דניאל ויחזקאל, מספר מאיר אריאל, שניהם נביאים שתפסו את לבו ושהקריאה בנבואותיהם בתנ"ך שינתה את חייו ואת יצירתו (על הקשר בין ספר דניאל לשירו "חיית הברזל" אפשר לקרוא ולצפות כאן). תפסה את תשומת לבו העובדה ששניהם נביאים שחיו בגלות בין חורבן בית ראשון להקמת בית שני והתנבאו במקביל. דניאל, אומר אריאל, התפלל על הקמת בית שני למרות שידע שהוא עתיד להיחרב, למרות שידע מה יהא סופו. יכול להיות שהעובדה הזו, הנבואה על חורבן בית שני היתה ידועה ליהודי בבל ולכן הם לא מיהרו לעלות חזרה לישראל עם הקמת הבית השני. הידיעה שצפוי חורבן שני, אולי גרמה להם לוותר על הבנייה והתקומה, כדי לא לחוות מחדש את החורבן והאכזבה. הם העדיפו לחכות לסוף הסופי. אבל הוא עוד לא הגיע.
נתפס לי, אומר אריאל, שדניאל מתנבא בעיקר לעתיד לבוא – ולדעתי, לימינו. "חשבתי שאם אני אלמד את הספר הזה לעומק אולי אני אגיע למיצוי התהליכים ואדע לצפות את העתיד. אם הולכת ליפול איזה קטסטרופה בימי חיי או לא. אבל לא הגעתי לתוצאה ולמען האמת גם הבנתי בדרך שזה רלוונטי וזה לא העיקר". בין אם זה יקרה בימינו או בעוד מאתיים שנה – אומר אריאל, אתה צריך לעשות את מה שנכון עכשיו – במונחים של מה שאתה יודע שלא בסדר. לנסות ולהשפיע. לתקן את מה שלא בסדר, לשפר ולהשפיע.
בקטעים נוספים מהארכיון הגנוז של מאיר אריאל ב"ליבא" אפשר לצפות כאן.
