לא תוכל להתעלם

בפרשת "כי תצא" מציג משה רבינו רעיון הופך מוסכמות, שניתן לסכם במשפט "חביב אדם שנברא בצלם". פגעת באדם? פגעת בקשר שבינך לבין הבורא
לא תוכל להתעלם

1.

בתוך כל הדינים המכבידים שפותחים את פרשת כי תצא, ומאירים בצבעים די קודרים, יש לומר, את הצד האפל בנפש האדם, כמו השבויה יפת התואר שהחייל המנצח מוצא ורוצה להכניס הביתה, האשה השנואה שנלחמת על זכות בנה הבכור לירושה הולמת, או הבן הסורר והמורה שהוציא את הנשמה להורים, עד שאלה תופסים אותו ולוקחים לבית הדין, מפיל כאן משה פצצה תודעתית. משה רבנו מציג רעיון שקושר, בעצם, את כבוד האדם עם כבוד הבורא בכבודו ובעצמו, ואת המצוות שבין האדם לאלוקים הגדול והכל יכול, עם המצוות שבין האדם לבין אלמנטים פחות מאיימים בבריאה כמו חברו, בת זוגו, ואפילו שונאו המובהק.

וכך הכתוב:

וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ. לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.

זכרו, אנחנו מדברים על האדם שפשע והומת בבית דין, נסקל או נלקח לעמוד התליה. לא המחזה הכי מרנין. גופה מושחתת על עץ. היו לנו כמה כאלה מזעזעים ביו טיוב של דעאש וטובים אחרים שהוציאו את החשק לחיות.

אומר משה שאת נבלתו של האדם לשעבר הזה, שתלויה עכשיו על העץ, אסור להלין, צריך לסגור את החגיגה, להוריד ולקבור אותו בטרם לילה. וזה למה? "כי קללת אלוקים תלוי". כלומר בגלל שאנחנו תופסים את האדם כנברא בדמות דיוקנו של הבורא, בצלמו ובדמותו, המשמעות היא כי חילול כבוד האדם, ובכלל זה חילול דמותו הגופנית, הוא בעצם חילול כבוד בוראו.

2.

מהי בדיוק אותה קללה שכתובה בביזוי גופו של המת, "קללת אלוקים תלוי"? רש"י אומר: קללה במקרה הזה משמע "זלזול". זלזולו של המלך תלוי כאן. ואכן אם כבוד = כבד. אז קל או קללה = זלזול. כמו "להקל ראש". מכאן שלהקל ראש באדם, או בגוף האדם משמעותו להקל ראש בבורא בכבודו ובעצמו.

ולכן גם הכתוב ממשיך ואומר: "ולא תטמא את אדמתך אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה". מהי קדושה? הדהוד. התחוללות. מהי טומאה? חסימה וסתימה של אותו הדהוד מבורך. ברגע שאין הדהוד, המוסיקה מתה. אם כן, מתי היא מתה והאדמה נטמאת? כשיש זלזול כזה בכבוד השם שדמות דיוקנו תלויה מושחתת על העץ. אז יש לנו כאן סימביוטיקה מרעישה וקטגורית של הפגיעה בכבוד האדם שמנתקת מיד את הקליטה של השפע או המוסיקה הקוסמית, או בשפה היהודית: של כבוד השם.

3.

מכאן נפתח סוג של בנין אב שקושר את המצוות בין אדם לחברו לאלה שבין האדם למקום. פגעת באדם? פגעת בקשר שבינך לבין הבורא. אחרי שהבנת את זה, אמנם נשארת באותה העיר ואתה גר באותו רחוב, אבל אתה כבר הולך ברחוב שמלא בדיוקנאות אלוקיים. אלוהימים קטנים וקטנות כאלה. הכל אלוקי. זה משנה את ההליכה ואפילו את הנהיגה.

ויותר מזה: אם אני עצמי דיוקן דמות בוראי, אני מחויב להתנהגות אלוקית ולאחריות אלוקית. עלי לפקוח טוב טוב את העיניים ולהסתכל על הזולת כמו שהבורא מסתכל עליו. מה הוא? מה הוא צריך? האחריות החדשה הזאת שבנבואת משה, לפיה כל אדם הוא המלאך השומר של אחיו ורעהו, מתבטאת מיד בפסוקים שעוקבים את פרשת התלוי שאסור להלין את נבלתו:

" לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ… וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם".

לא נכתב "לא תתעלם", אלא "לא תוכל להתעלם". כי אחרי שמשה קושר את כבוד האדם לכבוד השם, נוצרת פה אחריות חדשה. ואדם חדש. מכאן ואילך "לא תוכל יותר להתעלם".

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *