סטארט אפ עם תמיכה שמימית

אלו שמשנים את המציאות מתחילים כמעט תמיד במעשה תמים ושלם כאן למטה. ואז מגיעים החיזוקים הלא צפויים
סטארט אפ עם תמיכה שמימית
1.

תקופת בין המיצרים. לא הזמן הכי נעים בעולם. ואני מחפש לאחוז בקצה של חוט שיעביר אותי מחוקי האבל ותחושת המועקה לתודעה של תיקון. אני נאחז השבוע במיזם הפייסבוק התמים והטוב של פרידה אלק ואורי וייל "3 שבועות של אהבת חינם". תמצאו שם מעשה טוב ליום, מעשה שאפשר לעשות מול המחשב.

למשל: להמליץ על עסק קטן. או לכתוב משהו בזכותו של מישהו שנמצא במחנה הפוליטי או החברתי ההפוך לשלכם. או לשדך שני אנשים לפרויקט משותף. וכמו בכל עסקי הטוב: אתה נכנס לזה בכבדות. ואחרי שעה נהיה לך קל על הנשמה.

2.

בשנה שעברה המיזם הזה נפל על הזמן האלים והקשה של צוק איתן. בקיץ האיום ההוא, כשתחושת המצור יצאה מתוך הספרים, מההיסטוריה והמסורת והפכה למוחשית ומאיימת בכל כך הרבה אופנים. כשהיה ברור כבר שכולם מסביב יצאו לגמרי מדעתם והם מתעקשים לצעוק את זה מעל כל במה ודף פייסבוק. בייאוש המרפה ובחום המכביד, כמה חברה צעירים הרימו ראש ועשו את המעשה התמים.

זה תמיד מעשה תמים. מעשה שאתה תוהה איך לא עשית אותו בעצמך מזמן. מעשה שעושה את המובן מאליו לכאורה, אבל שמשנה את המציאות. או יותר נכון, מעדכן את סט הכלים שעומד לרשותך לפעול בתוך המציאות. מעשה של התעוררות מלמטה. נסו את "3 שבועות של…" אני מצאתי את הלב שלי שם השבוע.

3.

פרשת פנחס כולה היא התעוררות מלמטה. התעוררות אל רעיון חדש. מעשה תמים שמשנה את המציאות, לנצח.

בשיאו של המהלך, חמש בנות צלפחד האמיצות עומדות מול משה ולנוכח כל העדה ותובעות נחלה בארץ. אביהן נפטר. אין לו בנים. והן היורשות. משה מעלה את הערכאה אל האלהים שעונה לו נחרצות – "כן בנות צלפחד דוברות". כן כלומר מכוון. הן מכוונות לדעתי. אכן נשים ראויות לרשת נחלה.

4.

אנחנו מדברים על הפעם הראשונה שבה דנים בזכות העצמאית של האישה לקניין, בעולם שנשלט ונקבע על ידי גברים. גברים שיש בידיהם הכוח לחשוד. לשפוט. לחסום. לא כולם משה. לא תמיד. התורה מבינה שהרעיון הזה של זכות קניין לנשים הוא עדיין עובר ברחם התודעה. ופרשת פנחס בונה ומטפחת אותו נדבך אחר נדבך.

מדובר בנשים עצמאיות. חזקות. לא בטוח שאתה ואני היינו מעיזים לעמוד ככה מול משה והנשיאים והעדה. בטח לא מול הנטייה הגברית ההיסטורית לפרש עצמאות נשית כזנות, פגם גנטי, תאוות ממון, אתם יכולים להוסיף משלכם. מה הן זוממות? ובכן, ראשית, בפרשת המניין והחלוקה המוקדמת יותר, אנחנו מתבשרים שעצמאותן של בנות צלפחד מונעת מאהבת הארץ. לא תאוות ממון שהורסת כל כך הרבה נחלות במשפטי ירושה. הן בסך הכל רוצות להיות חלק. זה הכל.

ויותר מזה, אנחנו קוראים גם, שבניגוד לגברים כולם, חוץ מכלב ויהושע, שנתפתו למרגלים, נבהלו מאתגר העצמאות, רצו לשוב מצרימה לעבדות ונידונו למות במדבר, נשות ישראל כולן היו מכוונות לחרות ולעצמאות ואף אחת מהן לא נפלה ברשת הפחד והייאוש של המרגלים.

5.

אוקיי, אז זה לא תאוות בצע. אבל מה עושים עם החשש הגברי, השליט, שהכוונות אולי טהורות, אבל זכויות קניין לנשים עלולות להביא לפריצת גדר צניעות, להתערבבות ולפגיעה במוסד המשפחה? נראה לי שזו הסיבה שכשבנות צלפחד כבר קמות ועומדות בפני העדה, בא הכתוב ומייחס אותן אל יוסף הצדיק. זה שנמכר למצרים, שאשת אדוניו חמדה אותו ושהתגבר כארי על יצרו ועל הסיטואציה. כמו לומר לנו – זה שאתם מפחדים מעצמכם זה יפה מאוד. טפלו בזה. כמו שיוסף הצדיק טיפל בזה.

6.

עכשיו הכל כבר מוכן לרגע הקסום ביותר בפרשה, כשהתורה מציגה את חמש הנשים החלוצות בשמותיהן – מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה. רש"י מגלה, שבניגוד לכמעט כל הפעמים שאחים או אחיות מוצגים, על פי סדר הולדתם מהבוגר לצעיר – האחיות לבית צלפחד מוצגות כאן על פי סדר חוכמתן. כמו לתת חיזוק ודחיפה אחרונה שמכאן ואילך לא מדובר רק בריבות שהגיעו לפרקן או שלא הגיעו לפרקן אלא גם ובעיקר בבנות אדם שיכולות וראויות לממש את זכותן וחובתן לחוכמה.

 7.

אז בנות צלפחד זוכות לנחלה ולקניין בחתימה אלוקית ובגילוי דעת שמימי תקדימי מרהיב. אבל הקרקע עדיין רוויה ביצרים אפלים ובתאוות השליטה והכוח. ונראה לי שפרשת פנחס מסתיימת דווקא בקורבנות המוספים גם בשביל לומר שהשביל שמטפס לשוויוניות עובר דרך תוספת קדושה. זה נשמע הגיוני, אבל את זה אני עוד צריך בעצמי להבין יותר טוב.

והנה כשאדם מתעורר לטוב מלמטה – תראו כמה חיזוקים שולחים לו מלמעלה. שנזכה כולנו להתעורר לטוב.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *