42 פירושים על "אם בחוקותי תלכו"

פרשת בחוקותי תשע"ח: בשבוע היסטורי שממקם את ישראל במרכז הזירה הפוליטית הבינלאומית כדאי לשים לב לפסוק הראשון של פרשת השבוע, ולפירוש הכה רלוונטי שנתן לו פרשן התורה, אור החיים הקדוש

(השיעור מתקיים מדי יום רביעי ב-21:00 ב"היכל שלמה", קינג ג'ורג' 58, ירושלים. לקבלת השיעורים וגם קטע יומי קצר ישירות לסלולרי סמסו את שמכם בלבד למספר 052-5940059. הווידאו של כל השיעורים נמצא באתר "ליבא")

קובץ הטקסט להורדה והדפסה

פרשת השבוע היא פרשת "בחוקותי", הפרשה האחרונה בספר ויקרא. הפרשה מתחילה בברכות (שנצטט) ובקללות (שנצטט פחות, הן קשות ומבהילות). הברכה הראשונה היא מעניינת, שמתי לב אליה באופן מיוחד השבוע: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם.

זה נשמע עתיק, חקלאי, "פרימיטיבי", אבל זה מטריד אותנו עד היום, בימים של מזג אוויר משוגע, שבהם לא ברור באיזו עונה אנחנו ולפעמים נראה שיש 4 עונות ביום. הקצב של הארץ הזו והגשמים שבה וגם השמש שבה זו ברכה שאנחנו מתפללים אליה.

אבל זו רק ההתחלה. בהמשך, הפרשה מבטיחה את כל מה שאנחנו מתפללים עליו, בגבול הצפון, עם סוריה, עם איראן שבסוריה, עם איראן שבאיראן, פסוקים שהם כל כך אקטואליים השבוע ומבטאים את שאיפותינו:

וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.

איזה יופי. איך מגיעים לזה? לגשמים בעתם ולשלום ולניצחון על האויב עד ל"חרב לא תעבור בארצכם" (אפילו כשיילחמו אחד בשני, לא יעברו דרככם, ילכו מסביב)? איך נמנעים מהקללות שבהמשך (הנה רק חלק מהמילים הקשות שם: בהלה, שחפת, קדחת, ניגפתם, שכול, חיה, חרב, נקם, יסורים, השמדה, פגרים, שממה, אויבים, עוון)? איך מגיעים לשלום ולשפע ולברכה ולשמירה אלוקית, ולא חלילה למצב הפוך?

התשובה מצויה בפסוק הראשון של הפרשה. נכון, זה תלוי בטראמפ, זה תלוי בנתניהו, זה תלוי באו"ם ובאירופה ואנחנו חלק ממערכת מדינית דיפלומטית שברוך השם נוטה לכיווננו בתקופה האחרונה, אבל הפרשה מגלה את הסוד הבא:

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.

משם זה מתחיל, ההמשך של זה הוא "ונתתי גשמיכם בעיתם", וכו' וכו'. מאז אתמול אני חושבת על שתי מסקנות ביחס לטראמפ ולמהלכים האחרונים – תחושת ענווה ותחושת גאווה. גם צניעות וגם ביטחון עצמי.

נתחיל בענווה, ביחס לתקשורת: אין פרשן, ובעצם אין אדם שפוי, שהעריך לפני כשנתיים שכוכב הריאליטי הצבעוני דונלד טראמפ יהפוך לנשיא ארצות הברית, ובתוך זמן קצר יעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, יפציץ בסוריה, יביא לפיוס היסטורי בין צפון קוריאה לדרום קוריאה, ואז יפרוש לחלוטין מהסכם הגרעין המסוכן עם איראן. כך שגם כשאנחנו מנסים לפרשן עכשיו את הדרמה, כדאי להיות קצת פחות בטוחים בעצמנו, ולהתבונן בעולם עם קצת יותר צניעות וענווה. נסתרות דרכי האל. אנחנו לא מבינים את הדרכים הפתלתלות והמפתיעות שבהן ההיסטוריה מתקדמת. לא יאומן איך הפרשנים ממשיכים לפרשן בביטחון עצמי במקום לומר: "איני יודע, כל כך הופתעתי השבוע".

אבל לצד הענווה (ביחס לתקשורת), צריך דווקא גאווה (ביחס ליהדות). פרשת השבוע קוראת לנו לביטחון עצמי, להבנה שכל מעשה קטן שלנו משפיע. לא רק המעצמות מנהלות את העולם, גם ההתנהלות היומיומיות של כל פרט ופרט – משפיעה רבות. יש פה אמירה: העורף משפיע, לא רק מושפע. העורף משפיע ולא רק שר הביטחון. ההתנהגות שלנו עם שובנו לארץ ישראל, כך מסבירים פרשנינו, היחס שלנו לזולת, למורשת, לילדים, לזקנים, קשורים באופן הדוק לקיום ההבטחות שמופיעות בפרשה.

ולכן, אנחנו נעסוק בהרחבה בפסוק הראשון והחשוב הזה. לבושתי גיליתי רק השבוע בזכות מוטי אלגרבלי ודרור מרמור, שהגיבו שניהם לקטע שפרסמתי על הפרשה, וכתבו שיש פירוש יסודי מאוד על הפסוק הראשון. מתברר ש"האור החיים" הקדוש כתב 42 פירושים שונים על הפסוק. איך לא שמעתי על זה עד היום? בהנחה שגם פה יושבים אנשים שלא שמעו, וגם אם שמעו – לא מכירים את כל 42 הפירושים, אנחנו נעסוק היום רק בזה. כן, כן, זה פורמט שעוד לא עשינו עד היום, אבל נצא מכאן הערב עם משהו שלם בראש. אם הוא עוצר ומרחיב ומפרט, זה כדי להגיד לנו משהו – תעצרו גם אתם.

יש סיפור פלאי ומרתק איך הוא זכה לגלות את 42 הפירושים האלה, נספר רק חלק מהסיפור: הוא היה מחלק בשר לעניים, פעם אחת לא היה בשר בכל העיר אז גם עשיר העיירה בא אליו כי אצלו היה בשר, ורק אצלו. הוא לא נתן לעשיר אלא לתלמיד חכם עני שבא לקבל בשר לשבת, העשיר זעם: איך יכול להיות שלי לא יהיה בשר על שולחן השבת ולעני העלוב הזה יהיה? האור החיים שתק, ולא הגיב, ואחר כך אמר: לא מחיתי על כבודו של העני, טעיתי, הייתי צריך לענות לעשיר השחצן והחצוף, ועל כך הוא יוצא לגלות, למעין מסע תיקון, ושם מתחדשים לו 42 הפירושים האלה.

האור החיים, רבי חיים בן עטר, נולד לפני כ-300 שנה במרוקו, עלה לארץ תוך שהוא קורא לכל מי שהוא פוגש בדרכו לעלות איתו, מגיע לכאן ונפטר שנה אחרי שהגיע לירושלים, בגיל 47 בלבד. הוא לא זכה לילדים משלו, ויהיו הדברים גם לעילוי נשמתו הערב.

אנחנו מתחילים. רצף הפירושים הראשון הוא – סביב לימוד תורה. הוא נותן לנו כאן את ההוראות, העצות, היחס שלו ללימוד תורה, זה הרצף הראשון של הפירושים:

1. עמל התורה. אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.

רש"י: אם בחוקותיי תלכו – יכול זה קיום המצוות? כשהוא אומר 'ואת מצוותי תשמרו' הרי קיום המצוות אמור. הא מה אני מקיים 'אם בחוקותי תלכו'? שתהיו עמלים בתורה".

כלומר, יש הרבה מצוות אבל לא נאמר שצריך לעמול בהן, בתורה צריך לעמול ולהתאמץ.

בספרו "ראשון לציון", הוא גם כתב: "יצוונו לטרוח בתורה להשיג עומקם. לא לשטחיות הדברים, אלא החכמה וההתבוננות בה". כבר אז הוא יצא נגד שטחיות. אז הפירוש הראשון הוא פשוט: אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה. זה מפורסם למדיי.

2. תלכו – כלומר זו תהיה ההליכה שלהם. זה יהפוך לטבעי כמו ההליכה שלי, צריך להרגיל את הגוף והנשמה בלימוד תורה עד שזה יהפוך לטבע שני, אם תעמול בתורה, בחוקותי, התוצאה תהיה תלכו, הרגליים ילכו מאליהן לבית המדרש, והוא מספר על דוד המלך בהקשר הזה: "היה דוד חושב לעשות עניינים ורגליו מוליכים אותו מעצמם אל בית המדרש לרוב החפץ והרצון והרגילות בדבר". אצלנו זה פעמים רבות הפוך, אנחנו רוצים ללכת למעשים טובים, ללימוד, אבל ההרגל מושך אותנו לכיוון אחראז הוא מבקש שההרגל שלנו יהיה הפוך.

3. יש בתורה מגוון, תלכו – בכל הדרכים. ובלשונו: "פרט, רמז, דרש, סוד – בכל שבילין ילך בהם בפירוש הכתובים, ולא יאמר שאין בתורה אלא פשט המובן לכל". כלומר לא להסתפק ברמה הפשוטה ביותר, להבין שיש רבדים ועומקים.

4. ללכת זה קודם כל ללכת, הליכה כפשוטה. "נפש בריאה בגוף בריא". הליכה זה דבר חשוב. הוא עצמו כותב: "ישים אל לבו כדי שיהיה גופו שלם וחזק". הוא מסביר שכדי שתוכל לעמול בתורה צריך לדאוג לבריאות הגוף. צריך מאכל, משתה, וכל מעשה טבעי כדי שיוכל ללמוד.

5. תלכו – בדרך הישר. הוא מסביר שמהתורה אפשר לסטות לדרכים לא נכונות, וצריך ללכת בדרך הישר ולא לסטות לדרכים אחרות. אפשר ללכת ימינה ושמאלה ולהתבלבל, הוא חי בתקופת הקראים ויש סיפורים על איך התמודד עימם. בדורנו יש דרכים שגויות לרוב, לא משנה מה כתוב בכותרת ומה המיתוג, תלך בדרך הנכונה. ובלשונו: "תלכו – בפרדסה, פירוש שלא יהיה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה".

6. הלימוד מוביל למצוות ומונע טעויות בקיום המצוות. וכך הוא מסביר: "אם בחקתי תלכו שהוא עסק התורה, אז 'ואת מצותי תשמרופירוש תעשו לכם משמרת כדי לקיימם גדרים ושמירות". הוא כותב על מי שלא יודע איך עושים, אולי מחמיר מדי, אולי לא מבין, רק מתוך לימוד אפשר לדעת מה לקיים.

7. צריך להתאמץ. "הווה גולה למקום תורה", הוא מצטט, ומוסיף: "צריכים שתלכו ממקומכם אחריה". חתן התנ"ך העולמי, עזריאל שילת, גר בחצור הגלילית ולומד בישיבת שומריה בדרום. איזה מרחק. אבל אמרו לי בני המשפחה שלו אחרי הזכייה: "הווה גולה למקום תורה". הוא נוסע רחוק כי שם הוא רוצה ללמוד, שם טוב לו ללמוד.

8. התורה תשמור עלינו בדרך. הוא מביא דוגמה איך התורה שומרת על האדם ומשנה מציאות כשהוא בדרכו. ובלשונו: "אם בחקתי תלכו פירוש יכולין אתם לילך ואני מבטיחכם".

9. הפניה למשנה המפורטת במסכת אבות. יש משנה שעוסקת ב-48 הדרכים לקנות תורה. ובלשונו: "לא כל הרוצה לקנות תורה ישיג קניינה אלא באמצעות המ"ח דברים". יש שם פירוש נפלא על כל הדברים שצריך לעשות – שמחה, לב טוב, אהבת הבריות, קשב לזולת, ענווה ועוד ועוד. בדיוק השבוע שלחה לי נועה קנטמן, אחת ממשתתפות השיעור, דף מקורות ישן, מחג שבועות שעבר, שבו למדנו בדיוק את המשנה הזו. והיא כתבה לעצמה ליד כל אחד מ-48 הדברים כתובים שם, איך היא מיישמת אותו בחיים הפרטיים שלה. ממש התרגשתי, איך היא לקחה לתוך החיים את המשנה הזו.

10. הלימוד נעלה על קיום מצוות בפועל. ובלשונו: "עוד ירצה להודיע מעלת עסק התורה שיש בו מה שאין בעסק המצוות, כי עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה". כלומר, זכות התורה היא נצחית, אי אפשר למחוק אותה.

11. תלכו – לכיוון העולם הבא ולא העולם הזה: הטכנולוגיה היום עוזרת לנו להגיע מהר ממקום למקום, אבל עדיין – אנחנו צריכים לקבוע מה היעד. ווייז ינווט בשבילנו, אבל צריך להגיד לו לאן. "האור החיים" מסביר שאנחנו צריכים לקבוע לאן הולכים. "אם בחוקותי תלכו" זה אומר – ללכת לכיוון הנכון בחיים: "אם בחוקותי שהיא עסק התורה, תהיה כוונתכם בעסק זה לא לתכלית עולם הזה אלא תלכו תהיה כוונתכם לעולם העליון".

12. להקפיד שהמעשים יהיו מרובים מהחוכמה. יש במסכת אבות משפט נפלא: כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. כולנו מכירים אנשים שחוכמתם גדולה ממעשיהם, מומחים ופרופסורים וחוקרים ו"אנשי רוח" שבסוף אחרי כל דיבוריהם – מתברר שמעשיהם לא נמצאים באותה רמה של הדיבורים. אז אמנם קודם אמרנו שהתורה עליונה, אבל הוא מזכיר לנו לאזן אותה בהרבה מעשים טובים ונכונים. ובלשונו: "שלא תהיה חכמתו מרובה ממעשיו, והוא אומרו סמוך למצות עסק התורה 'ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם'".

13. תורה – כנגד כל המצוות. יש קבוצת מצוות שהרב שלמה וולבה היה מכנה "המצוות השקולות". נאמר עליהן במקורות שהן שקולות כנגד כל התורה כולה. תלמוד תורה היא אחת המצוות האלה. אגב, אנחנו מקיימים עכשיו גם אותה, וגם עוד מצווה כזו – ישיבה בארץ ישראל. אז "האור החיים" מזכיר כמה התורה בסיסית, וכותב כך: "ותלמוד תורה כנגד כולם, והוא אומרו אם בחקתי תלכו שהוא עסק התורה מעלה אני עליכם גם כן ששמרתם מצותי ועשיתם אותם".

14. למדת תורה – כאילו קיימת. תורה היא כמו קיום המצוות שאי אפשר לקיים כרגע. ה"אור החיים" כותב: "כל מצווה ומצווה שאינה בפרק הישג יד, כשאדם לומד מצוותה בתורה – כאילו עשאה". הרי אנחנו לא יכולים לקיים הכול, ולכן ספר ויקרא – מסבירה הרבנית ימימה מזרחי – הוא הכי חגיגי שיש. אני מודה שקצת חששתי מספר ויקרא, יותר קל ללמוד פה את בראשית או שמות, אבל הקטע הבא של הרבנית ימימה שינה לי את התפיסה, תראו מה היא כותבת:

על פניו נראה חומש "ויקרא" נדמה כל כך לא רלוונטי – זה לא כמו חומש בראשית, שמקבלים בו את כוח האבות והאמהות, או כמו חומש שמות, שמקבלים בו את כוח נשי מצרים. אז איזה כוח מיוחד נותר לקבל בשבת חזק של חומש ״ויקרא״?

הרמב״ן משיב כל כך יפה: תקשיבי, אולי החומש הזה מרגיש רחוק ממך, אבל, הכותרת של חומש ויקרא היא המילה "כאילו" – "כל העוסק בתורת עולה – כאילו הקריב עולה". כלומר, אם קראת את עבודת הקורבנות בחומש, זה כאילו באמת קרה; כאילו הקרבת, כאילו היית בבית המקדש. חומש ויקרא עוסק במקדש, בכוהנים, בלווים בשירם ובזמרם, בגרשון, קהת ומררי שנושאים את כלי המקדש. ירושלים בבניינה – זו החוזקה של חומש ויקרא.

15. אבל – תורה לא במקום מצוות מעשיות שאפשר לקיים. הוא מקפיד להדגיש, שלא נתבלבל: "שלא יאמר אדם כיוון שתלמוד תורה ימלא מקום המצוות, אם כן הרי הוא פטור ממעשה המצוות".

16. הליכה ולימוד יחדיו. הוא ממליץ על הליכה בדרך מתוך תורה, להית אנשים שהולכים בדרך ויש ביניהם דברי תורה: "כשיש לימוד תורה – תלכו. אז תלך לבטח, כי כשיש עסק התורה כוחותיה מלווים את האדם".

17. אם לא תוכלו לקיים – תלכו, תחשבו ללכת, וכאילו "ושמרתם אותם". קודם דיברנו על מצוות שאי אפשר לקיים כי אין בית מקדש, או כי אנחנו לא כהנים, או כי יש מצוות לגברים ומצוות לנשים, אבל מה קורה אם אדם לא יכול כי מכריחים אותו? הוא אנוס, הוא אסיר ציון, הוא בשואה, הוא באמצע קרב, הוא במצב בו הוא לא יכול כרגע. מסביר "האור החיים": "חשב אדם לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה – מעלה עליו כאלו עשאה". יש סיפורים מרגשים כאלה בהיסטוריה שלנו. אסיר ציון שלא יודע מתי חנוכה וחולם על חנוכייה, אדם בשואה שלא יכול לאכול מצה בפסח, ועכשיו סביב פטירת הרב הדרי סיפר תלמידו אבי רט על קבלת שבת במלחמת לבנון. בישיבה, ישיבת הכותל, הם היו יורדים לכותל בשירה, אבל עכשיו הוא שם בקרבות, הוא היה גם בקרב סולטן יעקב, אבל הוא סיפר איך הוא שר לעצמו ניגוני קבלת שבת וכאילו ראה עצמו יורד לכותל המערבי.

18. ככל שתלמדו – תלכו, תקבלו עצמאות. לכאורה, התורה מגבילה, מצמצמת, ככל שאתה לומד ומקיים יותר אתה יותר כבד ומוגבל ומצומצם. אבל זה הפוך – יש רמות שונות של הליכה בשבילי התורה, וככל שתלמדו יותר, כך תקבלו יותר עצמאות, חופש, חירות, יותר התפתחות: "אם בחקתי פירוש באמצעות השתדלות התורה אין אתם צריכים לרשיון להוליך אתכם אלא אתם מעצמכם תלכו".

מכאן הוא עובר דברים נסתרים יותר. עד כאן דיברנו בעיקר על העולם הזה, על הליכה, לימוד, מצוות, על היחס ביניהם, על איפה ללמוד (ללכת ללמוד רחוק), על מתי ללמוד (גם כשהולכים בדרך) וכו'. מכאן קבוצת פירושים יותר רוחניים ומופשטים:

19. הליכה עם הקב"ה ביחד. סליחה על המילה טיול, אבל הוא כותב על סוג של טיול עם הקב"ה: "באמצעות עסק התורה תלכו היא הליכה נעלמה מעיני כל חי שהוא הטיול, באמצעות התורה תטיילו במקומות הנעלמים". הוא מבטיח לנו הפתעות, דברים לא צפויים. אתם יודעים מה זה "הטיול הלבן"? אנשים יוצאים לטיול בלי לדעת לאן, ומקבלים את כרטיס הטיסה רק בשדה התעופה. אתם מכירים את הסיסמה של הסופר ד"ר סוס? "כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים". אנשים רוצים מחוזות חדשים. אז הוא בעצם אומר לנו: כשיוצאים לדרך עם התורה – מגיעים למקומות נפלאים.

20. הצדיקים – הולכים בין העולמות. הוא כותב שאדם צדיק שנפטר זה ממש "כאדם ההולך ממקום למקום". זו הכוונה של "אם בחוקותי תלכו", אתם תלכו בין העולמות כאילו אין הבדל, תבינו את הסוד.

21. "הצצה" לעולם הבא כבר בעולם הזה: "בעלי התורה יכולים ללכת לעולם העליון כשהם חפצים". לא נתעכב על הפירושים האלה, אבל הם אומרים לנו שהתורה מעניקה יכולת רוחנית. אתה יכול כבר בעולם הזה "לטעום" מהעולם הבא.

22. על ידי התורה בכלל מבינים ורוצים לטעום טעם של רוחניות ועולם הבא: התורה תעורר בנו בכלל רצון כזה, ובלשונו: "אם בחוקותי פירוש שתעמלו בתורה באמצעות זה אתם מעצמכם תחפצו ללכת לטעום טעם שאין ערוך אליו".

23. התורה – צלם האלוקים. הסיבה להבדל בין הבהמה לבין האדם שמתפתח, זה צלם האלוקים שבנו, אותה יכולת "הליכה" והתפתחות תמידית: "הבהמי אינו משתנה מגדר שבו נולד, מה שאין כן בני אדם ישתנו והולכים מגדר לגדר עליון". באמצעות ה"חוקותיי" האדם מתעלה. בטבע רואים חיות שנולדות ומיד משתלבות, לא לוקח להן הרבה זמן ללמוד ללכת ולאכול, אצלנו זה לוקח המון זמן לתינוק, אבל זה הכוונה, הוא צריך כל חייו להמשיך ככה, לא לעצור אחרי שלמד ללכת ולדבר.

24. התורה מאירה את הדרך בה הולכים בעולם חשוך ומבולבל: "מי שיש בידו תורה היא מאירה לפניו כאומרו 'נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי', אם בחוקותי תלכו – כי אור לנתיבתכם".

25. ללכת עם המצוות עלינו: "אם בחוקותי – הכתוב מדבר במצווה שנקראת חוקה שהיא מצוות תפילין". יש נוהגים ללמוד עם תפילין, ללכת עם תפילין, הוא בעצם שואל: האם צריך שייראו עלינו את התורה והמצוות?

היום צוין יום הניצחון על הנאצים ברוסיה, ב-9 במאי. הבאתי תמונה של אחד החוגגים של יום הניצחון שזה באמת יום ניצחון עבורו, גם רוחני. יעקב וידרמן בן ה-93 לחם בנאצים במסגרת הצבא האדום, החל מגיל 14, והיה מנותק לחלוטין ממורשתו, אוהד גדול של הקומוניזם ברוסיה. בעשור האחרון החל לקבל ממרכז החסד היהודי טיפול סיעודי, שירותי רפואה, מזון וגם חברה, ולכבוד חג הניצחון ביקר אותו הרב של רוסיה, הרב ברל לזר, והניח לו תפילין בפעם הראשונה בחייו. גם זה "אם בחוקותי תלכו".

מכאן עוברים לפירושים שקשורים במזלות ובכוכבים:

26. בזכות התורה יש "חוקות השמיים", גרמי השמיים: הוא רומז לפסוק המלא בספר ירמיהו:

כֹּה אָמַר ה': אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. כלומר, הלימוד מקיים את העולם כסדרו, את השמש והירח והכוכבים במסילותיהם הקבועות.

27. שינוי אופי על ידי התורה. או בלשונו: "יש תיקון למזל". כלומר, גם אם יש "מזל" מסוים אתם תוכלו לשלוט בתכונות ולעדן אותן על ידי חינוך ותפילה. הוא מצטט את הסיפור על אמא של רב נחמן שאמרו לה שיהיה גנב, והיא חינכה אותו לטוב וליראת שמיים ודאגה לכסות את ראשו תמיד. התורה יכולה לשנות.

28. התורה מדייקת את הכישרון של האדם. שוב, גם אם יש "מזל" כלשהו, התורה תגרום לך לתעל את הכוחות האלה לטוב, לקדושה. הוא מביא מקור מהגמרא: "הנולד במזל מאדים יהיה שופך דם? אמר רב אשי: או מקיז דם, או גנב, או שוחט, או מוהל". כלומר, זה לא דטרמיניזם, אפשר לשנות.

29. ללמוד התמדה מחוקות השמיים. נכון ברור שהשמש תשקע ותזרח? כך גם האדם צריך לדעת שהוא מנהל את חייו, באותה התמדה. ובלשונו: "חוקות שמיים וארץ המתמידים לעשות רצון קונם בשמחה – אנו על אחת כמה וכמה".

30. בחוקותיי זה המזון. הוא מצטט את הביטוי "אם אין תורה אין קמח" ומסביר שבזכות הלימוד יש מזון. ובלשונו: "אם אתם רוצים לתת לכם חוקכם שהם המזונות, צריכים אתם כמו כן לקיים המצוות".

31. אם בחוקותי תלכו – שמירת הזמנים כחוק. הוא מסביר שצריך לקום בבוקר לשחרית, לנהל סדר יום שהוא "בחוקותי". בדורנו האתגר הגדול הוא ללכת לישון בזמן, לא לבזבז זמן בלילה כשאתה יודע מתי אתה צריך לקום.

32. חוקותיי – עבודת הקרבנות. על הקרבנות נאמר "חוק עולם", "חוקת עולם" והוא מסביר על הנושא, וכותב שצריך להקפיד שהקורבן יהיה טהור, וגם בימינו למשל, לא לקחת לולב גזול, ועוד.

33. חוק – גם בלי טעם. "חוק" זה דבר שלא תמיד מבינים מה הטעם. הוא כותב שגם אם אדם לא מבין – זה גם חשוב מאוד. שהאדם יידע שגם אם הוא עושה "כחוק" ולא מבין פרשנויות עמוקות, גם זה מועיל וחשוב, גם אם זה חוק "יבש" ו"חסר טעם" בעיניו.

34. בחוקותי מלשון חקיקה. ובלשונו: "אם בחקתי פירוש חקיקות האותיות". זה רעיון נפלא שגם מובא אצל הרבי מלובביץ: אם כותבים הוראות בעט על דף נייר, יש עדיין הפרדה בין הדיו לבין הנייר. אלה שני חומרים שונים. אבל אם חוקקים משהו באבן – אי אפשר להפריד בין האות החקוקה לבין האבן עצמה. הם הופכים לאחד. כך התורה צריכה להיות חקוקה בלב, באופן של התמזגות והזדהות, לא באופן חיצוני. זו המשמעות של "אם בחוקותיי תלכו". פעולה מתוך תחושה שהדבר חקוק בך, מתוך רצון ושמחה ותחושה שזה נובע מתוכך.

35. אפשר לתקן חקיקה. הוא מסביר כאן עניינים הלכתיים על ספר תורה שצריך תיקון, אבל נראה לי שהמסר הוא – אפשר לתקן חקיקה. אם זה חקוק לא נכון ויש טעות – או חקוק ונמחק – אפשר לתקן. לא להיבהל מהמילה "חקיקה".

36. אתם פוסקים הלכות, הלכה מלשון הליכה. אם בחוקותי תלכו, מלשון הלכה, מלשון הליכה. ההלכה היא דרכנו ללכת בעולם. הוא מצטט את הפסוק "והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה".

37. קידוש החודש. הוא מציין את המצווה הראשונה שקיבלנו, קידוש החודש, ואת כל הנושא המיוחד של השליטה בזמן ובחודשי השנה על פי התורה, כולל שנה מעוברת. אלה ה"חוקות" שצריך ללכת בהן.

38. התורה יכולה לברך גם "זמן מקולל". ובלשונו: "אם בחקתי תלכו פירוש הגם שהוא בזמן שבו הראה עליו המזל לרעה – אם 'את מצוותי תשמרו' יש כוח בכם להפך המזלות ולתקן אותם". הוא מביא סיפור ממסכת שבת: שמואל וחכם לאיהודי רואים אדם הולך לאגם, אמר החכם הגוי: הוא לא יחזור, יכיש אותו נחש. האדם דווקא כן חוזר מהנהר והם בודקים ורואים שבתוך המשא שהוא סוחב יש נחש שחתוך ומת. הם שואלים אותו מה עשית, והוא מספר איך כל יום הוא חלק מחבורה שבה כל אחד נותן את האוכל שלו, את הלחם שלו, ואז אוכלים הכול ביחד, והיום היה אחד שלא היה לו לחם והתבייש, ואותו אדם אומר: אני אמרתי שאני אאסוף מכולם לחם, ועשיתי כאילו לקחתי ממנו לחם, כדי שלא יתבייש. מי שעושה מה שהתורה רוצה, מי שעושה חסד, מי שהולך את "בחוקותיי" – משנה את המציאות.

מה מזכיר לכם הסיפור הזה? את הסיפור שבו פתחנו, שבגללו הוא התחיל את המסע הזה בעצמו. זוכרים? הכל החל בגלל כבודו של אותו עני מסכן, ולכן יצא מביתו ואז התחדשו לו החידושים האלה, והנה הוא מביא סיפור שבו כן מכבדים מישהו וזה אפילו משנה את ה"מזל".

39. חוקה – רק יחד עם מצוות. יש פה איזון למסר שהובא קודם. הוא מספר על נחש הנחושת ומספר שאסור לו להיות רק "חוקה" כי יש פה חשש עבודה זרה, שעבוד לנחש הנחושת. והרי לא הנחש עצמו מחיה אנשים, אלא הקב"ה. הוא כותב שצריך לחבר את תפיסת העולם של "חוקה" אל המצוות והקדושה, לא להאמין ב"חוקות".

40. בחוקותיי – מצוות התלויות בארץ. ובלשונו: "אם בחקתי תלכו שלא לאכול טבל עד עשות מצות ה' להפריש תרומות וכו'". אנחנו בדור שזוכה לקיים מצוות אלה.

41. בחוקותי – זיכרון המוות. הרי מה המכנה המשותף לכל האנושות? שהחיים מוגבלים. ובלשונו: "אם בחקתי שהיא גזירת המיתה שחקק ה' שאין מידו מציל". כלומר, אם תזכור את זה ודאי חייך יהיו טובים יותר.

42. לזכות לשלוט גם בעולם הבא. עד עתה דובר על שליטה בעולם הזה, ופה לסיום הוא מביא קטע ממסכת בבא מציעא על כך שכל החכמים, כשהם עולים לישיבה של מעלה, יש מלאכים שמוליכים את מרכבתם, אפשר להסתכל עליהם, חוץ מאשר המרכבה של רבי חייא שהמלאכים לא נושאים אותו. מפני גודל מעלתו המרכבה עולה ויורדת לבד, כי הוא גדול מכולם, ולמה? כי הוא פעל ועשה המון כדי שלא תשתכח תורה מישראל, הוא לימד והפיץ בקרב ילדים ובאופן פיזי כתב מגילות והקריא ושינן. ובלשונו: "אם בחוקותי תלכו פירוש באמצעות השתדלות בתורה ללמוד וללמד כרמוז בתיבת בחוקותי, תלכו פירוש מעצמכם כרבי חייא ולא תצטרכו למלאכים להוליך אתכם".

עד כאן. 42 פירושים, קיצרנו והבאנו מכל אחד תמצית ממש, ואני מקווה שלא טעיתי בהבנה ובקיצור הדברים. בספרו, "האור החיים" הקדוש פשוט ממשיך לפסוק הבא וממשיך לבאר אותו. אנחנו עוצרים כאן, אחרי מסע בין 42 פירושים שונים. בשבוע הבא ב"ה נחזור לשגרה, עם פרשת "במדבר" ועם שיעור לקראת חג השבועות, אבל המסר שלנו מהשבוע הוא שכדאי להעמיק בפסוק הראשון של הפרשה ולנסות להבין למה הוא קריטי כל כך, בטח בתקופה של אירועים כאלה. שנזכה כולנו ל"אם בחוקותי תלכו – ונתתי שלום בארץ". להתראות.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *