על אדונים ומשרתים

כשאני מלחין פסקול לסרט, כשפרויקט גדול נמצא על המאזניים, כשאני רוצה לעשות משהו משמעותי בחיים. כמעט תמיד ההצלחה תלויה ביכולת לבחור נכון בין להיות אדון לבין להיות משרת
על אדונים ומשרתים
1. פחות זה יותר

החודש לפני 15 חורפים, קיבלתי את הצעת העבודה הראשונה שלי כמלחין פסקולים. דרמת טלוויזיה אפלה של אורי ענבר על פי "שרמן בחורף" של אמנון דנקנר. האולפן הביתי שלי היה עדיין צעיר ובלתי מאובזר ולא היתה לי שום הבנה במדיום. אז ביקשתי מחברי הטוב בועז כהן להשתתף איתי במסע ובמשא. והוא קנה לכבוד העניין את הסינתסייזר הכי חדיש של רולנד, זרק אותו בסטודיו ונסגרנו לארבעה חודשים.

מאז, בועז ואני הספקנו, ביחד ולחוד, להלחין בערך הכל – טלוויזיה, קולנוע, דרמה, קומדיה, מחול, דוקומנטרי, ילדים. זכינו בכמה פרסים (הסרטים, לא המוזיקה…) יוקרתיים בפסטיבלים ותחרויות בעולם. שיתפנו פעולה עם במאים, מוזיקאים וווקאליסטים (טיות) מהעידית שבעידית. והוצאנו שני אלבומי פסקול תחת הטייטל – דצמבר (שנינו ילידי החודש והמוסיקה שלנו חורפית במופגן) –השני חוגג עכשיו חמש שנים ליציאתו.

עשינו דרך. ואם אני מנסה לדייק ולסמן את התהליך שעברנו, ואת התובנה החשובה ביותר ששקעה בנו מאז החורף של 2000 ועד לזה הנוכחי – הייתי מצייר גרף יורד. גרף איטי ויורד שמבטא את הנוכחות של המוסיקה שלנו בסרטים שהיא מקדמת. לא רק כמותית – כמה דקות מוסיקה בסרט – למרות שעיקר הזמן שלנו בשנים האחרונות הושקע בלשכנע במאים שסרט זה לא קונצרט ושפחות זה הרבה יותר, ברוב המקרים.

חשוב מזה, עם השנים והניסיון למדנו שהמוזיקה, ואנחנו אוהבים מוזיקה ומאוד אוהבים את המוזיקה שלנו, אבל בכל זאת, למדנו שהמוזיקה של פסקול מוצלח היא לא הדיון. היא אמורה לשמש את הדיון שהסרט מעלה. ושאם אתה מוזיקאי מספיק מוצלח ויש לך דיאלוג טוב עם הבמאי, זה אומר שאת כל הקומפלימנטים על המוזיקה שכתבת וביצעת, יגרוף הסרט. אז נכון שיש נעימת נושא. לפעמים אפילו שיר נושא. ובמקרים נדירים הסרט יצליח באופן שהנושא המוזיקלי יקבל חיות משל עצמו. אבל זו לא העבודה. עיקר העבודה, ועיקר התבונה המוזיקלית הנדרשת, היא להיות שמש. משרת. לא אדון.

אחר כך, אפשר וכיף לשבת באולפן ולהקשיב למוזיקה בנפרד. כמעט תמיד היינו מגלים שבאותה המידה שהיינו יותר משרתים ופחות אדונים, למדנו והתפתחנו יותר.

2. להיות אנטנה

נראה לי שהמלה שמחזיקה את כל המסה של פרשת השבוע היא "בלעדי". יוסף נקרא מבור הכלא לפתור את חלומות השובע והרעב של פרעה, ולפני שהוא מציע פתרון קוסמי ודרך פעולה ארצית, הוא מקפיד להדגיש "בלעדי אלוקים יענה את שלום פרעה".

בל עדי מפרש רש"י: זה לא אצלי. אני והחוכמה שלי הם לא הדיון כאן. אבל אני מתפלל שהשם ייתן פתרון לשלום פרעה ואני אעביר לך אותו בשפה שאתה מבין.

איך יוסף יודע? מנין לו שהאל יענה את שלום פרעה? ושהתשובה תעבור דרכו? ומה אם לא? תרגישו את המצב – עבד, זר, הרגע עלה מהכלא, יש לך וואן שוט. וזה גם לא שאנחנו שומעים שהשם נגלה לפני זה ליוסף. אז היו לו חלומות בגיל 17. למי אין חלומות בגיל 17? מאיפה הביטחון?

את זה יודע כל אחד שמנסה לעשות משהו משמעותי בחיים שלו או שלה. בשלב מסוים נגמרת האנרגיה. מסתבכת העלילה. ואתה עומד מול מציאות שהיא פשוט גדולה עליך. בשלב הזה אפשר לוותר ולהתקפל. או להגיד: זה לא אצלי. זה לא בכוחותי. אני במקרה הטוב ביותר אנטנה של רעיון טוב. אני המשרת, לא האדון.

התחושה היא כמו לאכול מזון על: בבת אחת טונות של כובד, פחד, עייפות איומה, מתקלפים. פתאום המסובך נראה פשוט. בהיר. הערוץ מתנקה. רעיונות נכנסים. יש הבנה.

ההבנה של יוסף שהוא לא הסיפור כאן, שהוא משמש את הסיפור ושבמקרה הטוב ביותר הסיפור יעבור דרכו באופן שיביא שלום ותועלת, לפחות שמץ מההבנה הזו חייב להתקיים בסל הנפשי שלנו, בשביל שמשהו יזוז. עם השנים סיגלתי סוג של תחושה, ססמוגרף נפשי, שאני יכול ביני לבין עצמי, ביני לבין קוני, לספר די במדויק כמה ואיך יצליח או יכשל הפרויקט שאני מתעסק בו באותו זמן. אבי יקיר היקר, הגבאי של בית הכנסת סקרנביץ', תיאר את זה חד וחלק – "תשאל את עצמך אם אתה תלוי בדבר שאתה עושה. ואם אתה מזהה את עצמך ואת האושר שלך בתגובות שתקבל עליו. במידה שהתשובה חיובית – תברח משם מהר. שום דבר טוב לא הולך לצמוח לך מזה".

זה אות שמבחינתי לפחות, (ולא שאני תמיד מציית לו), לא הכזיב מעולם.

3. סוד עם פרעה

פרעה מבין את האות. קראתי פירוש יפה בספר "עבודת אברהם" של הרב אברהם יאראוויטשזצל , שחלום הפרות והשיבולים של פרעה מיוחד בזה שהוא, פרעה, לא מרכז החלום. הוא לא הנושא. ולכן כשיוסף פותח ואומר: "אני לא הנושא". או יותר נכון: "אני בסך הכל הנושא(…) של הבשורה", אז פרעה מבין שיש כאן פתרון אמיתי.

ועונה – אתה אמרת "בלעדי", אני אומר – "בלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו". או כמו שאמרו רבותינו: מי שבורח מן הכבוד – הכבוד רודף אחריו. וזה סוד הנר השמש של חנוכה שאנחנו מכבדים אותו ומנשאים אותו מעל הנרות, וסוד אהרן הכהן הגדול שרואה בעיניים כלות את נשיאי השבטים האחרים מביאים נדבה לחנוכת המשכן והמזבח ואומר לו השם: "חייך ששלך גדולה משלהם שאתה מיטיב את הנרות". אתה השמש. אתה המשרת. קיבלת את הטוב ביותר.

יוסי בבליקי הוא מוזיקאי, איש להקת פונץ׳, ושדרן רדיו

לטורים קודמים של "תלמוד בבליקי", לחצו כאן

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *