[קישור להאזנה והורדה של קובץ אודיו mp3 בסוף העמוד]
הפרשה מתחילה בציווי "וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם". פרשנים מסבירים שהיה שם מעין מעמד סיני מחודש, רש"י אומר "מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויים בה". להיות קדוש נשמע כמו אתגר שבכלל לא מיועד עבורנו, האנשים הפשוטים, אלא רק לאנשים מיוחדים, נזירים מתבודדים כאלה. ובכל זאת, ההוראה הזו ניתנה לכולם, בתוספת רשימת הוראות מפורטת שמבהירה איך להגיע אל היעד.
אנחנו מתחילים בכיבוד הורים, עוברים לאיסור עבודת אלילים ואז מוזכרת שוב מצוות השבת. אחריהם הפרשה מדברת על מצוות לקט שכחה או פאה, (המוגדרים כ"מתנות עניים", שיריים שצריך להשאיר בעת שקוצרים את התבואה), ואחר כך היא מבקשת – אל תגנוב, אל תשקר, אל תכחש, אל תשבע לשקר, אל תעשוק, אל תלין שכר, אל תרכל, אל תיקום, אל תיטור. מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. וזה לא הכל.
רוצה להמשיך להיות קדוש, אז רגע, יש פה עוד כמה דברים… עד עכשיו הכל היה יפה, היה מוסרי, מצוות יפות כאלו של בן אדם לחברו אבל פתאום התורה מפרטת גם דברים שלכאורה נראים לנו פחות קשורים ל"קדושה". מצוות התלויות בארץ- כמו ערלה – איך זה קשור? לא תעשה כתובת קעקע – מה הבעה שאכתוב על העור שלי? למי זה מפריע? דיני הכשרות, להבדיל בין הבהמה הטמאה לטהורה- למה זה חשוב מה אני אוכל? לתורה זה חשוב.
להיות קדוש זה ממש לא להתנתק מהחיים ומהחברה, לא לברוח לאי בודד, להתנזר מההמון ולחיות בפרישות. זה בתוך החיים עצמם. זה קשור להורים שלנו, לגרים, למבוגרים, להלנת שכר, לשבת, לאוכל שאנחנו אוכלים. ביבי קרא לזה "החיים עצמם". קדושה היא מניפה שמקיפה את כל התחומים של הוויה האנושית. ההוראות הללו ניתנו לכל עדת בני ישראל כי הם רלוונטיים לכולם.
על מספר נקודות הייתי רוצה להתמקד:
הוליווד זה לא כאן
לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט–לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל, בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ
יש לנו נטיה לפעמים להעדיף את הצד החלש והפגיע. ברור לנו שההוא, הקטן והחלש שנלחם במנגנון, שוצא נגד המערכת או נגד הטייקונים- הוא הצודק. אנחנו בתקשורת אוהבים את הסיפורים הללו. זו התפיסה ההוליוודית של החיים. התורה אומרת לנו- אל תעדיפו מישהו רק כי הוא דל ומסכן, אבל גם לא כי הוא גדול וחזק. תנסה לדייק את הצדק. לשפוט מתוך יושר אמיתי.
לתכנת את מנגנון הנפש מחדש
וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם–לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם
התפיסה הפסיכולוגית גורסת כי ילד מוכה ככל הנראה יהפוך לאבא מכה. עם שדוכא יהפוך לעם מדכא. יציאת מצריים מנסה לשבור את המנגנון שהחזק תמיד שורד, ואם החלש הפך לחזק, אז גם הוא עכשיו ישעבד את החלשים. מצוות אהבת הגר מבקשת מאיתנו לא להשתנות. להישאר עם אותה חמלה שהייתה בנו, היום כמו אז.
הצלת נפשות והדלקת משואות
לֹא תַעֲמֹד עַל-דּם רֵעֶךָ: אֲנִי ה'.
האם אני אמור להקריב את חיים כדי להציל מישהו אחר? לא, התורה לא מבקשת את זה ממך. היא מבקשת ממך- אל תהיה אדיש. היו מקרים בהם אנשים שמעו צרחות מהדירה הסמוכה אבל לא עשו כלום, כי הם לא מתערבים. בשנת 98 נחקק חוק (ע"י חנן פורת) "לא תעמוד על דם רעך" המבוסס על המצוות הנ"ל. חוק המחייב הגשת עזרה וסיוע בהצלת נפשות. כמי שאמורה להנחות את טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות הקרוב, ערכתי היכרות קרובה עם שלושה מקרים של אנשים שנהגו באומץ, באכפתיות ובאצילות נפש, על מנת להציל אנשים שכלל לא הכירו.
הרצל ביטון, נהג של קו דן שנדקר ע"י מחבל באוטובוס, והמשיך לנהוג תוך כדי שהוא מטלטל את האוטובוס ולוחץ בבלמים בחוזקה על מנת להשבית אותו, לאחד מכן יצא מתא הנהג, זינק את המחבל וריסס אותו בגז.
אבי טובין, תושב הרצליה שראה סירה הפוכה בירקון, הבין שלכוד שם אדם, נכנס לנהר, ושיחרר את מי שלימים הפכה לאלופת ישראל בחתירה – יסמין פיינגולד. במשך כל אותו הזמן הביטו בו האנשים שעל הגדה ולא הושיטו עזרה.
נילי ומויש לוי הםזוג נשוי אשר כל אחד מהם תרם כליה לאדם שהוא לא מכיר.
כולם ידליקו משואות ביום העצמאות הקרוב.
עניינים שבלב
לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ–וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'
בואו נביט על הציווי הראשון- מה הבעיה לקלל חירש? דווקא הוא, מכולם, לא שומע. לא נעלב מהקללה. הרמב"ם מתאר בספר המצוות מאד יפה את המנגנון הנפשי, "לפי שאין התורה מביטה על מצב המתחרף (המקולל) בלבד, אלא הביטה גם על מצב המחרף, שהוא הוזהר שלא יעורר את נפשו לנקמה ולא ירגילנה לכעוס". במילים אחרות, הבעיה היא לא (רק) שהוא יקולל, הבעיה היא שאתה תקלל. קללה מלכלכת את הנפש שלך.
"ולפני עיוור לא תיתן מכשול"- רש"י מסביר "סומא לאותו עניין- לא תתן עיצה שאינה הוגנת". כל אחד מאיתנו עיוור בתחום מסוים ויש לנו ציפייה שלא ינצלו את העיוורון שלו, חוסר ההתמצאות או ההבנה בעניין מסוים, ויאירו את עיננו.
אז למה צריך את הסגיר "ויראת מאלוקיך"? התשובה העצובה היא שלא סומכים עלינו. רש"י מסביר "ויראת מאלוקיך – לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לדעת אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להישמט ולומר: 'לטובה נתכוונתי', לפיכך נאמר בו 'ויראת מאלוקיך', המכיר מחשבותיך". אף אחד בחיים לא ידע אם העצה שנתת ניתנה מתוך מקום הוגן (גם אם הייתה בה שגיאה), או מתוך רצון להתקיל. היחיד שידע זאת הוא הבוחן כליות ולב. ועל זאת נאמר "ויראת מאלוקיך". נחמה ליבוביץ הולכת בעקבות הפסוקים לאורך פרשות רבות ומראה שבעניינים שבלב, תמיד יחתום המקרא בסיומת זו. ניתן לראות זאת גם ב- "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך" ושוב רש"י אומר " יכול יעצום עיניו כמי שלא ראהו? לכן נאמר 'ויראת מאלוקיך', שהרי דבר זה מסור לליבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא, וכל דבר המסור ללב נאמר בו 'ויראת מאלוקיך'". כי גם כאן אני יכול לבלף. אתה ישן באוטובוס ועולה איש מבוגר, אתה עושה עצמך ישן. ואף אחד לא ידע. אף אחד, חוץ מאותו אחד שכן.
לא סתם אחד הפורמטים הכי פופולארים היום הוא להקיף אדם במצלמות ולראות כיצד הוא מתנהג. מן תזכורת לכך שעין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. רבי יוחנן ברך את תלמידיו "יהי רצון שתהיה יראת שמיים עליכם כמו יראת בשר ודם". לעיתים רק נוכחות של אדם אחרת מזכירה לנו "נא להתנהג בהתאם".
המצווה הקלה והקשה ביותר
"ואהבת לרעך כמוך"- שלושת המילים אולי הכי מפורסמות בתורה. אמרו עליהן שזו כל התורה כולה, הלחינו אותן שוב ושוב. לא הרבה שמים לב שהם כוללים בתוכם הנחה מופלאה- שאדם אוהב את עצמו. לצערנו, לא תמיד אדם אוהב את עצמו.
על המילה "כמוך" שמעתי פרשנות מעניינת- כמה קשה לפרגן דווקא למישהו כמוך, שעוסק באותו התחום שלך. שדומה לך. מאותה הברנז'ה. קל לעיתונאי לפרגן לספר, וכמה קל לאיש הייטק לפרגן למעצב פנים, וכמה קל לסנדלר לפרגן לעורך דין. אבל לפרגן למישהו כמוני? זה כבר קשה.
ולמה דווקא הציווי הזה מהווה את כל התורה כולה? מסביר חנן פורת "הבט אל רעך ושאל את עצמך למה יש לך רגש אחווה כלפיו? למה אתה חש כלפיו סולידריות וערבות? כיוון שכולכם חלק מאותה רקמה אנושית, כיוון שיש בך ובו צלם אלוקים". הוא מביא פסוק נפלא מספר מלאכי (ב, י) "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ". וזה מסר שכדאי לקחת איתנו גם ליום הזכרון ויום העצמאות.
סיכום מקורות
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (הגדה של פסח)
"בכל דוד ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים". (ספר ה"תניא")
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם" (ספר ויקרא)
וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
רש"י: מלמד שנאמרה פרשה בו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויים בה.
אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ
אַל-תִּפְנוּ, אֶל-הָאֱלִילִים, וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר; וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט, וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט: לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם
לֹא, תִּגְנֹבוּ; וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ, אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ
וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי, לַשָּׁקֶר
לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ–עַד-בֹּקֶר
לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ–וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט–לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל, בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ
לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ
לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ
וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל–וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, אֶת-פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים–לֹא יֵאָכֵל
וּכְתֹבֶת קַעֲקַע, לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם
אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים, אַל-תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן
וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם–לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם
וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין-הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, לַטְּמֵאָה, וּבֵין-הָעוֹף הַטָּמֵא, לַטָּהֹר; וְלֹא-תְשַׁקְּצוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף, וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי לָכֶם, לְטַמֵּא
וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי
לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי ה'.
רש"י: לא תעמוד על דם רעך – לראות במיתתו ואתה יכול להצילו, כגון טובע בנהר, וחיה או ליסטים באים עליו.
חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח–1998
א. חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.
ב. המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לעניין חוק זה. בסעיף זה, "רשויות" – משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירות הכבאות.
לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ–וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'
הרמב"ם: "לפי שאין התורה מביטה על מצב המתחרף בלבד, אלא הביטה גם על מצב המחרף, שהוא הוזהר שלא יעורר את נפשו לנקמה ולא ירגילנה לכעוס" (ספר המצוות)
רש"י: לפני הסומא בדבר, לא תיתן עצה שאינה הוגנת לו.לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ–וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'
רש"י: ויראת מאלוקיך – לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לדעת אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להישמט ולומר: 'לטובה נתכוונתי', לפיכך נאמר בו 'ויראת מאלוקיך', המכיר מחשבותיך. וכן כל דבר המסור לליבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו 'ויראת מאלוקיך'.
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ ה'.
רש"י: יכול יעצום עיניו כמי שלא ראהו? לכן נאמר 'ויראת מאלוקיך', שהרי דבר זה מסור לליבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא, וכל דבר המסור ללב נאמר בו 'ויראת מאלוקיך'.
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'
"הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ" (מלאכי, ב, י)
–
כאן ניתן להאזין לקובץ אודיו של השיעור (לחצו על הכפתור)
להורדת קובץ mp3 לחצו כאן
–
השיעור צולם ביום ראשון בשעה 21:00 בהאנגר 11, נמל תל אביב. והינו בעלות סמלית של 30 שקלים.
השיעור הרגיל של יום רביעי, הנערך ב"היכל שלמה" (קינג ג'ורג' 58) בירושלים, יעלה כרגיל ביום חמישי, ויוקדש ליום השואה.
לחצו כאן לצפות בשיעוריה הקודמים של סיון רהב-מאיר ב״ליבא״
רוצים להישאר בקשר עם ״ליבא״ ולקבל עדכונים על שיעורים, מפגשים ותכנים?
אפשרות אחת: הצטרפו לעדכוני המייל שלנו. לחצו כאן.
אפשרות שנייה: הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו.
ההצטרפות לקבוצות מצריכה שני שלבים פשוטים:
1. הוסיפו את המספר של ליבא 058-70-75-455 לרשימת אנשי הקשר במכשיר שלכם.
2. לאחר שהוספתם את המספר, אנא שלחו הודעת וואטסאפ (לא סמס) למספר הנ"ל, וכתבו "הצטרפות".
מכאן ואילך, תוכלו לקבל עדכונים חמים ישירות לנייד.
