יום הבחירה

המקרא, החסידות, תנועת המוסר והשירה העברית, סיון רהב מאיר בארבעה מקורות שונים, שכל אחד מוסיף גוון אחר ליום כיפור, היום בו אפשר לבחור להתחיל את השנה אחרת

רוצים לקבל את שיעוריה של סיון רהב-מאיר לפני כולם? לחצו כאן והירשמו כמנויים לערוץ היו-טיוב של ״ליבא״

רוצים להבטיח שלא תחמיצו אף שיעור? הירשמו כאן לעדכוני המייל השבועיים של ״ליבא״

יום כיפור בפתח. תהיתי במה למקד את השיעור הפעם, ומייל אחד שקיבלתי נתן לי את התשובה. את המייל כתב מילטי לוינסון, איש רב פעלים מהיישוב חשמונאים, שבין היתר מארגן מנייני תפילה בקיבוצים ביום כיפור. לאחרונה הוא התחיל לשלב לימוד מקורות במהלך היום, ושאל באלו חומרים כדאי להתמקד. השיעור הנוכחי כולו הוא תשובה עבורו.

המקורות הבאים רלוונטיים גם עבור קיבוצניקים מ"יפתח" וגם עבור כל אחד אחר, והם מגיעים מארבעה מקומות עיקריים:

פסוקי התורה

החסידות

תנועת המוסר

השירה העברית

פסוקי התורה

לפני כל האלטרנטיבי, הכי אלטרנטיביים הם הפסוקים עצמם. הם הבסיס, ובגללם יהודים בקיבוץ יפתח, ובכל רחבי העולם, יצומו, ייתכנסו בבית הכנסת, ויקדישו את היום לתפילה ולכפרה:

ויקרא כ"ג:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לה'

וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:  כִּי יוֹם כִּפֻּרִים, הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם"

המילה "אך" שמופיעה כאן, היוותה פתח לדיונים ארוכים על מהותו של היום.

"אך בעשור לחודש השביעי" – אומר רש"י: כל אכין ורקין ("אך" ו"רק" ברבים) שבתורה מיעוטים, כלומר: מכפר הוא לשבים ואינו מכפר על שאינם שבים. רש"י מתייחס למילה "אך" כמשהו שממעט ומשאיר בחוץ את מי שלא שב ביום כיפור. לדבריו, יום הכיפורים מכפר, אבל לא באופן אוטומטי.

ואילו החזקוני כותב: "אך בעשור לחודש השביעי" – אך לשון מיעוט, כל המועדים נקראים "מקראי קודש" במאכל ובמשתה וכסות ותענוג, רק זה נקרא "מקרא קודש" בעינוי נפש. כלומר, המילה "אך" באה להסביר את האופי המיוחד של היום הקדוש הזה. דווקא ביום הכי קדוש, ממעטים במאכל ובמשתה, אבל יש בו את הצדדים האחרים של יום חג.

גם רש"י מדגיש את זה. בהמשך, כשמופיע הביטוי "מקרא קודש יהיה לכם" – אומר רש"י: "קדשהו בכסות נקייה ובתפילה, ובשאר ימים טובים במאכל ובמשתה ובכסות נקייה ובתפילה". כלומר, אל תתבלבלו. נכון שצמים ביום זה, אבל זה לא יום דכאון ולא יום באסה. לא תשעה באב. זהו גם יום חג, וצריך לקדש אותו בלבוש חגיגי ובתפילה. אל תטעו בניואנסים העדינים של היום הזה.

נתקדם הלאה: "ועניתם את נפשותיכם" – חזקוני טוען שלפי שבלוחות הראשונות כתיב 'ויראו את האלהים ויאכלו וישתו' ומרוב אכילה ושתייה השתחוו לעגל, לפיכך ציווה הקב"ה להתענות ביום שניתנו בו לוחות אחרונות דהיינו ביום כיפורים. זה קצת מזכיר את מה שקורה פה ביום הזכרון ויום העצמאות. שניהם ימים בהם הפטריוטיות הישראלית יוצאת החוצה, אבל ביום הזכרון יש כובד ראש שמוציא מאיתנו דברים טובים, ביום זה לפעמים מגלים את ישראל היפה, ישראל הרצינית, ישראל שעוסקת בדברים המהותיים, ישראל שיודעת לזכור. יום העצמאות בדרך כלל הופך להיות סוג של קרחנה ומנגל הכיכר.

