תופעת הרשתות החברתיות היא מציאות. על איזה צורך נפשי וחברתי היא עונה?
לא אנחנו המצאנו את הרשתות החברתיות. גם אצל הנמלים ואצל הדבורים יש רשתות חברתיות, ומחקר מדהים שפורסם לאחרונה מראה שגם פטריות מייצרות רשתות ביניהן, שמשמשות להעברת מידע ומזון.
שתי שאיפות מנוגדות קיימות אצל האדם: מצד אחד הרצון להיות מיוחד, ייחודי. לא כמו כולם. אנחנו משקיעים בזה המון זמן ואנרגיה. אבל לצד השאיפה הזאת מתגוררת שאיפה נוספת: להיות חלק, להשתייך. להיות לא שונה. כן כמו כולם.
האמת היא, שכל אדם באמת נברא כיישות ייחודית שאין לה שני בעולם. ומצד שני – כל נשמות ישראל מחוברות לנשמה כללית גדולה – כנסת ישראל (מלשון כינוס). ויש גם נשמה כללית יותר, של ההוויה כולה – השכינה. הרצון להשתייך, מתברר, נובע ממהותה של הנשמה.
הפייסבוק, ספר הפנים, הוא קצת ספר של אובדן הפנים. הפנים הן הצד החיצוני שלנו ובכל זאת, הן אמורות לבטא את הפנימיות שלנו. חז"ל אומרים לנו "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" – כמו שהמים משקפים לנו את הבעת פנינו ומחזירים לנו חיוך כשאנחנו מחייכים, וההפך, כך גם מגיב לב האדם לזולת – כשפונים אליו במאור, בחום, בשמחה ובהקשבה אמיתית – הוא מגיב באותו האופן.
הרשתות החברתיות, למרבה הצער, מייצרות שיח אטום וחיצוני. עם כל הרצון להשתייך למשהו גדול, אין תחליף למפגש האמיתי, פנים אל פנים. שיחה על קפה. היא לא בשביל הקפה כמובן, אלא זהו רגע של התגלות הנשמה. הדבר הנעים והערב ביותר לאדם. גילוי נשמתי.
