צוואה שכזאת

יעקב אבינו נפרד מהעולם עם תזכורת לדורי דורות איך להתייחס לארץ ולתרבות, ומתנתו המיוחדת לבניו היא טיפול פסיכולוגי משנה חיים. סיון רהב-מאיר בשיעור מצולם בפרשת ויחי

למה התורה מסכמת את חייו של יעקב ממש לפני פטירתו? הרבי מלובביץ' אומר שאפילו יעקב, שבהחלט נחשב חי בחייו (והוא מסביר מהו דבר חי – כל דבר שמקושר לאלוקים חיים. בתורה, במצוות, בהתנהגות של חסד ומעשים טובים), לא מסכם את פועלו לפני הרגע האחרון, משום שאמרו חכמינו – אל תאמין בעצמך עד יום מותך. למרות כל הנסיונות שעבר, שמהם היה אפשר ללמוד עליו כבר קודם, הוא יודע שתמיד עוד אפשר ליפול ורק סמוך למותך אתה יכול לומר שבאמת היית חי. (השיעור המלא, עם הציטוטים המלאים והסיפורים מעולם התקשורת – בסרטון שבראש הדף).

עליות וירידות

יעקב משאיר צוואה שאפשר לחלק אותה לשלושה חלקים. הראשון בהם -"אל נא תקברני במצרים" – מייסד פה את הקשר המיוחד והמורכב לארץ ישראל. יעקב הגיע למצרים במעמד גבוה, קיבל את כל טוב הארץ וחי בה 17 שנה בנוחות, ולמרות זאת ברור לו – זה לא המקום שלו. לפי המפרשים, יעקב חושש שהלוויה שלו תהפוך לאירוע של עבודה זרה. הוא נחרד מהמחשבה שהקבר שלו יהפוך למקום עבודה זרה – לא על ידי בניו חלילה אלא על ידי המצרים. הוא לא רוצה טקס ממלכתי מול נוף של פירמידות אלא את המערה הקטנה שבחברון. יוסף עונה לו "אנכי אעשה כדבריך". הכוונה היא לא רק שיוסף לוקח עליו את קיום הבקשה הזו, אלא יוסף גם אומר – גם אני, בבוא יומי, אלך באותה הדרך אבקש את אותה הבקשה. גם אני אבקש להיקבר בארץ ישראל.

היחס המורכב שלנו בין ישראל ושאר ארצות העולם מתחיל בדיוק שם. זה גם המקום הראשון שבו מוזכרים המונחים "עלייה" ו"ירידה" בהקשר של הארץ. האמרה המפורסמת של יצחק רבין "היורדים הם נפולת של נמושות", שואבת בעצם את מקורותיה מכאן. התפיסה הזו שמעבר בין כאן לשם הוא לא הגירה ולא מעבר דירה ולא רילוקיישן, אלא עלייה או ירידה.

ובהקשר הזה, אני רוצה לצטט את השיר "אור בהירות הדרך" של הזמר ביני לנדאו, שמספר על הנסיעה לאומן. בשיר הזה יש כמה שורות שבעיני ממחישות את היחס המורכב שלנו לארץ וליציאה ממנה. צער על היציאה מהארץ אבל הבנה שיש דברים שהשארנו בגלות ואנחנו זקוקים אליהם כדי לחזור אליה שוב, מבינים וקשורים יותר.

"אל נא תבכי

ארץ אהובה

כל צעד מקדם אותנו

לזכות לגלות שוב את פנייך"

נקודה שנייה בצוואה מופיעה עם כניסתם של אפרים ומנשה לחדר – נכדים שיעקב אפילו לא מזהה. אולי בגלל שהם לבושים לפני מיטב האופנה של התקופה, מוטמעים בתרבות המקומית. יעקב מברך אותם, ומברך אותם בזה שבכל הדורות יברכו יהודים את ילדיהם בברכה הזו של אפרים ומנשה.

למה לברך בשמם של הבנים האלו שגדלו בסביבה בעייתית כל כך, בתוך תרבות שהיא אחרת וזרה? גם זה מסר לדורות – על התפקיד שלנו ועל היכולת שלנו להיות אנחנו גם במקומות שבהם שולטת תרבות אחרת לגמרי. זה נכון גם היום, ובכל מיני צורות (לסיפור המיתולוגי של ידידיה מאיר בקיבוץ עין השופט, צפו בסרטון המלא שבראש הדף). אפרים ומנשה הם מודל להתמודדות עם העולם שמסביב ושמירה על דמות הדיוקן שלנו.

אחדות בלי אחידות

אחרי כל זה, מברך יעקב את בניו – ברכות שלא תמיד ברור לנו מה ברכה בהן. "פחז כמים" – זו ברכה? יעקב בעצם מסביר לראובן מה נקודת החולשה שלו ומדוע למרות שהוא הבכור, הוא לא יכול להיות מנהיג. על שמעון ולוי הוא אומר – געוואלד! קנאות שמובילה לרצח לא תעלה על הדעת ולכן צריך להפריד כוחות ולפזר אותם. הרב שלמה וולבה, שמאריך מאוד בהסבריו על הסצינה הזאת ועל המשמעות של כל ברכה, אומר שההצבעה המדויקת הזו על מידותיו של כל אחד היא הברכה הכי גדולה שאפשר לתת למישהו: "מה שגילה לו אביו את מידתו הרעה שממנה הוא צריך להיזהר – זה נקרא ברכה… זה יכול להעמיד אותו על הרגליים לכל חייו".

יעקב בעצם מסביר לכל אחד מילדיו את שורשי נשמתו ואופיו – מגרעות ויתרונות. אנשים מעבירים לפעמים חיים שלמים בלי לדעת במה הם טובים ובמה לא. בלי להבין איפה הם צריכים להשקיע וממה להיזהר. זה לא דבר פשוט להיות מודע לחסרונותיך ולהסיק מכך מסקנות, וגם לא פשוט לדייק ביתרונותיך ובמה תפקידך בעולם.

מלבד הברכות עצמן, חשוב לשים את האצבע שוב על הרגע הזה שבו אנחנו הופכים לעם שמאוחד סביב תורה אחת, אבל בדרכים רבות ומגוונות. החלוקה היא לא רק ל-12 הבנים או השבטים, אלא לכל אדם ואדם בישראל. אנחנו מאוחדים כולנו סביב מיטתו של יעקב ובדרכו, אבל אין בינינו אחידות. כל פרט ופרט, אומר הרב וולבה, קיבל את התורה בהר סיני באופן ייחודי. כולם שמעו את אותו הדבר, אבל כל אחד שמע פירוש אחר לפי שורש נשמתו. כל אחד הבין לפי כוחו ועל פי הפרטיות שלו. ו"אילו היה חסר אחד מהם שם, לא היתה תורה יכולה להינתן".

השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר מתקיים מדי יום רביעי בשעה 21:00 בהיכל שלמה, רחוב המלך ג'ורג' 58, ירושלים. בשיתוף שמיא נחלאות.

לחצו כאן לצפות בשיעוריה הקודמים של סיון רהב-מאיר ב״ליבא״

רוצים להישאר בקשר עם ״ליבא״ ולקבל עדכונים על שיעורים, מפגשים ותכנים?

אפשרות אחת: הצטרפו לעדכוני המייל שלנו. לחצו כאן.

אפשרות שנייה: הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו.
ההצטרפות לקבוצות מצריכה שני שלבים פשוטים:
1. הוסיפו את המספר של ליבא 058-70-75-455 לרשימת אנשי הקשר במכשיר שלכם.
2. לאחר שהוספתם את המספר, אנא שלחו הודעת וואטסאפ (לא סמס) למספר הנ"ל, וכתבו "הצטרפות".
מכאן ואילך, תוכלו לקבל עדכונים חמים ישירות לנייד.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *