עם קבלת ההחלטה לעסוק בעבודה רחנית ותיקון האישיות שלנו, תצוף באופן די מיידי שאלה שלא ניתן להתחמק ממנה: האם כדאי לעשות את השינוי באופן הדרגתי, או לעשות שינוי חד ומוחלט, כזה שלא יניח לנו לסגת?
ספרו של הרמח"ל, אחד מספרי תיקון המידות החשובים ביהדות בכלל ובתורת המוסר בפרט, עוסק בסוגיה הזו.
אך ראשית, מהן מידות?
א. הנפש, לפי שיטתו של הרמב"ם, היא אחת. יש בה כוליות. כל ביכולות והתכונות של האדם נמצאות בנפש יחד: החשיבה, הדיבור, הראיה וגם מידות האישיות: אומץ, גבורה, קנאה, אהבה וכן הלאה. כשהנפש הזו מתבטאת כלפי חוץ, היא מתבטאת בגוונים. פעם בולטת הגבורה, פעם מידת החסד וכן הלאה, כמו שהאור הלבן יכול לעבור דרך פילטר, ולקבל צבע אחר.
מידה נבחנת בשני פרמטרים: איכות (אופי התכונה: חיובית או שלילית), ומינון (באיזו *מידה* היא נמצאת בנפש).
בכל אחד מאיתנו טמונות כל המידות, אך בכל אחד המינון שונה. יש אנשים אמיצים יתר ואמיצים פחות, כעסנים יותר וכעסנים פחות וכן הלאה. הכל שאלה של עד כמה האדם פיתח את המידות הללו ונתן להן ביטוי. ביכולתו של האדם להשפיע על המינון בעזרת עבודה פנימית.
הנפש, שהיא הכור האטומי של כל התכונות, צריכה לפקח עליהן.
ב. מידה נקראת כך גם מלשון "מדים", לצורך העניין ניתן לומר כי המידות הן לבוש של הנפש, וכל אחת מהמידות מבטאת צבע אחר ושונה של אותה נפש. הרמב"ם מציין כי יש מידות שהאדם נולד איתן ויש תכונות נרכשות, שנלמדו מהסביבה.
כשאנו עוסקים בתיקון המידות אנחנו עוסקים בבקרה ושליטה על האיכות והמינון. כלומר, כל התהליך של הבניין אישיותי והמוסרי עוסק במודעות עצמית ובשליטה פנימית.
עכשיו נחזור לשאלה בה פתחנו: כיצד ראוי שיעשה השינוי, עדין ואיטי או חד ומהיר?
הרמח"ל בונה את ספרו על ברייתא, שהיא מקור תנאי קדום, שמתווה דרך לשינוי, וכך הברייתא אומרת:
"אמר פנחס בן יאיר, תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענווה, ענווה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים".
כלומר, יש סדר והדרגה בתיקון. אתה לא יכול לקפץ למדרגה רוחנית מסוימת, לפני שסיימת לעבוד על השלב הקודם. האם צריך לחכות למיצוי השלב הקודם לפני שעוברים הלאה? האם יש מקום שכן נכון לעשת קפיצות. בכך נעסוק בשיעור הבא.
יום שמח