על המילים "כל מלאכה לא תעשו" כותב הספורנו: "כי ראוי ביום הזה לפנות משאר עסקים לתת לב להשיג מחילה וכפרה". יש כאן תהליך בעל שלושה שלבים – לפנות משאר עסקים, לתת לב, להשיג מחילה וכפרה. לצאת מכל הקבוצות בוואטסאפ כדי להתחבר לקבוצה אחת גדולה בחיים עצמם.

תשובה בחסידות – החידוש של ר' זושא

מקורות יהודיים קדומים מסבירים ש"תשובה" ראשי תיבות: תענית, שק ואפר, בכי, הספד.

כך התייחסו שנים רבות ליום כיפור ביהדות אשכנז. יום מלנכולי, מלא צער, יום של סיגוף, עד שבאה החסידות. לפני כשלוש מאות שנה מפציע הבעל שם טוב ומפתח שיטה חדשה בכל תחומי החיים, ודאי בתחום התשובה, והנה חידוש אחד בתחום הזה.

חודש אלול תקס"ד 1803 המגיד ממזריץ אומר לאדמור הזקן –
"ושבת עד ה’ אלוקיך, וביאר כי עבודת התשובה צריכה להיות עד אשר ה', שהוא למעלה מהעולמות, יהיה ‘אלוקיך’, אלוקים בגמטריא הטבע, בראשית ברא אלקים.

כל החבריא קדישא היו בהתעוררות גדולה מתורה ההיא, ורק הרב הצדיק ר’ משולם זוסיא מאניפולי אמר, כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזו, ועל כן יחלק את התשובה לחלקים, כי תשובה – ראשי תיבות של חמישה פסוקים:
ת: תמים תהיה עם הוי’ אלוקיך.

הערך של תמימות לא תמיד מוערך מספיק. לא פשוט להיות פשוט. לא מדובר על להיות פראייר, אלא תם. לא מורכב, לא מתוחכם, ישר. בסיפורי רבי נחמן הוא אוהב לספר על התם שעולה על החכם, והוא אחד הראשונים שמדבר על מה שאנו מכירים היום כ"קרירות אקדמית". חכמה חסרת רגש, ושכל חסר לב.

ר' חיים סבתו, אחד ממקבלי פרס שר החינוך ליצירה יהודית, אמר שתמיד אוהבים לדחוף אנשים למגירות, וכששואלים אותו "מה אתה? ציוני? חרדי?", הוא אוהב לצטט מתוך ספר יונה, כששאלו אותו "מה ארצך ואי מזה עם אתה"? –"ויאמר אליהם: עברי אנכי, ואת ה' אלהי השמים אני ירא, אשר עשה את הים ואת היבשה". עברי אנכי.


ש: שויתי ה’ לנגדי תמיד.

האם אנחנו משאירים את אלוקים בבית הכנסת, או לוקחים אותו איתנו? הפסוק הזה כתוב בבית כנסת על הפרוכת, אבל למעשה הוא צריך להיות כתוב מולנו כל החיים. אתגר. משימה. המשך הפסוק מעודד: "שיויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט".

.
ו: ואהבת לרעך כמוך. 

כמו שאמר רבינו הזקן, אשר זהו כלי ל"ואהבת את ה' אלקיך". רוצה להוסיף פרששנות עליה חשבתי: "ואהבת לרעך כמוך", דווקא רעך, במקצוע שלך. קל לנו לפרגן לאנשים מתחומים אחרים, קשה יותר לפרגן לקולגות, לאנשים מהתחום שלנו.

.
ב: בכל דרכיך דעהו. 

יתרון בעלי העסקים על יושבי האהלים (לומדי תורה) הוא בראית אלקות במוחש, חקלאים למשל, סוחרים, צריכים כל הזמן להתפלל לסיעתא דשמיא. לכל מהלך שקורה יש השכלה על הצלחתם. אומר זושא שעבודת התשובה כוללת ראיית השגחה פרטית. לשים לב לפרטים ולהיות מודע ועירני למה שקורה.

במסכת ברכות נאמר: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה – בכל דרכיך דעהו". וגם כאן, יש חצי שני לפסוק: "וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ".

ה: הצנע לכת עם ה’ אלוקיך. 

למרות שיש עניין בפרסומי ניסא, ושמפרסמים עושי מצווה, לא כל דבר צריך להחצין. על כל מתן בגלוי, ראוי שיהיה גם מתן בסתר.

יותר מכל המסרים – המסר הוא שתשובה זה גדול, אולי קצת מפחיד, אפילו ר' זושא מרגיש שזה גדול עליו. יש אופנים, יש דרכים, יש גוונים, יש דגשים, יש סגנונות. לפיכך כדאי לפרק את התהליך הגדול למשימות משימות.

תשובה בתנועת המוסר – הרב וולבה על הכח לבחור

הקטע הבא הוא טקסט מופלא, טקסט שהוא פסקה אחת מתוך לקט שיחות שמסר לחודש אלול, ובה רעיון אחד פשוט, תאמין שאתה יכול להשתנות. שיש בך הכח לנהוג אחרת, שאתה לא "מוכרח" שום דבר. בעולם של "אתה חייב", "מאסט", "לא תוכל שלא", "כל המדינה מדברת על זה", "אנחנו יודעים שאתה"… צריך לזכור את הדברים הללו:

"עזיבת החטא גורמת לרבים בלבול הדעת. הרי אומרים: אנחנו יודעים שאחרי יום הכיפורים שוב נחטא, ואם כן העזיבה אינה אמיתית כלל! זוהי טעות, וטעות זאת עלולה לבטל מאיתנו את כל עניין התשובה חס וחלילה. וכי מי הגיד לנו בבירור שנחזור ונחטא בשנה הבאה, וכי נביאים אנחנו? אלא, שלדעתנו מוכרחים אנחנו לחטוא, וזה כבר גובל עם כפירה ממש! יסוד כל התורה הוא שיש לאדם בחירה. אילו היה האדם מוכרח במעשיו – נופלת כל התורה, כל השכר והעונש חס וחלילה. אמנם זהו הלך הרוח השורר היום בעולם בהשפעת הפסיכולוגיה החדשה, וגם משפטי האומות כבר הותאמו ליסוד ה'הכרח', ואינם מענישים על מעשי פשע אם הפושע היה מוכרח כביכול. אך עלינו לעמוד כצור ניצב כנגד דעה זו. הגר"י הוטנר זללה"ה היה אומר כי עם ירידת הדורות גם הכפירה יורדת. הדרגה הנמוכה ביותר בכפירה היא הכפירה בבחירה, שהיא שלילת עצם מעלת ומהות האדם, שבלעדי הבחירה ממש מותר האדם מן הבהמה אין. ואנחנו נתפסנו גם כן לכפירה זו. אנחנו חייבים להאמין בכוח בחירתנו!כשאומרים במוצאי שבת קודש 'יהי רצון שהימים הבאים לקראתנו יהיו חשוכים מכל חטא ומנוקים מכל עוון ומדובקים ביראתך' – מי מאמין שייתכן שיעבור שבוע שלם בלי חטא? ומי מאמין שיעבור יום בלי חטא? וממילא – מי מאמין שמיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה ייתכן שלא נחטא? אבל אנחנו חייבים להאמין שנוכל להיות בשנה הבאה צדיקים גמורים ממש, אם רק יהיה לנו רצון חזק לזה! האמונה בכוח הבחירה חייבת להיות אמונה שלמה. אם נצא מיום הכיפורים רק בחיזוק האמונה בכוח בחירתנו – כבר כדאי כל היום הקדוש הזה!". (הרב שלמה וולבה, "דעת שלמה" – מאמרי ימי הרצון)

אברהם חלפי וזיכרונות

סתיו יהודי / אברהם חלפי

סתיו יהודי בארץ אבותיי
שולח בי
רמזי אלול.

כבר משתגעות בי קצת
הציפורים הקטנטנות שורקות העצב
של יום הכיפורים.

אז יתקע בשופרות לפתוח שערי שמיים.
ופנים יהודיות מן הגולה
באפרפר נוגה
ירחפו לפני כסא אדון עולם.

ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה
בעומק עיניהן

חייו של אברהם חלפי היו חידה. הוא נולד בלודז', פולין (תאריך לידתו אינו ידוע והוא מוערך כ-1904-1906) ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה משפחתו עברה למינסק ואז לאוקריינה (שם ניצל מפוגרום). הוא עלה לארץ ישירות לתאטרון האוהל והקמארי (היה סנדק של אריק איינשטיין, שאביו, יעקב איינשטיין, גם היה מאנשי תאטרון האוהל), והשתלב בתעשיה. הוא היה מלא כשרון, שהתפוצץ על הבמה, אך ללא זוגיות וללא ילדים. אברהם חלפי היה איש קומדיה, אבל בשיר הזה הוא רציני.

"סתיו יהודי בארץ אבותיי
שולח בי
רמזי אלול."

מהם רמזי אלול? הקדשנו להם שיעור שלם, האר"י הקדוש – אני לדודי ודודי לי, ושאר ראשי התיבות, רמזים שמעוררים את האדם בתשובה, מזכירים לי שעכשיו אלול.

"כבר משתגעות בי קצת
הציפורים הקטנטנות שורקות העצב
של יום הכיפורים."

זה קול השופר? אולי הציפורים של אומן בילדותו? הכול נוגה. יוני רכטר הלחין את זה, גם הלחן באווירת בלוז, תוגה, צער, שלכת.

.
"אז יתקע בשופרות לפתוח שערי שמים.
ופנים יהודיות מן הגולה
באפרפר נוגה
ירחפו לפני כיסא אדון עולם."

לא רק הסתיו יהודי, גם הפנים יהודיות, אפרפר נוגה, מרחפות. לא מדובר רק נשמות שעומדות לפני כיסא הכבוד לגורלן בימים הנוראים, אלא גם נשמות הנספים בשואה שעומדות מול כסא הכבוד, הכול נחרב.

"ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה
בעומק עיניהן"

הופה – יש להן משהו לומר להן, הכול אפור אבל יש ניצוץ, ניצוץ יהודי, ניצוץ אלוקי, בקבלה משמש המושג "ניצוצות" לתאר את הטוב האלוקי שהתפזר בעולם בתהליך שבירת הכלים. לפי הקבלה, תיקון העולם יבוא על ידי בירור הניצוצות והחזרתם.

לא מפתיע לגלות מתי נכתב השיר –

2.9.71 – י"ב אלול תשל"א, שבועיים וחצי לפני ראש השנה

בשנת 1988, אריק איינשטיין מוציא אלבום שלם שכולו שירים של הסנדק שלו, כולו שירי חלפי, וזה אחד מהם שמתפרסם מאוד.

חלפי שר על אותן דמויות, למה אריק לקח את השיר ב-88? אולי כשחשב על אותן פנים יהודיות, חשב על הפנים היהודיות שמקיפות אותו, על הנכדים שלו (שתי בנות שלו התחתנו עם שני בנים של אורי זוהר). סיקרתי את ההלוויה שלו, ואני לא יכולה שלא להיזכר בטנדרים שיצאו מהחיידרים להלוויה של סבא ר' אריק, ועד כמה בכו ובכו ובכו שם בטרומפלדור וסביבם אלפי אוהדי הפועל בצעיפים אדומים, וכמה קדישים הם אומרים, כמה תורה הם לומדים מאז לעילוי נשמתו.

האם זה קיבוץ הניצוצות?

וחלק מהתשובה קיבלתי השבוע בהלווית פרס. באותו יום קיבלנו הודעות רבות, בין היתר זו, שמסבירה במעט את סדר הגודל של ההלווויה המתוקשרת והמדוברת:

עמליה דואק, הכתבת הכלכלית, מעדכנת: "דובר רשת מנהל נמל התעופה בן גוריון שמואל זכאי סיים חיתוך מצב עם היחידות המבצעיות של נתב"ג, עם מרכז מבצעים, הבקרה אווירית, תפעול וביטחון יחד עם משטרת ישראל ומשרד החוץ – עד לשעה זו נחתו 10 מטוסים פרטיים ו-8 טיסות מסחריות צפויות עוד 12 נחיתות, מטוס מטען אמריקאי נחת, סה"כ נחתו מטוסים מגרמניה, צרפת, אנגליה, טוגו, רוסיה, קרואטיה, אוקראינה, פולין, בולגריה, שלדון אדלסון, ספרד, בלגיה, קנדה, סלובקיה, צ'כיה, מקסיקו, אוסטריה, סרביה, לוקסמבורג פינלנד, בעוד שעתיים, בבוקר ינחתו אייר פורס 1 ואייר פורס 2 מטוסו של נשיא ארה"ב, שבכ – 60 אישים מאובטחים בהם 20 נשיאים 15 שרי חוץ 5 ראשי מדינות ואח"מים נוספים"

פרס ידע איך ההלוויה שלו תיראה, ומי יהיה, כמה נשיאים ומטוסים, וביקש לומר דבר אחד בהלוויה שלו, והוא המילים הבאות:

אבינו מלכנו שמע קולנו, אבינו מלכנו חטאנו לפניך, אבינו חמול עלינו ועל עוללינו וכפר לנו

אבינו מלכנו כלה דבר וחרב ורעב מעלינו

אבינו מלכנו כלה כל צר ומשטין מעלינו

אבינו מלכנו כתבנו בספר חיים טובים

אבינו מלכנו חדש עלינו שנה טובה.

זה מתכתב עם אותו סבא ממנו נפרד בתחנת רכבת, שאמר לו "תישאר יהודי". הזיכרון הזה ליווה אותו לאורך כל הדרך. פרס  יכל לבחור בשיר בשלום, ב"אל תלחשו תפילה". אבל החליט לצעוק תפילה. למול כל העולם. זו האמירה שלו. זה מה שהוא רצה להשאיר אחריו.

ההודעה הנוספת שקיבלתי מעמליה דואק ורשות שדות התעופה מעדכנת על 40,000 איש שחוזרים מאומן. מה הם מחפשים שם? מה נסגר? הם מחפשים שם את אותם ניצוצות. מה ששכחנו להעלות מהגולה. אוצרות נשכחים, היסטוריה שלמה. פנים יהודיות אפרפרות. ניצוצות.

***

השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר מתקיים מדי יום רביעי בשעה 21:00 בהיכל שלמה, רחוב המלך ג'ורג' 58, ירושלים.

שיעור נוסף, בתל אביב, מתקיים מדי יום ראשון בשעה 21:00 בהאנגר 11, נמל תל אביב. השיעור בתל אביב בעלות סמלית של 30 שקלים.

לחצו כאן לצפות בשיעוריה הקודמים של סיון רהב-מאיר ב״ליבא״

רוצים להישאר בקשר עם ״ליבא״ ולקבל עדכונים על שיעורים, מפגשים ותכנים?

אפשרות אחת: הצטרפו לעדכוני המייל שלנו. לחצו כאן.

אפשרות שנייה: הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו.
ההצטרפות לקבוצות מצריכה שני שלבים פשוטים:
1. הוסיפו את המספר של ליבא 058-70-75-455 לרשימת אנשי הקשר במכשיר שלכם.
2. לאחר שהוספתם את המספר, אנא שלחו הודעת וואטסאפ (לא סמס) למספר הנ"ל, וכתבו "הצטרפות".
מכאן ואילך, תוכלו לקבל עדכונים חמים ישירות לנייד.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

  1. מעניין מאוד תודה לכם

    שלי אברהם
  2. למה א"א יותר להוריד שמיעה את השיעורים של סיון רהב מאיר.

    אברהם מוריאל
פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *