כמעט ואין אדם שלא התפלל, לפחות פעם בחייו. גם אותם אלה שלא פתחו סידור מעולם, כנראה מצאו עצמם, לאחר ראיון עבודה, אודישן גורלי, או בדיקה רפואית מכרעת, מרימים עיניים למעלה, ומבקשים. האדם, מטבעו, הוא יצור מבקש. ואם כבר לבקש, כדאי לדעת איך.
הסרטון הנוכחי הוא הראשון מבין סדרת סרטונים "המדריך לתפילה", שעוסקת במהות של אותה פנייה אנושית לעבר ההוא שלמעלה, ובסרטון ננסה להבין – מי בעצם עומד מולנו, ובעיקר, איך מרגישים את הנוכחות שלו?
"בשלב הראשון בתפילה, כדאי להפוך את הדיבור של התפילה ממלמול לפניה", מציע דב זינגר, "במלמול אני אומר את הדברים ביני לבין עצמי, אני קרא את הטקסט ואומר את המילים, אבל אני לא מפנה אותם. היכולת הזו לעשות את הטרמנספורמציה הופכת את המילים לתפילה אמתית".
"אחת המילים שחוזרות על עצמן יותר מכל בסידור, היא המילה 'אתה'", הוא מציין, "ברוך אתה, את חונן לאדם דעת, אתה קדוש. היכולת הזאת לומר את המילה 'אתה' בעצם משקפת את העובדה שאני ניצב 'מולך' ולכן אני מדבר אתך בלשון נוכח. אתה".
כדי להתאמן על זה, הוא מציע טכניקה מעניינת: "הייתי מציע לקחת חבר, לשבת אחד מול השני, לשתוק כמה זמן, ולנסות להרגיש אחד את הנוכחות של השני, לחוש מי עומד מולי, לראות שיש פה שתי עיניים, נשמה, אדם. כשאנחנו קשובים לנוכחות של החבר וחשים אותה בצורה ודאית, רק אז אנחנו יכולים לומר את המילה החשובה מאד "אתה". עלינו לחזור עליה. לא "אתה חכם", לא "אתה נחמד", לא "אתה חושב ש..". פשוט אתה. המילה אתה כשלעצמה יוצרת את התדר של הנוכחות.
אחרי שעשינו את האימון הזה, אנחנו יכולים לשים לב בתפילה לנקודה הזו. להתחיל לכוון בה. לומר אתה ולהתכוון באמת. דרכה לשים לב שהמילים יוצאות מעצמנו, מארבע האמות שלנו, ומשוגרות לנוכחות של האתה שנמצא מולנו".
יפה