רוצים לקבל את שיעוריה של סיון רהב-מאיר לפני כולם? לחצו כאן והירשמו כמנויים לערוץ היו-טיוב של ״ליבא״

רוצים להבטיח שלא תחמיצו אף שיעור? הירשמו כאן לעדכוני המייל השבועיים של ״ליבא״

[הוידאו של השיעור נמצא כאן למעלה. קישור להאזנה והורדה של קובץ אודיו נמצא בתחתית הדף]

למרות השם היומרני, "יום כיפור של הרב קוק", ראוי לציין נהיה רחוקים מלהקיף את הגותו בנושא. מי שרוצה שיעור מקיף על תפיסת התשובה של הרב קוק – מוזמן לצאת ולחפש אחד כזה, בשיעור הקרוב נלך על טעימות, כלים, דברים פשוטים ממשנתו שאפשר לקחת וליישם כבר מחר, ביום כיפור.

מה אפשר ללמוד מערב יום כיפור של הרב?

בית הרב קוק, כיום רחוב הרב קוק 9, ליד בית טיכו, מוכן ומזומן ליום הקדוש. בחדרו על החלון היו ספריו – תנ"ך קטן בהוצאת גווילים, ש"ס בבלי וירושלמי הוצאת חורב, ספרי זוהר קטנים מנוקדים, רמבם ושולחן ערוך הוצאת חורב, בשבתות נוסף ליקוטי תורה של האדמו"ר הזקן (בעל התניא), שפת אמת של האדמו"ר מגור, וכלי חמדה של הרב מאיר דן פלוצקי מפולין, לקראת הימים הנוראים – כוונות תקיעות שופר – פרי עץ חיים.

את כל זה הוא עזב פעמיים בערב יום כיפור, רגעים לפני סעודה מפסקת, פעם כדי ללכת עם חייל יהודי למפקדה הבריטית ולהשיג לו שחרור לחג, ופעם נוספת, בהיותו רב בבריטניה, כדי לעשות השתדלות אצל השלטונות ולהציל יהודי רוסי מלהשלח חזרה למולדתו, שם נגזר עליו מוות. לא "אחרי החג", אפילו לא "במוצאי החג", עכשיו, רגע לפני יום כיפור. האירועים משלימים, רק אדם גדול באמת מסוגל לעזוב את פסגת העולם כדי לרדת לעניינים הכי קטנים ומעשיים. זה היה הרב קוק.

כפי שציינו בתחילה, הגותו של הרב קוק על החג עשירה וכבדת משקל, הדרך בה ניגע בה השיעור תהיה באמצעות ארבע "טעימות" מהתפילה:

1. "אשמנו. בגדנו" – לקיחת אחריות

"אשמנו. בגדנו" זו תפילה שהולכת נגד טבע האדם. היא תובעת שתפנה אצבע כלפי עצמך, מבקשת חקירה אינטנסיבית פנימית, לא לקחת עורך דין ולחפש איך לרמות את השופט, להיפך, אנחנו באותו צד של השופט, וחפצים בבירור האמת ממש כמוהו.

"אשמנו. בגדנו" זו הצהרה של לקיחת אחריות אישית על מעשים. בעולם של "ג'אסט דו איט" ו-"זה כל כך טבעי שלא תשלוט בעצמך", אנחנו אומרים "לא, זה לא מוכרח", יש לנו בחירה חופשית, והכל תלוי בהכרעתנו.

כדברי הרב קוק:

"אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החופשית של האדם… שמודה האדם שאין שום עניין אחר שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי אם אותו בעצמו"

מבט מעניין על היחס לשופר ולבחירה חופשית, אפשר למצוא בתערוכה חדשה שנפתחה לאחרונה בירושלים. 43 אישים ישראלים מוכרים נתבקשו לכתוב מהו השופר בשבילם. השם הרשמי של התערוכה הוא "שופרא דשופרא", אבל אולי יפה לה יותר השם "סבא שלי היה בעל-תוקע".

כשמדובר ברב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ, אין זה מפתיע, אך לא רק הוא: דובר רוה"מ לשעבר ואיש העסקים בהווה אביב בושינסקי, הגרפולוג אילון בן יוסף, גדי סוקניק, דן כנר, אברי גלעד, מרגלית צנעני, רני רהב ועוד, כולם מתרפקים על זכרונות מבית סבא וסבתא, ונזכרים בערגה בקול השופר שעטף את ילדותם.

כן, כן. חוץ מהשייח' מוחמד זועבי המנוח, סבא של ח"כ חנין זועבי, תוכלו למצוא שם כמעט את כולם, וזה באמת יפה ומרגש, אבל השאלה שעולה מכל המונולוגים האלה בימים הנוראים 2011, היא מה יספרו וידעו הבנים של כל האישים האלה? אלו זיכרונות-שופר יהיו להם? האם הנכד של אורי אורבך כבר ייאלץ להוציא את הספר "סבא של סבא שלי היה רב"?

ורק משתתף אחד בתערוכה לא נוצר בקרבו שום זיכרונות ילדות מרגעי תקיעת שופר, וגם זה חומר למחשבה. ועכשיו, כמובטח, לילד שעד גיל שמונה לא ראה ולא שמע שופר קראו ישראל מאיר לאו:

"עלינו ארצה בתחילת חודש אב תש"ה, קבוצת ילדים ונערים יתומי שואה, זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם השנייה. בגיל 8 לא ידעתי קרוא וכתוב ואף לא מילה בעברית, וממילא לא ידעתי על ראש השנה ועל השופר. לאחר שהות קצרה בעתלית בידי הבריטים ובמוסד לילדים בכפר סבא הגעתי לבית דודי הרב מרדכי פוגלמן זצ"ל – רבה של קריית-מוצקין, שם גודלתי עד גיל בר המצווה. בלב הקריה ניצב בית הכנסת המרכזי, גדול ממדים ובעל כיפה גבוהה שהיה מלא בשבתות אך דליל בימות החול.

לעולם לא אשכח את אותו הבוקר שהתלוויתי אל דודי הרב. הייתה זאת תפילת ראש חודש אלול עם הלל, קריאת התורה ותפילת מוסף, ואני רק בהיתי בסידור התפילה כי לא ידעתי עדיין לקרוא בו. לפתע קפצתי אחוז בהלה לשמע קול אדיר של צפירה בלתי מוכרת לי שהדהדה ברחבי בית הכנסת הגדול ובת קול שלה מהדהדת באוזניי עד היום. שאלתי בפולנית את דודי מה פשר הצפירה המרטיטה הזאת? אז קיבלתי שיעור במשמעות של השופר בהלכה ובמסורת היהודית. איך כבר מראש חודש אלול תוקעים בו מידי בוקר כדי לעורר את לב העם לתשובה, ואיך שופר לא רק מרעיד את הלב ומזכיר את עקדת יצחק ומעמד הר סיני אלא שאותיותיו שוות למילה 'שיפור' או אם תרצו: שפרו מעשיכם. את כל זה למדתי באותו הבוקר לראשונה בגיל שמונה".

מה זה אומר שסבא שלך היה רב, ומה זה אומר שעלית יתום לארץ ללא שום זכרון יהודי? כלום. זה לא אומר כלום. אתה זה שמחליט מה יצא ממך.

2. "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה" – מהי תשובה?

ביהדות דובר רבות על חטא ותשובה. רבים מתייחסים אליה כחזרה אחורה, תיקון העבר, מחיקת הפשעים שבוצעו וכו', הרב קוק לוקח אותנו קדימה. הוא מגדיר את החטא בצורה דרמטית מאד, חטא בעיניו מלשון החטאה, פספוס, האדם לא נמצא במקום הנכון, סטה מהמסלול, ולפיכך, התשובה בעיניו גדולה הרבה יותר, ומשמעותה האמיתית שיבה לעצמי, חזרה למקום הנכון שלי.

הרב קוק, אורות התשובה:
"כששוכחים את מהות הנשמה העצמית… הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית… היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוהים, אל נשמת כל הנשמות… ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה" (ט"ו, י').

ועכשיו, סקופ היסטורי, במה חטא האדם הראשון? הרב קוק מסביר שהוא חטא כי נכנע ללחץ החברתי של הנחש, שלא היה בו הבטחון לעמוד על שלו, כי איבד את ה"אני" שלו:

"חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת 'איכה', מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו…"

"רוח אפינו משיח ד'" (איכה ד, כ)… איננו מבחוץ לנו, רוח אפינו הוא )כלומר, הוא בא מבפנים(. את ד' אלוהינו ודוד מלכנו נבקש… את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא (ג, צז, עמ' קמ-קמא).

הגדרת התשובה של הרב קוק היא נפלאה ואופטימית:

"כפי אותה המידה שהאדם מכיר את עוונותיו – הבהירות של אור התשובה זורחת על נשמתו. אף על פי שלכאורה עדיין לא זכה לקביעות התשובה בלבבו וברצונו, מכל מקום הרי אורה חופפת ומרחפת עליו, וכבר היא פועלת לברוא אותו בריאה חדשה. ומתוך כך אור התשובה מתחיל להיות זורח עליו, וקדושת השמחה העליונה כבר מתלבשת בעצמיות נשמתו, ושערים סגורים הולכים ונפתחים לפניו".

הרב נריה, תלמידו, מצליח לתאר את תפיסת התשובה המהפכנית של הרב קוק, וזאת בצורה ציורית ומקורית מאד:

"כבר בשם ספרו 'אורות התשובה' מתבטאת התפיסה החדשה של כל עניין התשובה. אילו היינו מזמינים צייר שיודע לצייר מצבי רוח, הלכי נפש, והיינו אומרים לו שיצייר ציור שצריך לסמל את מצב הרוח בשעת הרהורי תשובה, אחד היה מצייר ציור שחור משחור, אחד ציור אפור, אולם אף צייר לא היה מצייר את חוויית התשובה בצבעים עליזים, כי מושג התשובה קשור בכובד ראש, ברצינות, ואולי גם בקדרות. והנה כאן בוקעים ועולים 'אורות התשובה', והם באים ומבליטים מיד את נקודות האור בתשובה, את מצב הרוח המעודד, המשמח, וזה החידוש – לראות מיד את התשובה בקרני האור הקורנות ממנה, לחוש את התשובה המרגיעה, המעודדת ,הנותנת לך תוכן חיים, שמחת חיים. חודש אלול בחו"ל – ענן, ערפל, גשמים, הכול נוסך קדרות. ואילו בארץ ישראל – שמש מאירה והשמיים שמי תכלת בהירים. והנה בא הרב ואומר שאפשר להתעלות בהרהורי תשובה בחודש אלול עם זוהר השמש הזורחת, עם תכלת השמיים הבהירים, עם כל האור והחום השופע מגנזי מרומים" (הרב נריה, ליקוטי הראי"ה)

סדר העבודה מה היה בבית המקדש

סדר העבודה הוא אחד הקטעים המרכזיים בתפילה, כאשר בסופו מסופר על הכהן הגדול היוצא מקודש הקודשים שלם ובריא, קורן כולו. לא היינו שם, ואנו לא יודעים כיצד מעמד נשגב זה היה נראה, יש פיוט נפלא שמנסה לעזור לנו להבין מהו אותו "מראה כהן"

אֱמֶת מַה נֶּהְדָּר הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל
בְּצֵאתוֹ מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים
בְּשָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע
כְּאֹהֶל הַנִּמְתַּח בְּדָרֵי מַעְלָה מַרְאֵה כֹהֵן

כִּבְרָקִים הַיּוֹצְאִים מִזִּיו הַחַיּוֹת מַרְאֵה כֹהֵן

כְּגֹדֶל גְּדִילִים בְּאַרְבַּע קְצָווֹת מַרְאֵה כֹהֵן

כִּדְמוּת הַקֶּשֶׁת בְּתוֹךְ הֶעָנָן מַרְאֵה כֹהֵן

כְּוֶרֶד הַנָּתוּן בְּתוֹךְ גִּנַּת חֶמֶד מַרְאֵה כֹהֵן

כְּזֵר הַנָּתוּן עַל מֵצַח מֶלֶךְ מַרְאֵה כֹהֵן

כְּחֶסֶד הַנִּתָּן עַל פְּנֵי חָתָן מַרְאֵה כֹהֵן

כְּטֹהַר הַנָּתוּן בְּצָנִיף טָהוֹר מַרְאֵה כֹהֵן

כְּנֵר הַמֵּצִיץ מִבֵּין הַחַלּוֹנוֹת מַרְאֵה כֹהֵן

כְּשָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ עַם קֹדֶשׁ מַרְאֵה כֹהֵן

כְּשׁוֹשַׁנַּת גַּן בֵּין הַחוֹחִים מַרְאֵה כֹהֵן

ברקים, כוכב, נר, שושנה, קשת, מלך, ענן, ורד ועוד, אבל יש, לטעמי, דימוי אחד חזק במיוחד: "כחסד הניתן על פני חתן – מראה כהן". זו התשתית התרבותית שלנו. אלה הדימויים, דימויים מלאי טוב וחיים ועוצמה. כשרוצים להסביר מהי קדושה, אומרים לנו: זה כמו החסד שיש על פניו של חתן. רק תסתכלו. (רס"מ יוסף קירמה)

לא סתם חסד – מה אומרים לנו על חתן? נמחלים לו כל עוונותיו כמו ביום כיפור. אם כך, למה בחתונה שמחים וביום כיפור לא? זה אותו מנגנון הכול נמחל, מתחילים מחדש.

לפני כמה שבועות הבאנו קטע של הרב קוק, אני לא כל כך הייתי מרוכזת באותו יום (אחרי הכל, לא כל יום נשיא המדינה מגיע לשיעור), ואני חושבת שלרגל המועד, שווה לחזור עליו. הקטע מדבר על החשיבות של בניית חיי זוגיות נכונים ובעלי אמון הדדי, ונותן נקודת מבט מהפכנית לכל מה שאנו רגילים. מול התרבות שאומר "אתה לא אחראי", הוא אומר "יש אחריות, ויש בחירה חופשית", מול התרבות שאומרת "אי אפשר לתקן", הוא אומר "אפשר לתקן", מול התרבות שמרסקת את חיי המשפחה ובזה למונוגמיה, הוא אומר "יש אמון, זה רק עניין של בחירה", ולא רק, משם הכל מתחיל:

"והאמון המשפחתי בהיבנותו בשכלולו, יעבור את כל גבוליו, וימצא את משקלו הנכון בכל הערכים, בין איש לאיש, בין שכיר לשוכרו, בין עובד לנותן עבודה, בין חכמי חידות לעמלי כפיים, בין עמים רבים, בין אקלימים ומדינות, בין התביעות הבשריות לתביעות הנשמיות אשר לאדם, בין האדם ובין כל היצור, בין חיי שעה לחיי עולם, בין הכול אל הכול" (הרב קוק, שמונה קבצים)

4. "ופתחון פה למייחלים לך" – למי אנחנו נותנים את המיקרופון?

דיברנו על בחירה חופשית, דיברנו על חטא ותשובה, דיברנו על זוגיות, מי שמכיר את השיעור הזה יודע שעכשיו הגיע הזמן לדבר על – תקשורת. איפה מוצאים תקשורת בתפילות הימים הנוראים? חבל על הזמן. אנחנו מתפללים עליה ובגדול.

ובכן תן כבוד ה' לעמך
תהילה ליראיך
ותקווה טובה לדורשיך
ופתחון פה
למייחלים לך

שמחה לארצך
וששון לעירך

מהו אותו פתחון פה? אתם יכולים לקרוא לו מיקרופון, מקום על הפיד, זמן מסך בפריים טיים, זכות דיבור, הנקודה היא אחת – למי נותנים את הבמה. מי הדובר הראשי, ומה האג'נדה שלו.

האם הוא ניתן רק לאנשים ציניים, סרקסטים, מתלהמים או סתם חסרי תוכן, או שהוא ניתן לאנשי אמונה. רבותי, זה לא סתם סיפור, זה שורש התיקון – למי נותנים פתחון פה, זה מה שיקבע את איכות הדיבור והתרבות שלנו, מכאן הכול מתחיל. לא יכול להיות שחזרנו לכאן כדי שזה מה שישדרו בטלוויזיה. השאיפה היא שפתחון פה יינתן "למייחלים לך", לאנשים שיודעים לקוות לתיקון עולם, לשים את הפוקוס על הדברים הנכונים. אנשים שעושים קידוש השם בדבריהם. כיום, לצערנו, יוצא שאנשים כאלו מגיעים למסך בעקבות אירועי טרור, פתאום אתה מתוודע לאנשים בעלי שיעור קומה, מידות נאצלות, גדלות נפש. איפה הם היו קודם? למה לא שמענו עליהם? למה אף אחד לא חשב לראיין אותם קודם?

הרב קוק דיבר רבות על "כבוד הדת", בעיניו "קודמת לכל מיני התשובות, שהן באות אחריה, היא התשובה אל כבוד ה'"

כאשר מרן הרב קוק הגיע ליפו, הוא אמר לרבנו הרב צבי יהודה: "מאז שבאנו ליפו, הבוז לדת הפך לשנאת הדת. זו התקדמות". המובן של בוז הוא שבדת אין כבר כלום. היא אפס. עם בואו של הרב קוק, ראו המשכילים האפיקורסים שאי אפשר לבוז לו כי בשיעור קומתו עולה הוא על כולם. אך מעתה הדת הפכה לדבר מסוכן. חשבנו שהדת כבר שבקה חיים ונשארה אצל כמה אינדיאנים, ופתאום אינדיאני יותר חכם מכולם. זו התקדמות, כי שנאה היא כבר כבוד. היא כבר יחס. שאלה מעניינת – האם אנחנו בבוז או בשנאה? מכל מקום יש לנו מה לתקן.

התהליך בעיניו היה כזה: כבוד הדת, חיבת הדת, הכרת הדת וקיום הדת.

אני רוצה לסכם:

למדנו ממעשיו של הרב קוק בערב יום כיפור על שילוב בין גדלות לבין פעילות מעשית ויומיומית, ואחר כך עשינו מסע בארבע נקודות בתפילה:

בחירה חופשית, עצם אמירת הוידוי אומרת שיש בחירה חופשית ואני בוחר, בין מרגול לרב לאו, המשכנו לתשובה – מה זה חטא ומה זה תשובה, חטא דבר עצום פספוס עצמי לא מעשה קטן ולכן גם תשובה דבר עצום לחזור למקומי, הגענו ל"מראה כהן" – כחסד הניתן על פני החתן שכל עוונותיו נמחלים לו, וסיימנו ב"פתחון פה למייחלים לך" – שזהו פס הקול התקשורתי, איך נשמעת שיבת עם ישראל לארצו, מהם השירים והדיבורים שמלווים את המהלך הזה.

יום כיפור שמח – לאור כל מה שלמדנו.

***
כאן ניתן להאזין לקובץ אודיו של השיעור

להורדת קובץ mp3 לחצו כאן

***
 

עדכון לגבי השיעורים הבאים: שימו לב, אין שיעור במוצאי הצום וגם לא בחול המועד סוכות. ניפגש אחרי החג, שבת בראשית. גמר חתימה טובה.

ואם אנחנו כבר כאן מתכוננים ליום כיפור: זה היה שיעור ההכנה המיוחד אותו מסרה סיון לחג, וחוץ מזה, תראו מה השותפים שלנו מבית ליבא בנווה צדק הכינו: לחן חדש, וגם כמה מילים חדשות, לתפילת אבינו מלכנו. לא כדאי לפספס.

הדפסה, הורדת קובץ לקריאה, ומשלוח לחבר