אנחנו מכוערים
.
אבל יש לנו את המוסיקה (לאונרד כהן, מתוך "צ'לסי הוטל").
.
זה המשפט הכי יהודי שנאמר במאה העשרים. שהייתה, כפי שציין חבר היסטוריון אתאיסט, המאה היודוצנטרית ביותר מאז ששלמה המלך אירח כאן את מלכת שבא וכרת בריתות מעוררות קנאה עם חירם מלך צור.
.
אבל זה הכי יהודי. כי זה לא בעצמות הלחיים, לא בקרם הפנים, אפילו לא בספרים החשובים שאנחנו קוראים, ואפילו לא באחוז המחמיא של פרסי הנובל שהוועדה שלהם בטח אוכלת עכשיו את עצמה על הפספוס.
.
איך לא חשבנו על פילדמארשל כהן.
.
התיק שלנו
.
הוא לא ניצחון הרוח על החומר, את זה יש מספיק בודהות שיודעות לעשות. התיק שלנו הוא הניצחון הגלוי והנוכח של הרוח על החומר. הניצחון להיות נמוך וגוצי ושטירמר-אף וזמר שלא יכול לעלות בטונים אבל יש לך את המוסיקה ואת שתי מלאכיות הרקע הכי יפות בעולם. זה ניצחון יהודי. ניצחון יהודי נודד. אחרון הניצחונות אולי לפני שהיהודי הנודד הופך לישראלי גאה.
.
וכמו כל ניצחון יהודי אמיתי – הוא גם ניצחון אוניברסלי (ניצחון יהודי תמיד הרבה יותר גדול מהיהודי עצמו), ניצחון הגר באשר הוא גר.
.
אנחנו מכוערים אבל יש לנו את המוסיקה
.
הגר תמיד מכוער בעיני המיינסטרים. אשתו תמיד יפה. במצב כזה אתה חייב שתהיה לך את המוסיקה, את הנבואה, משהו שאפשר להוריד מהשמיים לקהל חשדן. הגר מודע לפער העצום בין מי שהוא באמת לבין איך שהוא נראה. זהו ניצחון הגר. הידע הזה של הפער לבין מה שבאמת לבין איך שהדברים נראים.
.
לך לך
.
אנשים כמו לאונרד כהן, לו ריד או יבדל"א בוב דילן, פורשים ענן כבד של חששות לגבי הכדאיות של ריבונות יהודית או של ישיבה תמידית בארץ שלך בכלל. מה הרווחנו מהישראלי הגאה שהחליף את היהודי הנודד?
.
ואל תגידו שלא שמעתם את השאלה הזאת השנה לפחות פעמיים.
.
ובאמת הגרות כנקודת מוצא היא רעיון טמיר שלומדים אותו שנה אחר שנה. חוזרים על סיפורי האבות, מזכירים בכל יום את יציאת מצרים, עבדים היינו, ארמי אובד אבי, הכל בספרים. ואם הספר קשה – בא השיר להעיר את הלב ואת הגוף לצאת למסע של הזדהות והשתוות צורה עם הנשמה שגלתה לה מהאינסופיות אל עולם נפסד וכלה.
.
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ
.
הגרות היא עכשיו. הבית (הארץ אשר אראך) הוא הלא נודע. האל שולח את אברם מכל מה שנראה "שלו" אל הלא נודע, ומציף אותו בהבטחות. כסף. רכוש. זרע. פרסום. הכל.
.
והנה הכל התגשם. הכל קרה. ואנחנו מאות מיליונים מאמינים עדיין עם אברהם אלפי שנים אחרי, ואת לאונרד כהן שרנו בשבת האחרונה בבית הכנסת. הכל קורה. הכל מתגשם. רק לך.
אבל מעטים הם ההולכים.
.
(ולגבי עניין הריבונות ה"מקלקלת" את היהודי הנודד הרי אלה דברי הבל ושטות שהרי הגרות והנדודים של הנפש נובעים כאן ועכשיו ובשפע שאין להכיל אותו ממש).
.
הנני
.
כמו כתבי קודש עתיקים, שיר של לאונרד כהן הוא פשוט למראה ורב שכבתי למעשה. כשהוא שר הנני הנני עם מקהלת בית הכנסת בשיר הנושא של אלבום הפרידה "you want it darker" זה לא רק בשביל להשחיל מילה עברית עתיקה לשיר-שיחה-תפילה נוסף. האדם הראשון שאמר הנני היה אברהם, בפתחה של פרשת העקדה, מבחן האמונה הגדול והנורא ביותר של האדם. כל כך גדול ונורא שרבים החולקים ואומרים – גדול יותר מהאדם.
.
גם המוות גדול יותר מהאדם. בתוך זמן קצר שניים מהגיבורים הגדולים ביותר שלי הרימו אלבום פרידה מופתי ואינם עוד. דיוויד בואי, מחמל ליבי, סיים ביצירה מונומנטלית שעניינה לגבור על המוות. ליאונרד כהן מזהיר באלבום פרידה, כמו לאורך כל היצירה החד פעמית שלו, ובו מחבק את המוות.
.
הנני. הן אני. מה שתגיד, אני אומר: כן. קח אותי. הנהר יודע לבקש ולפתות את האיילה לבוא ולשתות אותו. אברהם צריך לעבור תהליך אדיר בשביל להגיע ל"הנני", כי לאדם יש קרבן הרבה יותר גדול לתת מלנהר, להקריב את מה שהוא אוהב, להקריב את מה שהוא מאמין בו, להקריב את הביוגרפיה והמהות, ולשוב לאינסוף או לעלות על הר המוריה (שלימים יהפוך להר הכהנים: כהן = כ הן = כמו ההן של אברהם).
.
אבל הסיפור המטלטל של העקדה שייך כבר לפרשה של השבוע הבא, כמו גם המתח שבין נס לניסיון שמרחיב את התודעה והאדם, ואם אספיק אז גם על מה שבין ההולך למתהלך.
.
כשאדם גדול הולך
.
הוא פותח בפניך את הסיכוי, ופוער את החלל הריק, על מנת שתכנס לשם ותהיה גם אתה אדם גדול כדוגמתו. לאונרד כהן נפטר מן העולם. הלך. ואין כבר פריבילגיה להתעצל. היה אתה והיי את קצת ליאונרד כהן.
.
בתמונה העליונה: לאונרד כהן (צילום: Rama בהתאם לרישיון שימוש CC BY-SA 2.0 FR)