הגשם הראשון
.
אני לא יודע איך זה מתקבל במקום שבו אתם גרים, אבל גשם ראשון בלב תל אביב הוא בגדר חג ונס וישועה גדולה. בשלב מסוים אחרי כל כך הרבה קיץ זה כבר לא נראה שאי פעם יפתח שם משהו למעלה, ובעוד העיריה הרשעה ממשיכה להקיף ולחנוק עם עוד בטון, עוד מגדלים שראשם בשמיים ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד מנופים על קו רקיע, הולך ונרקם כאן בלבבות המעמד החדש של יום הגשם הראשון כמעין יום זיכרון. יום זיכרון לחלומות על היציאה מהגטו למרחב החדש. יום זיכרון לנחליאלי, לסביון ולפרדסים. יום זיכרון לאושר שאמור לזרום לך בדם עם התחלפות העונות.
.
אז בחמישי האחרון היתה תחזית לגשם. למרות שלא הייתי מאורגן עדיין להפרד ממכנסי השלושת רבעי, השלכתי אותם על הרצפה כערבה יבשה, נדחסתי לג'ינס ורקדתי מתחת לתקוות הטיפות בדרך לרדיו. היה חם, נורא חם, אבל הכי חשוך לפני עלות השחר והכי קר אצלי באולפן של "המחסן". קפוא. עשר מעלות. רוב האורחים שלי נכנסים מרוצים ובתוך עשר דקות משוועים למעט חמימות.
.
האורח שלי היום הוא יונתן ברג. שכני לספסל בית הכנסת ובעל הטור השכן והמעולה כאן באתר ליבא, שהספר החדש שלו הסטוריה לכד אותי השבוע ביומרה החדשה-עתיקה, יומרה שמשורר אמיתי חייב להמר עליה, לתופף את דופק הלב של הזולת ולמצוא שם בעבורו שיר חדש. ברג הלך כאן רחוק עד לתופף שירים חדשים של קין, הבל, ריש לקיש או אלן גינסברג. בעצם הוא מתופף מחדש את כמעט כל גיבורות וגיבורי התרבות היהודיים מאדם וחווה ועד אמא ואבא שלו.
.
זה ספר מאוד יפה, כן ואמיץ, שבין השאר פותח מקום חדש לפרשנות בשירה של כתבים מקודשים. וברור שיונתן חבר שלי ושאני מאחל לו מכאן הרבה הצלחה ולספר הזה בפרט, אבל מה שהפך את השיחה ברדיו לעוד יותר סימבולית ומרגשת היה הטיפות שהתחילו לסמן על השמשה הענקית של האולפן. יש סוג של אישור בגשם ראשון שכזה שאתה טוב ושאתה בכוון טוב. מעניין אם גם שודדי בנק או רוצחי המונים מרגישים את זה ככה. אני מקווה שלא.
.
יום השישי
.
פרשת הבריאה השניה שבספר בראשית פותחת רזולוציה על היום השישי, יום בריאת האדם. על פי הכתוב, הגשם הראשון אי פעם היה המצע לבריאתו של נזר הבריאה, "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם". רש"י כותב שלפני האדם לא היה צורך בגשם כי לא היה מי שיבין את הצורך שבו ושיתפלל עליו. מסתבר שהתפילה היא המודל המופשט של גשם. ברגע בו עלה הצורך של האדם (כמו האד שעולה מן המים) להתאחד עם רוכב שחקים, ירד שפע כתוצאה מהאיחוד הנקודתי הזה.
.
איכה?
.
רגע לפני שהבורא מעלה לבמה את האדם, הוא משתף את מידת הרחמים במידת הדין ומקדים את הרחמים לדין.
.
רחמים. רחם. חסד. השפעה.
.
לשתף רחמים בדין זה אומר שכמו ברחם, החסד צריך להיות מדוייק, מוגבל על פי צורך המקבל. הצורך הכי גדול של הבורא הוא שהאדם יבין לבד, יפנים, יגדל בעצמו. היוד והכף שבתוך השאלה או הקריאה אַיֶּכָּה שנושבת מהאלוהים בעקבות חטא עץ הדעת רומזות לדיון פנימי עמוק שהאל דורש, מתאווה מהאדם. כמו גם, מאוחר יותר, השאלה לקין הרוצח הראשון: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ.
רבותינו כבר התייחסו לשאלה האלוקית הזו שתובעת מהאדם הבנה, הפנמה ולקיחת אחריות. אבל יש עוד משהו בשאלה הזו, ובזמן החסד שהבורא נותן לאדם לעבד את המעשים שלו להבין ולהשתנות, שממנו עולה התהייה העצומה שמא השתוללות הרשע האנושי היא בעצם תולדה עקומה של מעשה הרחמים האלוקי. לוקח זמן להשתנות. האל נותן לאדם את הזמן. שואל איכה. נותן צ'אנס. לפעמים לוקחים אותו. לרוב צריך לעבור סיבוב שלם של רשע בשביל לזהות אותו בכלל ככזה.
.
ההפנמה
.
האַיֶּכָּה הגדולה של פרשת בראשית וחטא עץ הדעת חוזרת עוד כמה וכמה פעמים (בניקוד שונה) במקרא. משה רבנו שואל אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם. הנביא ישעיה תוהה אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה.
סדרת האיכה האחרונה והמסכמת במגילת איכה כוללת אולי את התיקון הגדול, התיקון של ירמיהו, לקריאה הגדולה של הבורא אל האדם אַיֶּכָּה לפני הגירוש מגן עדן, ולחוסר החשק של האדם הראשון, כמו של השני, השלישי והרביעי לענות עליה ברצינות.
עד כאן השם שאל. או שלח את נביאיו לשאול בשבילו. במגילת הקינה של ירמיהו זה כבר אנחנו שואלים איכה. איך הגעתי עד לכאן. ואיך יוצאים מהמצב הזה. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד-יְהוָה. עולה שהתיקון השלם הוא לא בתשובה שהאדם נותן לשאלה איכה אלא כשהאדם יוזם ושואל את עצמו איכה. רק מה, שאנחנו רוצים ומתפללים להגיע לשם מתוך אהבה והכרה ולא מתוך חורבן.
