הנה אנחנו חוזרים שוב אל בראשית. ממשיכים להתחיל. חוזרים אל אחד הסיפורים הכי אוניברסליים ומוכרים – זה שמספרת לנו התורה על בריאת העולם. חנן פורת אמר על החזרה הזאת שהיא אמנם תנועה מעגלית, אבל לא של הליכה במקום אלא של התקדמות. זו סוג של ספירלה, או בורג. חזרה לאותה פרשת בראשית אבל במקום שהוא קצת הלאה מזה שהיינו בו לפני שנה. העמקנו עוד קצת. (השיעור המלא והציטוטים המלאים – בסרטון שבראש העמוד).
הרב שלמה וולבה אמר על הימים האלו בשנה שהם כמו רגע חזרה של חללית אל תוך האטמוספירה. רגע שכמו שאנחנו כבר יודעים – חייב להיעשות בריכוז ובדיוק. נחיתה נכונה אל השגרה. ר' שלמה קרליבך אמר על התקופה הזו שהתחושה בה היא כמו לקנות מכונית חדשה מהניילונים – אתה יכול להניח שהמכונית לא תישאר חדשה לנצח, אבל אתה ממש לא רוצה לעשות את השריטה הראשונה.
עם כל הכבוד לעץ הפפאיה
המון דברים נבראים בפרשה. אנחנו נדבר על שלושה מהם, שמקבלים פחות תשומת לב מהחיות, הפרחים, השמש והכוכבים שכולם זוכרים. הדבר הראשון – אנחנו. האדם. הבריאה היחידה שלא נאמר עליה "כי טוב", הברייה היחידה שיכולה לבחור בין טוב לרע.
המשוררת הפולנייה ויסלבה שימברובסקה היטיבה לתאר בשירה:
לַבָּז אֵין שׁוּם טְעָנוֹת כְּלַפֵּי עַצְמוֹ.
מוּסַר כְּלָיוֹת זָר לַפַּנְתֵּר הַשָּׁחֹר.
דָּג הַפִּירַנָה לֹא מְפַקְפֵּק בְּצִדְקַת מַעֲשָׂיו.
נְחַשׁ הַפַּעֲמוֹנִים מְקַבֵּל אֶת עַצְמוֹ לְלֹא סְיָג.
אֵין בַּנִּמְצָא תַּן עִם בִּקֹּרֶת עַצְמִית.
הָאַרְבֶּה, הַתַּנִּין, הַשַּׂעֲרוֹנִית, וּזְבוּב הַבָּקָר
חַיִּים כְּמוֹת שֶׁהֵם חַיִּים וּמְרֻצִּים מִזֶּה.
מֵאָה קִילוֹ שׁוֹקֵל לֵב הַלִּוְיָתָן אוֹרְקָה.
אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי הוּא קַל.
אֵין לְךָ דָּבָר חַיָּתִי יוֹתֵר
מִמַּצְפּוּן נָקִי
עַל הַפְּלָנֶטָה הַשְּׁלִישִׁית בְּמַעֲרֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ.
("בשבחי הדעה הרעה על עצמך". תרגום: דוד וינפלד).
כל הנבראים מגיעים אל תכלית שלמותם ביום בריאתם. ורק אנחנו קיבלנו תפקיד אחר לגמרי. גדול המאמינים באדם – הרב שלמה וולבה, מביא בספרו "פרקי קניין דעת", מדרש מקהלת רבא שנכתב בתקופת הגאונים – לפני כ-1,600 שנה, ומצטט מדרש שמתאר את הסערות הגדולות והנהדרות שעוברות על הלב.
אחרי שלל המלים היפות הוא עושה תפנית מפתיעה אולי – המדרש הזה, הוא אומר, לכאורה הוא נפלא אבל בעצם הוא מתאר סכנה. לא הלב הסוער הוא סיבת היותנו נזר הבריאה. האדם, נברא כדי לשלוט בלב. זה מותר האדם מהבהמה.
הלב הסוער והמתרגש הוא אתגר, וכזה שצריך לנהל אותו היטב. וולבה, מהצד הליטאי של המפה, מזכיר לנו כי הצדיקים – לבם ברשותם. הדעת היא זו שקובעת את ההנהגה ולא ההרגשה שבלב. זה העיקר בבניית האדם – להפוך את הדעת לשולטת.
מהצד החסידי של המפה אנחנו מקבלים את אחד ממשפטי היסוד של חב"ד: מוח שליט על הלב. את המשפט הזה, מספר התניא, שמעתי לראשונה מאיש חב"ד שעשה מבצע ארבעת המינים במצפה הילה, בזמן ההילולה התקשורתית עם שחרורו של גלעד שליט. מה שקרה שם – הוא טען – זה לב ששליט על המוח. ובאמת, מי שמסתכל על עיתונים בישראל חודשיים אחרי שיצאו לאור, יכול לראות כמה הלב פה שליט על המוח. איך קמפיינים, היסטריות ורגשות גוברים ברגע האמת על חשיבה צלולה של המוח.
בלי מבטים לשקיעה
הבריאה השנייה: זוגיות. עצם הקונספט של איש ואשה ושכינה ביניהם.
לא כתוב על האדם כי טוב, אבל כן כתוב דבר חשוב אחר: לא טוב היות האדם לבדו. לא שזה לא טוב לאדם, זה לא טוב לאנושות. שד"ל אומר: רצה הקב"ה שיהיה האדם שרוי שעה אחת בלא אשה – פשוט כדי ליצור את החוסר ואת הגעגוע, את מה שיחבר ביניהם ויחבב אותם זה על זו.
הנתיבות שלום – האדמו"ר הקודם מסלונים, פרשן מקורי ונהדר כתב חוברת בשם "שיחות למשמרת הראשונה", והתכוון בזה לעשור הראשון לנישואים. אלו השנים הקשות ביותר בזוגיות. הוא כותב ומזכיר שאיש ואשה שזכו לשכינה ביניהם – הבית שלהם הוא בעצם בית מקדש. יש לנו את היכולת להפוך את ביתנו, את בית האדם, למקדש.
הרב נתנאל אלישיב מעלי אומר ככה בחופות: האם זה טוב לזוג שיש עוד משהו ביניהם חוץ מאהבה? גם אהבה רומנטית צריכה הקשר חיצוני נכון. כמו שצוות צבאי – אם היית שם אותם יחד בחיי היומיום, היו רבים. מה ששומר על הקשר ביניהם הוא ההקשר הגדול, הייעוד המשותף, המטרה שמלכדת אותם.
אנטואן דה סנט-אכזופרי, מחבר "הנסיך הקטן", כתב שאהבה בין איש לאשה אינה התבוננות זה על זה, אלא ששניהם מביטים לאותו מקום. הרגש הוא הפכפך, אבל כשעובדים כל החיים למען מטרה אחת, יש יותר מקום לכולם.
בתור למנה של נשמה יתרה
הבריאה השלישית שנזכיר היא השבת.
הריי"צ – האדמו"ר הקודם של חב"ד, אמר ששבת בראשית היא השבת החשובה של השנה – ממנה מושפע לכל שבתות השנה וימי החול וההתנהלות בה משפיעה על כל השנה. זו השבת שהיתה הראשונה בעולם ואבן היסוד להמצאה האדירה הזאת, שהיא הפתרון לשפיות אנושית.
נעמה ואיתם הנקין שנרצחו בשבוע שעבר – הם הרוגי מלכות – מי שנהרג על היותו יהודי. אבל כבר בחייהם עסקו בעניינים של קדושה ושניים מהם שקשורים לשבת אני רוצה להזכיר כאן. האחד הוא ספר שכתב הרב איתם הנקין, שהיה גם דוקטורנט להיסטוריה, ובו חקר את המחלוקת שבין הרב קוק לבין הקק"ל. "במדינת ישראל של היום המאבקים על שבת מזוהים בעיקר עם הציבור החרדי", הוא כתב, אבל הראי"ה ובני חוגו – המזרחי, הם אלו שעמדו בחזית המאבק הזה אז. תביעתו של הרב קוק לא נבעה מהתחשבות ברגשות של שומרי מצוות ולא מכוחן של קבוצות כוח פוליטית פוליטיים אלא כדרישה אלמנטרית ממי שפועל בשם עם ישראל. הוא בעצם תמך בכפייה דתית, בהיבט הייצוגי. מטעמים עקרוניים.
האזכור השני הוא לשיריה של נעמה הנקין – שירים שהעלתה ברובם לרשת אבל מן הסתם יפורסמו עוד באופן מסודר. באחד מהם היא מתארת את השבת ואת הרגע שבו אנחנו נעמדים בשורה, כמו ילדים שמחכים לממתק, כדי לקבל מנה של נשמה יתרה.
לו יהי שנזכה כולנו להיות אדם, להיות בזוגיות ולהיות מבורכים בשבת.
צילום מיוחד ל"ליבא" מתוך סדרת שיעורים בבית כנסת המחתרות בירושלים.
השיעור מתקיים בכל יום רביעי בשעה 21:00. לצפייה בשיעורים קודמים של סיון רהב-מאיר, לחצו כאן
מרתק ומעניין …תודה !