קישור להאזנה והורדה של קובץ אודיו בסוף העמוד
על זכות ועל חובה
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם"
פרשת בהר עוסקת בקשר בין ארץ ישראל לעם ישראל, והאמירות בה מפתיעות, יש שיגידו לא פופולריות. אמירות שאמנם לא תשמעו שום פוליטיקאי מאזכר באף נאום, ושום מפלגת מיינסטרים לא תשתמש בהן בסלוגן שלה, אבל הן מהוות את סלע קיומנו כאן.
הנה שני פסוקים מאתגרים מתוך הפרשה:
"וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" – הארץ היא של בורא עולם. לא שלנו. רש"י מתעכב וכותב כך: "כי לי הארץ – אל תרע עינך בה, שאינה שלך". כלומר, כשאתה, הבעלים של הקרקע, צריך להחזיר אותה בשנת היובל, אל תכעס ותזכור שבעצם, הארץ היא של הקדוש ברוך הוא, לא שלך. זו עובדה שלא קל להפנים, בטח לא כשרבים מול עם אחר על הזכות המוצדקת שלנו לחיות כאן.
ועוד פסוק מעורר מחשבה בהקשר הזה: "וַעֲשִׂיתֶם, אֶת-חֻקֹּתַי, וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם–וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ, לָבֶטַח". כלומר, לא רק שהארץ אינה שלנו, אלא שיש לנו איתה סוג של חוזה שכירות, ובו לא מעט סעיפים. ההתנהגות שלנו עליה – תשפיע על ההצלחה שלנו לחיות עליה ולא לצאת שוב לגלות. המגורים פה מחייבים אותנו לעשייה מסוימת. הרב שמשון רפאל הירש מגדיר זאת כ"מס על הארץ".
חנן פורת, שהיה מאוהביה הגדולים של הארץ, אומר "במקום להגיד זכותנו על ארץ ישראל צריך להגיד חובתנו על ארץ ישראל". ואם זה נראה לכם לרגע כמו הפחתה בשייכות שלנו לארץ, תסתכלו על זה כך: על זכות אתה רשאי לוותר, על חובה אסור לך לוותר, אין לך סמכות ואינך רשאי.
ספר "תורת כהנים" תימצת זאת למשפט: "כשתהיו שלי – הרי היא שלכם".
החיים תחת תחושת חובה מחזירים אותי לטקס הדלקת המשואות. מתוך אלפי השעות שכל אחד מאיתנו חי בכל שנה, ישנה רק חצי שעה שנתית אחת נטולת ציניות, חצי שעה בה אנו מצדיעים לאנשים ראויים, בלי שיפוטיות, בלי "אבל". תארו לכם שחצי השעה הזו הייתה יותר מחצי שעה, שהאנשים הללו היו הופכים לגיבורי התרבות שלנו, שאנשים כאלו היו מחפשים ללהק לתוכניות ריאלטי. תארו לעצמכם בית האח הגדול שמכיל אנשים מהסוג הזה. הכל היה נראה אחרת.
לסיכום, הגישה איתה אנו באים לארץ וההבנה של יחסי הגומלין בינינו לבינה זהו עקרון העל של חיינו כאן. אבל מה בפועל? מה לעשות "כי תבואו אל הארץ"? הנה כמה דוגמאות לפיהן הפרשה מלמדת איך לחיות כאן: שמיטה, צדקה, הונאה.
שמיטה – ואהבת לאדמתך כמוך
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם–וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה. גשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ–שַׁבָּת, לַיהוָה: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.
המצווה הזו מחזירה אותנו לנקודה איתה התחלנו- של מי האדמה, ומה הזכויות שלך עליה.
סיפור מפורסם על רבי חיים מוולוז'ין מביא ר' ירוחם ממיר, הוא מספר ששני אנשים רבים על קרקע וכל אחד טוען וצווח שהיא שלו כפף עצמו ר' חיים היטה אוזנו לארץ והאזין. שאלו אותו למעשיו וענה להם "רציתי לשמוע ולדעת מה הקרקע אומרת על זה המריבה ושמעתיה אומרת: הלוא שניכם שלי ועל מה הריב?". האדם שייך לאדמה יותר מאשר האדמה שייכת לאדם.
אחת השאלות שהשמיטה מעוררת: מי צריך מנוחה – האדמה או האדם? וממש כמו בפסוק "ואהבת לרעך כמוך" – שמניח כהנחת ייסוד שהאדם אוהב את עצמו, כאן ניתן לומר "ואהבת לאדמתך כמוך" – ממש כמו שאתה נח, ואתה נח, אתה צריך לתת גם לה לנוח.
הפורמט הזה של שמיטה, ממש כמו הפורמט של שבת, הוא בעיני סוג של סטרטאפ מפוספס. זה צריך להיות הייצוא שלנו, ה"אור לגויים" שלנו. זה קצת נראה לנו מוזר בהתחשב באופיה הקולני והעמוס של המדינה שלנו, אבל תארו לעצמכם שלא רק בהוראה אלא גם בהייטק הייתה שנת שבתון?
הרב קוק כותב על זה בספרו "שבת הארץ" ואלו דבריו:
"דחיפת הגידול וההשתלמות של החיים צריכה שתצא אל הפועל על ידי נתינת רווח של הפסקה והתנערות ממהומת החיים הרגילה. לא לאדם ולא לאדמה – לאומה כולה: היחיד מתנער מחיי החול לפרקים קרובים בכל שבת. את אותה הפעולה שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמיטה על האומה בכללה. צורך מיוחד הוא לאומה כי מזמן לזמן יתגלה בתוכה המאור האלוקי שלה בכל מלוא זוהרו. שנת שבתון מוכרחת היא לאומה ולארץ, שנת שקט ושלווה באין נוגש ורודה, שנת שוויון ומרגוע, התפשטות הנשמה"
הרעיון בשבת, ובשמיטה, זה לנוח. הן מכריחות אותנו, כופות עלינו, להפסיק לרגע את המירוץ אחרי ההצלחה ולהרשות לעצמנו לנוח. פרופ' קראוס שטרנגר, שהיה ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, התראיין לאחרונה בגלובס בנושא "מה זו הצלחה". הוא טוען שאנחנו חברה שמעודדת מצליחנות, מימוש עצמי והגשמת חלומות. חברה שעוסקת במדידה בלתי פוסקת של הישגים. הוא הסביר שהצלחה, בעיניו, נמדדת בדבר אחד: רווחה נפשית. הוא אמר שהאדם צריך לבדוק בכל פעילות, עבודה או תחביב, שהוא עושה האם היא נותנת לו אנרגיה או מרוקנת אותו מאנרגיה. לא לכל אדם המסע אל אותה "הגשמה עצמית" מדוברת עושה טוב. לפעמים הוא גובה מאמצים שמשאירים את האדם מרוקן. יש אנשים שיותר טוב להם בחיים בלי להגיע להישגים מרשימים, להיות מולטי טאסקינג או מקור להשראה. לא כולנו רבקה רביץ.
צדקה- לזהות את הסדק הראשון
אחרי שהצלחנו להרפות ביחס לקרקע, מגיעים לשלב הבא: לא רק הארץ לא באמת שלך, גם הכסף שלך – הוא לא באמת שלך.
כִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ–וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ.
רש"י מסביר "אל תניחהו שיירד וייפול ויהיה קשה להיקמו, אלא חזקהו. למה זה דומה? למשא שעל גבי החמור. עודהו על החמור – אחד תופס בו ומעמידו. נפל לארץ – חמישה אין מעמידים אותו".
רש"י מדבר על מצב בו האדם רק התחיל ליפול. הוא עדיין לא נפל, הוא מתנדנד, הוא מאבד יציבות. הוא משווה זאת למשא שנוטה מעל החמור. הרגע הזה, הוא רגע קריטי. זהו רגע שעם קצת סיוע אפשר להחזיר האדם למסלול, אך אם הוא לא חזר, הוא יתדרדר. אם המשא נפל מגב החמור- הוא יתרסק. בשלב הבא יהיה קשה הרבה יותר לאסוף את הרסיסים. זה נכון לכל סוג של בעיה: כלכלית, זוגית, חינוכית. הרגע הזה של לפני הנפילה, הוא הרגע המכריע. צריך לזהות את הסדק בזמן.
זיהוי הסדק הזה וטיפול בו, הוא השליחות שמצוות הצדקה שולחת אותנו אליה. הרב שמשון רפאל הירש כותב: "אין אתה חי רק למענך ואין אתה רוכש רק למענך. אמת, עליך לדאוג לעצמך תחילה. עליך לרכוש את האמצעים המכשירים אותך למלא את תפקיד חייך. אך גם זה אחד מתפקידי חייך: עליך לרכוש את האמצעים המכשירים אותך לסייע לאחיך, שהרי אחיך קשור עמך ועליך לסייע גם לו להשיג את ייעוד חייו. אתה רוכש למענך ולמענו. חייו קשורים עמך ועם חייך. וחי אחיך עמך".
על המילים "וחי עמך" אומר רבי נחמן מברסלב רעיון דומה- אל תטיף לעני "תסתפק במועט", "תצטמצם", "תאכל עוף פעם בשבוע", "אל תפעיל מזגן". לכסף, כמו לארץ, צריך להיות ראויים, ואם תתקמצן- גם לך לא יהיה. ולכן תראה בעני אדם ש"חי עמך" – כמוך, ברמה שלך.
ה"אור החיים" מדבר על המימד הרוחני של מצוות הצדקה:
"פרשה זו תעיר האדם על רוח ה', אחינו אשר שכן בתוכנו, ואמר כי ימוך אחיך שהוא רוח החיים אשר נטע בתוכנו לחיותנו, אם ראה האדם כי לא האיר בתורה ולא במצות, כי אין עני כי אם מן התורה והמצות, ומטה ידו והחשיך אורו והודו, עמך פירוש לצד היותו עמך הוא שנתמוטט, שזולתך היה אורו מאיר מסוף העולם ועד סופו, ותמצא שיבקש ה' להחזיר לו הרוח, ויצו ה והחזקת בו פירוש שיתחזק לשוב בתשובה להשיבו למכונו".
הונאה – לא רק בכסף
וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם
בחדשות הישראליות אפשר לשמוע הרבה את המילה "הונאה". ישנן לא מעט סעיפים בדין הפלילי שנכנסים תחת הכותרת הזו, החל מקבלת דבר במרמה, דרך התחזות לאדם אחר ועד הודיה כוזבת. כשאנחנו שומעים הונאה, רצות לנו בראש תמונות שונות של פוליטיקאים אלו ואחרים ששמם נקשר בפרשיות שונות. אבל מה זה קשור אלינו? אנחנו לא מושחתים.
לתורה, לעומת זאת, יש מנעד רחב הרבה יותר של אפשרויות תרגום ל"מה זה הונאה". הפרשה מבקשת מאייתנו להתיחס לעולם תוכן אחר לגמרי והיא מחדשת צמד מילים: "הונאת דברים". במסכת בבא מציעא חז"ל פורשים לנו מניפה של דוגמאות הלכתיות לסוג הזה של הונאה, ביניהן ניתן למנות: להזכיר לבעל תשובה (או לפושע שהשתקם) את עברו, לתת לאנשים מידע שגוי, לבזות אנשים ואפילו- להתעניין אצל מוכר בחנות לגבי עלות סחורה שאנחנו לא באמת מתכוונים לרכוש.
גם ברמה האינטלקטואלית יש הונאת דברים. הרמב"ם נותן דוגמא לכך: "אם נשאלה שאלה של דבר חכמה, לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה "מה תשיב לדבר זה?".
המשותף לכל הדוגמאות: התנשאות, יהירות, התעמרות מילולית, השפלה.
הגמרא אומרת באותו מקום "גדול הונאת דברים מהונאת ממון, שזה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון". כסף אפשר להחזיר. מילים שהוצאנו מהפה – לא. והיא אף מצהירה: "נח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". כן, עד כדי זה חמור בעיני הגמרא.
ר' נחמן בפירוש שלו על התורה דורש מאיתנו עוד דבר – לא להונות את עצמנו. אל תבלבל את עצמך. והוא כותב: "כלל ויסוד כל התורה כולה הוא שצריכים להיזהר מאוד לבלי להטעות את עצמו בזה העולם, כי העולם הזה מטעה את האדם לגמרי, וכמו שבכל הקניינים והמשא ומתן, צריכים להיות נזהר מהונאות והטעיות, בעיקר הקניין של האדם בעולם הזה, שהוא לקנות תורה ומצוות, צריכים גם כן להיזהר מהונאה וטעות. כי כמה וכמה פגמים ופניות חס ושלום יש בתורה ומצוות של רוב העולם כי על ידי מעשיהם הפגומים על ידי זה גם הטוב שלהם פגום הרבה, ואי אפשר להינצל בשלמות מההונאה והטעיות של זה העולם כי אם על ידי התקרבות".
כאן ניתן להאזין לקובץ אודיו של השיעור
להורדת קובץ mp3 לחצו כאן
השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר מתקיים מדי יום רביעי בשעה 21:00 בהיכל שלמה, רחוב המלך ג'ורג' 58, ירושלים.
שיעור נוסף, בתל אביב, מתקיים מדי יום ראשון בשעה 21:00 בהאנגר 11, נמל תל אביב. השיעור בתל אביב בעלות סמלית של 30 שקלים.
לחצו כאן לצפות בשיעוריה הקודמים של סיון רהב-מאיר ב״ליבא״
רוצים להישאר בקשר עם ״ליבא״ ולקבל עדכונים על שיעורים, מפגשים ותכנים?
אפשרות אחת: הצטרפו לעדכוני המייל שלנו. לחצו כאן.
אפשרות שנייה: הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו.
ההצטרפות לקבוצות מצריכה שני שלבים פשוטים:
1. הוסיפו את המספר של ליבא 058-70-75-455 לרשימת אנשי הקשר במכשיר שלכם.
2. לאחר שהוספתם את המספר, אנא שלחו הודעת וואטסאפ (לא סמס) למספר הנ"ל, וכתבו "הצטרפות".
מכאן ואילך, תוכלו לקבל עדכונים חמים ישירות לנייד.
