המפגש הראשון עם האמונה

רגע של ייאוש הוביל אותו לקריאה אקראית בספר יחזקאל ושינה את חייו. מאיר אריאל על האמת שמצא ועל המציאות שחיכתה בחוץ. סרטון מס' 12 מתוך הארכיון הגנוז ב"ליבא"

בסרטון שלפנינו, ה-12 במספר מתוך הארכיון הגנוז של מאיר אריאל המתפרסם ב"ליבא", מספר מאיר אריאל בגילוי לב על רגע נסתר ומשמעותי בחייו. הרגע הראשון שבו פגש את התורה ואת האמונה.

"את התנ"ך פתחתי ברגע של ייאוש מסוים, אחד מני רבים שהיו לי באותה תקופה", הוא מגלה. "פתחתי באיזו שבת ביחזקאל ופשוט קראתי איפה שפתחתי בלי להתווכח, וככל שקראתי הרגשתי שאני הולך ונרגע. כמו השפעה של כדור. בסוף אותו פרק, אפשר להגיד, כבר הייתי אדם מאמין".

עד כמה השפיע הדבר על אורח חייו? "זה שלא עשיתי עם זה שום דבר בינתיים, זה סיפור אחר", הוא מספר. "בנאדם יודע איפה הוא חי ואיפה הוא גר ומה מקובל ואיך זה יכול להשפיע של אשתו ועל ילדיו, הוא אומר לעצמו – קודם כל אני צריך רגע של שקט".

ולמרות זאת, הוא מספר, לא עזבה אותו לרגע התחושה שהתורה אמת וכל מה שכתוב בה אמת, כולל מה שעוד לא התקיים. מנקודת הזמן שלנו אפשר להשקיף על עלילות העם היהודי מאז שירת "האזינו" שנתן משה לישראל בספר דברים, הוא אומר, ולראות שבמונחים היסטוריים ומדעיים, מה שנכתב שם קרה. מבחינתי, גם מדע זה סוג של אמונה.

"מאותו רגע שנדלקה אצלי המשיכה הזאת, קראתי את הכל מבראשית במין קריזה כזאת", הוא משחזר, "לקרוא את תולדות העם היהודי ככה, ולא בגרסה הציונית סוציאליסטית שאני הכרתי. מנקודת המוצא הזאת התחלתי פשוט ללכת לאט לאט. בהתחלה במחתרת, עד שהגעתי גם לשלב של ביטוי חיצוני. אמרתי: אני זה ככה, תעשו מה שאתם רוצים".

בסרטונים נוספים מן הארכיון הגנוז של מאיר אריאל ב"ליבא" אפשר לצפות כאן

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *