אני אחראי משמע אני קיים

כל הכותרות מאחורינו ואנחנו בשלב הפרקטיקה היומיומית. וזו שנותנת התורה, מסתבר, נותנת תשובות לבעיות הגדולות של חיינו בתרבות המערב. שיעור מצולם בפרשת משפטים

לכאורה, השיא מאחורינו. אחרי הפרשיות המסעירות שבהן יצאנו ממצרים, קרענו את הים וקיבלנו את עשרת הדברות, נראית פרשת משפטים כמו אוסף עצום של מצוות מתחומים שונים, טכני, מפורט, חסר זוהר. אבל, מסתבר, דווקא כאן מסתתר הזוהר האמיתי. עשרת הדברות קיבלו את כל יחסי הציבור אבל הן היו רק מבוא לכל מה שבא אחריהן והוא – החיים עצמם. שלב הפרקטיקה.

והחיים עצמם, מפורטים, מורכבים ומלאי מחשבה על הדרך הנכונה שבה צריכים הדברים להתנהל. החירות שקיבלנו לא שווה הרבה אם לא מתלווה אליה, גם אחריות. ויקטור פרנקל כתב פעם שזוהי הבעיה הגדולה של התרבות המערבית – הצבה של "פסל החירות" בחוף המזרחי בלי שמישהו טרח להציב בחוף המערבי מקבילה של "פסל האחריות".

עיון במפרשים מראה כמה אחריות, חמלה וחוכמה טמונים במצוות המעשיות, וביניהם גם רעיונות שנראים חדשניים ומפעימים, כמו למשל שלילת הרעיון של בתי כלא. השיעור המלא, כולל כל הסיפורים והציטוטים, מופיע בסרטון שבראש העמוד.

דף המקורות לשיעור:

1. "אין להם ל'עשרת הדברות' קדושה יתרה או חשיבות יתירה על כל מצווה אחרת ממצוות התורה. הם אינם כוללים את כל מצוות התורה, ואף אינם מקודשים יותר מכל שאר המצוות. בפירוש הכריז הקב"ה על עשרת הדברות כעל מבוא גרידא, מעין הכנה לקראת עיקר כל התחיקה שתבוא אחריהם. הם קווי יסוד וראשי פרקים – להמשך". (הרב שמשון רפאל הירש)

2. וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.

3. "במעמד הר סיני השתחררו בני ישראל מכל סוג של עבדות. 'לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים'. לכן הדין הראשון הוא בדין עבד עברי, ללמדנו שעבד אמיתי – הוא של הקב"ה. יש הטרודים כל כך בעסקים גשמיים במשך ששת ימי החול עד שהם נעשים 'עבדים לעבדים', לרצונות גשמיים, אך בבוא היום השביעי, יום שבת קודש, צריך לצאת לחופשי, לשבות ולנוח מכל ענייני החול, ולהפסיק להיות מוטרדים מענייני העולם. ועל ידי הנהגה זו יוצא האדם לחופשי מגלותו הפרטי, ועל ידי זה מקרב גם את היציאה מהגלות הכללית". (הרבי מלובביץ', שיחות קודש לפרשת משפטים)

4. "זה המקרה האחד והיחיד שבו גזרה התורה עונש של שלילת חופש. ושלילת חופש זו כיצד? ציותה התורה להביא את העבריין לתוך בית משפחה, כדרך שאנו היינו נוהגים לגבי נער עבריין, על מנת לתקנו. והנה, בכמה חבילי סייגים הקיפה התורה את מעמדו של העבד באותה משפחה, כדי שלא תדוכא התודעה המוסרית שבנפש העבריין, כדי שלמרות מעמדו המושפל עדיין יחוש שרוחשים לו כבוד ונוהגים בו מנהג אחווה, ועדיין יוכל לזכות באהבה ולהעניק אהבה! כמה טרחות הטריחה התורה את האדון כדי שיקויימו קשרי המשפחה של העבד ולא תופקר משפחתו ליגאון ולאנחה בעקבות פשעו ותוצאותיו! עם שלילת החופש – הטילה התורה את הדאגה לפרנס את בני ביתו על אלה שמפיקים תועלת מעבודתו בתקופת עבדותו. עונשי מאסר, על כל אובדן התקווה והשחתת המוסר השוכנים מאחורי חומות בית הכלא, על כל היגון והאנחה שהם מביאים על אשתו וטפו של האסיר – אין להם מקום בתורת ה'! לא יכירם מקומן של מצודות הכלא העלובות של הפשע – בתחום ממלכת התורה. אין בו במשפט התורה אלא מעצר וחקירה לתקופה קצרה בלבד". (הרב שמשון רפאל הירש)

5. עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה, תַּחַת חַבּוּרָה.

רש"י: סימא עין חברו – נותן לו דמי עינו כמה שפחתו דמיו למכור בשוק, וכן כולם. ולא נטילת איבר ממש, כמו שדרשו רבותינו בפרק 'החובל' (בבא קמא, פד).

6. לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ.

7. וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם, לֹא תְעַנּוּן. אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. 

8. "העינוי מעורר בליבם עוד עינוי, מחדש –את ייסורי היתמות והאלמנות. ליבו של היתום בוכה מהעינוי, אבל גם בוכה ואומר: אילו היה אבא חי, לא היו פוגעים בי. אף האלמנה בוכה ואומרת: אילו היה בעלי חי, ודאי היה מגן עלי. לכן אמרה התורה 'ענה תענה' – עינוי כפול אתה מענה. וממילא צעקתם כפולה: 'צעוק יצעק'. ולפיכך – 'שמוע אשמע'". (רבי מנחם מנדל מקוצק)

9. "ויש לנו ללמוד מן המצווה היקרה הזאת לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחת אבותיו, במוצאנו אותו יחידי ורחקו מעליו עוזריו, כמו שאנו רואים שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר, ועם המידות הללו נזכה להיות מרוחמים מהשם יתברך, וברכות שמים ינוחו על ראשנו. והכתוב רמז טעם הציווי באמרו 'כי גרים הייתם בארץ מצרים', והזכיר לנו שכבר נכווינו בצער הגדול ההוא שיש לכל איש הרואה את עצמו בתוך אנשים זרים ובארץ נוכרייה,ובזכרנו גודל דאגת הלב שיש בדבר וכי כבר עבר עלינו והשם בחסדיו הוציאנו משם, יכמרו רחמינו על כל אדם שהוא כן". (ספר החינוך, מצווה תלא)

10. וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבו.

11. כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ, מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב, עִמּוֹ. 

12. "בוודאי מצווה גדולה להיטפל עמו ולעזור לו גם כן להעלות ולחדש נפשו, אבל כל זה עימו, דהיינו כשהוא בעצמו רוצה גם כן לעסוק בזה לרחם על עצמו להשתדל בתקנת נפשו לסלק המשא הגדול שעליו, רק שאי אפשר לו בעצמו והוא מצפה למי שיעזור לו בזה – אזי מצווה גדולה לעזור לו בכל כוחו להיטפל עמו להעלותו, כי יש כוח לחדש נפשו גם כן אם הוא בעצמו יש לו איזה רצון אמיתי לזה לעסוק בתיקון נפשו, אבל אם רוצה לסלק את עצמו לגמרי ואינו רוצה להשתדל בתיקון נפשו כלל, רק רוצה שהצדיק בעצמו יעשה הכול עבורו והוא לא יעשה כלל ולא ישתדל בזה כלל, אזי בוודאי אין הצדיק צריך לעסוק עימו, כי אי אפשר לעזור לו כשאינו רוצה לעסוק בעצמו בתיקונו כלל, וכמו שאמר אדוננו מורנו ורבנו ז"ל לאחד: אתה בלעדי אינך יכול לעשות כלל, אבל גם אני בלעדיך איני יכול לעשות דבר, היינו שאם אתה לא תעשה כלל בוודאי אי אפשר לי לעשות עבורך הוכל, כי האדם הוא בעל בחירה ואי אפשר להעלותו כי אם כשיש לו איזה התעוררות מעצמו". (רבי נחמן מברסלב)

השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר מתקיים מדי יום רביעי בשעה 21:00 בהיכל שלמה, רחוב המלך ג'ורג' 58, ירושלים. בשיתוף שמיא נחלאות.

לחצו כאן לצפות בשיעוריה הקודמים של סיון רהב-מאיר ב״ליבא״

רוצים להישאר בקשר עם ״ליבא״ ולקבל עדכונים על שיעורים, מפגשים ותכנים?

אפשרות אחת: הצטרפו לעדכוני המייל שלנו. לחצו כאן.

אפשרות שנייה: הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו.
ההצטרפות לקבוצות מצריכה שני שלבים פשוטים:
1. הוסיפו את המספר של ליבא 058-70-75-455 לרשימת אנשי הקשר במכשיר שלכם.
2. לאחר שהוספתם את המספר, אנא שלחו הודעת וואטסאפ (לא סמס) למספר הנ"ל, וכתבו "הצטרפות".
מכאן ואילך, תוכלו לקבל עדכונים חמים ישירות לנייד.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *