארטפון גם על חשבון משימות חשובות יותר,
ועל חטא שחטאנו לפניך בריקנות פנימית,
על חטא שחטאנו לפניך בשליחת ברכה ליום הולדת באמצעות הודעת ווטסאפ במקום שיחה אמתית,
ועל חטא שחטאנו לפניך באמירת "מה, אין לך ווטסאפ?",
על חטא שחטאנו לפניך בהישאבות לעולם וירטואלי, חיצוני,
ועל חטא שחטאנו לפניך ביצירת תלות נפשית בסמארטפון ובמכלול הריגושים שהוא מספק,
על חטא שחטאנו לפניך בהפיכת כלי עבודה יעיל לאמצעי סיפוק ריגושים,
ועל חטא שחטאנו לפניך בהסחת הדעת מהחיים האמיתיים,
על חטא שחטאנו לפניך בחוסר פניות לעצמי,
ועל חטא שחטאנו לפניך בהתרחקות מעצמי.

בהפטרות של שבועות אלה, לכל פרשה – הפטרה ושם (בהפטרת שבת פרשת חזון) רואים מבנה דומה אבל שונה של הפסוק:

"ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה" (ישעיהו, פרק א', הפטרת שבת חזון)

ובעקבות זה גם מתפללים בתפילה על פי הנוסח הזה –

"השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה" (תפילת שמונה עשרה)

פירוש חסידי טוען שאחד מייעודי הגאולה הוא "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה". למי שתוהה מדוע השמיט הנביא שוטרים והוסיף "יועציך": שופטים פוסקים את הדין, שוטרים רודים את העם. עם שוטר אתה מתווכח על אדום-לבן לא באהבה וברצון, אתה מתעצבן כשהוא תופס אותך, אין הפנמה של החוק, הוא חיצוני. יועץ, לעומת זאת, הוא מלשון עצה טובה. הוא מנחה את האדם בעדינות. מכאן ברור שינוי הלשון – בעבר, צריך שופטים ושוטרים, לעתיד לבוא תתבטל מציאות הרע, לא נזדקק לשוטרים, ואז יהיה "אשיבה שופטיך" (יפסקו משפטים והוראות התורה) מאחר ונקיים הכול מרצוננו הטוב. כיום השיח הוא שיח של שוטרים ולא של יועצים (אם לא תאכל יבוא שוטר – ולא: אם לא תאכל יבוא יועץ). המעבר מגלות לגאולה הוא מעבר משוטרים ליועצים, מכפייה חיצונית לרצון פנימי, לעתיד לבוא, נרצה מדינת הלכה. נרצה את המתיקות הזו.

אם לחזור לאקטואליה – עם ישראל ירצה בשבת, יחפוץ בה, ערך משותף ולא שק חבטות, היא לא של ליצמן והיא לא איזה תיק שביבי זורק על ישראל כץ, היא דבר חשוב וקדוש ויקר – לא בכפייה ברצון, לא בשוטרים אלא ביועצים.

עוד כמה טעימות מן הפרשה:

תמים תהיה עם ה' אלוקיך

יש מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן האם מדובר על הוראה כללית (הרמב"ם) או מצווה ספציפית (הרמב"ן). רש"י מסביר זאת כך: התהלך עימו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עימו ולחלקו.

לא כל כך קל להיות תמים היום. לא מדובר על להיות פרייאר, לא "פתי מאמין לכל דבר". הכי קל לכפור בהכל, לזלזל בהכל, להיות ציניים כלפי עניינים שברוח. להיות תמים זה להאמין שהנחת תפילין משפיעה על ביטחוננו, שהדלקת נרות שבת היא קריטית. יש אמונות טפלות (והפרשה מלאה מאיזכורים שלהן ומזהירה מהן) ויש אמונות לא טפלות, לא להתבלבל!

עיר מקלט

רוצח בשוגג – נמלט לעיר שם גר עם כהנים ולווים. כשחושבים על זה, מדובר על מנגנון ענישה חינוכי. לא כלא עם עוד עבריינים, אלא תהליך שיקומי, גלות, ניתוק מהחברה, חבירה לחברה מרוממת, ולבסוף תיקון עצמי.

אין היום ערי מקלט. בעצם יש. אותו גואל הדם הוא היצר הרע. ולאן בורחים? ישנן שלוש אפשרויות שהפרשנים מצביעים עליהן:

תורה:

התורה מהווה סוג של עיר מקלט. "הוי גולה למקום תורה". כתוב שרב שגלה מגלים ישיבתו עימו, ואז נוצרת  עיר מקלט שבתוך עיר מקלט. התורה היא המקום הראשון לברוח אליו.

זוגיות, משפחה:

"לפני שהטפטוף יהפך למבול
אני חייב למצוא שער לא נעול
כי שוב חזר אלי הבלוז
חייב לצאת, חייב לזוז
על הכביש המתפתל בין עכו לצפת
בטבריה על המזח, יורד עד לאילת
נפלט, נמלט, מבקש עיר מקלט
נפלט, נמלט, מבקש – עיר מקלט
את, כן את, תהיי לי – עיר מקלט"

(אהוד בנאי)

מה יותר טוב ממשפחה ואהבה להיות המקומות אליהם אנו בורחים? אבל לא רק אהוד בנאי, עוד לפניו היה הרב קוק שכתב את המילים הבאות:

"והאמון המשפחתי בהיבנותו בשכלולו, יעבור את כל גבוליו, וימצא את משקלו הנכון בכל הערכים, בין איש לאיש, בין שכיר לשוכרו, בין עובד לנותן עבודה, בין חכמי חידות לעמלי כפיים, בין עמים רבים, בין אקלימים ומדינות, בין התביעות הבשריות לתביעות הנשמיות אשר לאדם, בין האדם ובין כל היצור, בין חיי שעה לחיי עולם, בין הכול אל הכול" (שמונה קבצים)

שבת ואלול:

שבת היא תעודת שפיות שלנו. מנוחה שכולה התנתקות. יום של התעסקות רוחנית ניקוי מצברים. חודש אלול הוא "השבת" של השנה.

כותב הרב משה צבי נריה:

"חודש אלול הוא מקלט בזמן. מכיוון שגילתה התורה רעיון המקלט, עלינו להרחיבו על כל השטחים. לא רק מקלט במקום אלא מקלט בזמן. אלול – וגם יום השבת – הם מקלט בזמן. הם מקור חיים: 'ונס אל אחת מן הערים האלה – וחי"

נסכם:

חשוב שנדע להבין דבר תורה הכי בסיסי, שנהיה בני בית בתרבות שלנו, חשוב לשים שופטים ושוטרים על כל השערים, חשוב גם שנשאף למצב של שופטים ויועצים, חשוב שנהיה תמימים עם ה' אלוקינו ולא נסלף את התורה לא נעשה אותה פרימיטיבית וטיפשית, וחשוב שנהיה תמימים בכלל – תמימות היא ערך, לא בושה להיות תמים, להיפך זו שאיפה, ושנמצא לעצמנו בתוך חיינו ערי מקלט וניכנס אליהן באלול ובכל השנה. תודה רבה.

צילום תמונת סטילס ראשית לפוסט: אלי קובין


כאן ניתן להאזין לקובץ אודיו של השיעור

להורדת קובץ mp3 לחצו כאן

השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר מתקיים מדי יום רביעי בשעה 21:00 בהיכל שלמה, רחוב המלך ג'ורג' 58, ירושלים.

שיעור נוסף, בתל אביב, מתקיים מדי יום ראשון בשעה 21:00 בהאנגר 11, נמל תל אביב. השיעור בתל אביב בעלות סמלית של 30 שקלים.

לחצו כאן לצפות בשיעוריה הקודמים של סיון רהב-מאיר ב״ליבא״

רוצים להישאר בקשר עם ״ליבא״ ולקבל עדכונים על שיעורים, מפגשים ותכנים?

אפשרות אחת: הצטרפו לעדכוני המייל שלנו. לחצו כאן.

אפשרות שנייה: הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו.
ההצטרפות לקבוצות מצריכה שני שלבים פשוטים:
1. הוסיפו את המספר של ליבא 058-70-75-455 לרשימת אנשי הקשר במכשיר שלכם.
2. לאחר שהוספתם את המספר, אנא שלחו הודעת וואטסאפ (לא סמס) למספר הנ"ל, וכתבו "הצטרפות".
מכאן ואילך, תוכלו לקבל עדכונים חמים ישירות לנייד.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

  1. בקשר לאלול המהווה עיר מקלט בזמן, ראוי לציין כי ראשי התיבות של אלול רמוזות בפסוק … "והאלקים א נה ל ידו ו שמתי ל ך מקום…. אנה לידו ושמתי לך – ראשי תיבות אלול. בנוסף לידועים יותר כמו, אני לדודי ודודי לי, איש לרעהו ומתנות לאביונים, ועוד… ישר כוחך.

    דוד סגל
פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *