מהם הגורמים שמונעים מאדם לשמור על מידת הזהירות?
כך כותב הרמח"ל:
"הנה מפסידי המידה הזאת ומרחיקיה הם שלושה:
האחד הוא הטפול והטרדה העולמית;
השני, השחוק והלצון;
השלישי החברה הרעה.
ונדבר בהם אחד לאחד"
טרדה:
החיים מאד תובעניים. לאדם טרוד, עסוק, נטול יישוב דעת, אין זמן לחשוב. הוא לעולם לא מתפנה לתקן את מעשיו. ישנו משל על הלך שצעד ביער וראה אדם שמנסר עצים, אך לא מצליח להתקדם. הוא מביט על המסור ורואה שהמסור אינו חד ומציע לאדם לעצור רגע, ולחדד את המסור. עונה האדם: "אין לי זמן לעצור, אני צריך לעבוד". זו הטעות הגדולה שלנו. אנחנו בטוחים שאם נעצור כדי לעסוק בפעילות רוחנית ולעשות חשבון נפש נפסיד זמן, בעוד שלמעשה נרוויח אותו. העצירה תשפר מאד את היכולות שלנו, את ההבנה שלנו לא לעשות טעויות שעשינו עד עכשיו. אבל אנחנו עסוקים, אין לנו זמן לעצור ולחדד את המסור.
השחוק והלצון:
אדם שכל דבר אצלו זה צחוק, זה הומור, זו סאטירה. אדם שלא מסוגל להתייחס ברצינות לחיים, שכשנותנים לו ביקורת, הוא לא מסוגל להתמודד איתה, ועושה ממנה צחוק, זה אדם שלא יתקדם לעולם. אדם כזה נדמה למי שמחזיק מגן משומן, וכל החיצים שמופנים אליו מחליקים. שום דבר לא נספג פנימה. שום דבר לא יצליח לשנות אותו.
החברה הרעה:
על החברה הרעה אומר הרמב"ם בספר משנה תורה:
"דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמד ממעשיהם"
האדם, כיצור חברתי, מושפע מהסביבה בה הוא נמצא. כאשר הוא נמצא בחברה חיובית, כזו שעושה עבודה רוחנית, שפתוחה להקשבה, שתיקון המידות חשוב לה, גם לו זה יהיה חשוב. כאשר האדם נמצא בחברה בעלת אינטרסים חיצונים, שחושבת רק איך למקסם רווחים, ומזניחה את ענייני העבודה הפנימית ותיקון המידות, גם הוא לא ימצא בזה עניין.
אלו שלושת המרכיבים שבכוחם לשבש את רכישת מידת הזהירות, אך באותה מידה, אם נבין השפעתם ונתקן אותם, הדרך להתקדמות תהיה פתוחה יותר מתמיד.
