כשהלאומי והאישי נפגשים

מצד אחד, היסטורית, קיומית ורחבת יריעה, מצד שני- אינטימית, אישית ופרטית. פרשת בהעלותך פותחת פתח אל מסעה חוצה היבשות של מנורת זהב עתיקה, ששרידיה נוכחים בחיי כל אחד מאיתנו עד היום

[הוידאו של השיעור נמצא כאן למעלה. קישור להאזנה והורדה של קובץ אודיו של השיעור נמצא בתחתית הדף]

היו כאן כמה שיעורים היסטוריים לאחרונה, וקיבלתי המון תגובות בעד והמון תגובות נגד, אבל הנה משמיים הפרשה השבוע היא גם הכי היסטורית שיש וגם הכי אישית שיש. בדקות הבאות אנסה להוכיח איך פרשת בהעלותך היא גם הכי לאומית ורחבת היקף ופורשת יריעה של כל תולדותינו וגם הכי הכי אינטימית ואישית ופרטית וקיומית, ואנחנו מדברים בסך הכול על שלושת הפסוקים הראשונים.

שלושה פסוקים, ארבעה מסרים

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו:  בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  ג וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן–אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה.

לכאורה עניין ספציפי – יש כלים במשכן, ביניהם יש מנורה, ואהרון מקבל הוראות להדליק את המנורה, בפועל –תאמינו או לא, שם טמון היסוד לכל קיומנו.

בואו נתחיל ברש"י על הפסוקים האלה, רש"י בלבד, שמספק כאן עקרונות חינוכיים בזה אחר זה:

רש"י מס' 1:

"למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו, כשלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות".

כל נשיא מביא את קרבנותיו לחנוכת המשכן, ולאהרן לא נשאר, לפיכך קיבל את הדלקת המנורה. רש"י מדגיש: זה לא פיצוי ולא פרס ניחומים. הדלקת האור חשובה יותר מהקרבת קרבנות, כיוון שהדלקת האור נותנת משמעות, כיוון, תורה, חזון, השפעה, דרך. אומרים לאהרן- עליך מוטל להדליק את הרצון, "באין חזון יפרע עם", אתה נותן טעם לכל עבודת הקרבנות של הנשיאים.

רש"י מס' 2:

"בהעלותך – על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון 'עלייה', שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה".

שימו לב, לא כתוב בהדליקך את הנרות אלא "בהעלותך את הנרות", צריך לקרב את האש אל הפתילה, להדליק, ואז להתרחק ולתת לשלהבת לדלוק מעצמה. לא להדליק בכוח, פשוט לתת לזה לקרות. צריך לפסוע פה על גבול דק, כי אם נרפה מהר מדי השלהבת תכבה ולא תדלק מעצמה. אפשר ללמוד מזה לגבי חינוך ילדים – זו תמיד שאלה, כמה להרפות וכמה לתת אור, להעניק השראה, להצית לבבות. אי אפשר להדליק את האש במקומו, צריך להיות לידו ולתת לו אמצעים, אבל לא להתרחק בטרם עת.

רש"י מס' 3 על הפסוק "יאירו שבעת הנרות":

"שלושת המזרחיים פונים למול האמצעי הפתילות שבהן, וכן שלושה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי. ולמה? כדי שלא יאמרו: לאורה הוא צריך". כלומר מבחינת הקב"ה המטרה היא בכלל לא אור, הקב"ה לא צריך אור, מובא במסכת שבת (כ"ב, ב):

לא הקב"ה זקוק אלא אנחנו. כפי שהמדרש מציין: "בהעלותך – ולא אמרתי לך אלא להעלות אותך". דרך ההדלקה אתה מעלה את עצמך. את הלב שלך.

הרב ברוך מרדכי אזרחי מבאר שכאן כביכול הקב"ה אומר לעם ישראל: "אורה יש לי בשפע. את אהבתך הנני מחפש! ואהבתך – מתבטאת במעשים שלך. לא לאור אני זקוק, אלא ל'בהעלותך'. ל'בהעלותך' שלך, של כל אחד ואחד"

רש"י מס' 4 על הפסוק "ויעש כן אהרן" – להגיד שבחו של אהרן, שלא שינה.

יצא לי להיות באירועים רבים שבהם הסבירו המפיקים שזה לא אירוע רגיל. זה אירוע "אלטרנטיבי". "אחר". מול הרצון (החיובי כשלעצמו!) לחדש ולרענן, מציבה פרשת השבוע תזכורת חשובה: אחרי ההוראה להדליק את המנורה, התורה מקדישה שלוש מילים: "ויעש כן אהרן", כך נכתב. אהרן לא הוסיף ולא גרע, לא חידש ולא ניסה לעשות את זה אחרת, לא הציע פרשנות אלטרנטיבית, פורמט חדש, אש זרה.

אייקון ושמו מנורה

לפי ספר מלכים – שלמה המלך הציב מנורות בבית המקדש הראשון ואחרי חורבן בית ראשון מגיעה העלייה לארץ, לבניית בית שני, ואחד הנביאים המשמעותיים ביותר באותה תקופה הוא זכריה, מדרבן את העולים לעלות מפרס ולהקים את בית המקדש השני והוא נשלח למשימת שכנוע העם, ואיך הוא עושה זאת? בעזרת המנורה. ישנה שורת חזיונות ומראות בספר זכריה אבל ההפטרה של השבת הנוכחית היא חד משמעית הבולטת והמפורסמת שבהן:

וַיָּשָׁב, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי; וַיְעִירֵנִי, כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ.  ב וַיֹּאמֶר אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה; ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ–שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ.  ג וּשְׁנַיִם זֵיתִים, עָלֶיהָ:  אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל-שְׂמֹאלָהּ.  ד וָאַעַן, וָאֹמַר, אֶל-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, לֵאמֹר:  מָה-אֵלֶּה, אֲדֹנִי.  ה וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲלוֹא יָדַעְתָּ, מָה-הֵמָּה אֵלֶּה; וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי.  ו וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי, לֵאמֹר, זֶה דְּבַר-יְהוָה, אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר:  לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ–כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.

הנבואה כוללת את כל המוטיבים: מנורת זהב, שבעה נרות, מרוכזים כלפי המרכז, והמסר החשוב הוא שוב – לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי. בית המקדש השני נבנה, והמנורה שבה לחיינו פיזית ושם הפכה לאייקון: על מטבעות ברונזה בזמן החשמונאים, על תבליטים באתרי ארכאולוגיה שונים, מערות קבורה, בתי כנסת, לאורך אלפיים שנה, אבל לצערנו האור שלה שוב כבה – לא רק אנחנו מבינים שהיא סמל, גם טיטוס.

נזכיר – כשטיטוס כובש את ארץ ישראל, הוא מגיע לחברה מושחתת, גם בכהונה וגם במלוכה, בעלת סכסוכים מעמדיים, חברתיים ודתיים, מלחמות אחים. באיכה רבה נאמר על נבוכדנצר דימוי שמתאים גם לטיטוס: "אריה הרוג הרגת, קמח טחון טחנת, עיר שרופה שרפת". אם אין שכינה בישראל – אין טעם במנורה ובאש.

למעשה, התיעוד הכי מפורט, הכי מפורסם וגם הכי עצוב של המנורה הינו התבליט שעל גבי שער טיטוס, ובו תיאור של חיילים רומיים, שלראשם זרי דפנה כמנצחים, הנושאים את המנורה לרומא. היה זה מצעד צבאי שהפך למסע ניצחון. כל כלי המקדש הוצגו פומבית, שיירה של שבויים מסכנים הובלה לבירה, ומנהיגם שמעון בר גיורא, מוצא להורג לקול צהלות ההמון, באותו מעמד הוכרז ניצחונו של האל יופיטר על אלוקי ישראל.

שער טיטוס

אידיאל המנורה

המנורה לא פה היום, יש מחקרים ואגדות על כך שהיא בוותיקן במרתפים. לפרשנים לאורך הדורות פחות אכפת איפה היא פיזית. לא את הזהב הם מחפשים, אלא את אידיאל המנורה, המהות שלה, הנה רק שני ציטוטים שייתנו לנו קריאת כיוון:

השפת אמת:
"המנורה לעולם קיימת, כי עיקר הדלקת הנרות להמשיך אור התורה לתוך המעשה, ונמצא האור נשאר לעולם"

הנתיבות שלום:

"אור המנורה מאיר תמיד לישראל – לכל המתייגעים להשיג אור, שאליהם מתגלה אור המנורה"

אז איך אני בחיי היומיום שלי מכניס את האור הזה, של המנורה, לחיים? נסקור על אלפיים שנה של ניסיונות להגיד איפה האור הגנוז הזה מופיע בחיינו, או במילים אחרות- כיצד נפגשים הלאומי והאישי:

אורה של השבת

התשובה שבולטת לאורך כל השנים היא השבת:

מדרש לפרשת בהעלותך:

"וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא, אֲחַפֵּשׂ אֶת-יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת (צפניה א', י"ב), ואיזה נרות אני מחפש? נרות של שבת. אם שמרתם נרות של שבת – אני מראה לכם נרות של ציון. תדע לך כמה חביבה מצוות נרות על הקב"ה אף על פי שאינו צריך לאורה"

יש פה עוד אלמנט של אור – מאור המנורה עוברים לאור נרות השבת, אלוקים יסתכל על ירושלים ויבחן אותנו בנרות השבת, ואם שמרתם נרות של שבת – אני מראה לכם נרות של ציון, זו הדרך לתחייה לאומית.

אורו של החכם ועוד נקודות של אור

איך עוד אפשר להדליק את אור המנורה? לאורך הדורות, לא להתבלבל, לא לכבות או האור – קשר לאדם גדול, אדם רוחני, אדם עם ראיה רחבה יותר, עם יישוב הדעת, בלשון חז"ל קוראים לו "צדיק":

מדרש רבה: "אמר הקב"ה עד מתי יהא העולם מתנהג באפלה? תבוא האורה. ויאמר אלוקים יהי אור – זה אברהם, ויקרא אלוקים לאור יום – זה יעקב. ולחושך קרא לילה – זה עשיו".

אבל יש פרשנות חשובה נוספת, והיא – לסמוך על עצמנו. אור זה תבונה, אור זה דעת, שכל ישר, בהירות הדרך. האור, אומר הנתיבות שלום, השכל הבהיר שלנו, זה לא להתבלבל.

דיברנו על האורה ששמרה על עם ישראל ועדיין שומרת – שבת, קשר לאדם גדול, לא להתבלבל ולשמור על טהרת הדעת והנשמה, הפרשנים מציעים עוד מניפה של ביטויים של האור הזה בחיינו– חתונה (מדליקים נרות בדרך לחופה), תורה היא אורה, נרות חנוכה, אחדות עם ישראל (אהרון הכהן), כבוד בין עובדים ללומדים (ספורנו), אבל אי אפשר לעצור כאן מבחינת הסיפור.

שער טיטוס 1647

חוזרים למנורה הפיזית – מה נראה לכם, שהיא לנצח תישאר בשער טיטוס כסמל של חורבן? שימו לב לשינוי ההיסטורי – יהודי רומא נהגו שנים לא לעבור תחת שער טיטוס. מה כן נהגו? לבוא לשם לקרוא קינות. לקרוא קינות תשעה באב ליד השער הזה. זה מתאים. הם חרגו מנוהג זה בכ"ט בנובמבר 1947, יום החלטת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. המונים התאספו ליד השער, יהודים מקומיים ופליטים מהשואה, וקיבלו אומץ וצעדו תחתיו. הם לא צעדו בכיוון שבו באו לרומא לפני אלפיים שנה עם המנורה כעבדים, הם צעדו בכיוון ההפוך, דרומה, לכיוון ארץ ישראל, בצעדה סמלית ומרגשת, עם דגלים ושלטים, כאומרים: איפה אתה טיטוס, ואיפה אנחנו, איפה אתם האלים הרומאיים והחגיגה האלימה ההיא, ואיפה האור של המנורה שלא כבה, שנשמר.

התמונה הזו נמצאת על הקיר בבית שגריר ישראל ברומא, נאור גלאון, והוא נוהג להציג אותה לאורחיו ולספר את סיפורה.

שער טיטוס1947

המנורה כסמל המדינה

נמשיך במסע – בשנת 1949 מחפשים סמל למדינת ישראל הצעירה – 450 הצעות לוועדה, שלוש הצעות נבחרו לדיון סופי – מגן דוד עם מנורת שבעת הקנים, מנורת שבעת הקנים של בית הכנסת העתיק ביריחו עם שופר ולולב וכיתוב מתוך תהלים: שלום על ישראל, ו-האחים גבריאל ומקסים שמיר, מנורת שבעת קנים ומשני עבריה ענפי זית.

משהו על התקשורת הישראלית: גרשום שוקן, הבעלים והמו"ל של עיתון הארץ, 10 בפברואר 1949, כותב את הדברים הבאים:

"בישיבתה האחרונה ביום ה' עשתה מועצת המדינה מעשה, שישאיר זכר רע לסיום תקופת כהונתו של מוסדנו הפרלמנטרי הראשון, אם אמנם לא יתוקן המעשה במהרה. הכוונה היא לאישור סמל המדינה שהינו זוועה מבחינה אסתטית… המנורה הקטנה נלחצת על ידי שני ענפי זית עצומים, שעליהם דומים יותר לחרבות מאשר לעלי העץ, שהוא סמל השלום. גם החלל הריק מעל למנורה מכוער ביותר, והוא מעיד על חוסר האונים הגמור של מעצר הסמל. המלה ישראל כתובה באותיות המעידות על בורות מוחלטת של בעל המלאכה בענייני טיפוגרפיה עברית… שמה הטוב וכבודה של מדינת ישראל בעולם נרמסים אך ורק משום ששרי הממשלה וחברי מועצת המדינה הזמנית בורים הם בענייני טעם".

הסמל שנגדו יצא הוא סמל מדינת ישראל עד עצם היום הזה.

הבאתי תיעוד של הזוועה:

סמל המדינה

גם חנן פורת מבקר את הסמל הלאומי, אבל בדרך אחרת לחלוטין, והוא מסביר על הפסוקים מזכריה:

"שני עצי זית, ולא ענפי זית, נמסקים מאליהם ונותנים שמן לתוך המנורה, בתמיהתו צפונה בעצם השאלה – מהו מקור האנרגיה? מהו מקור האור? מהיכן לוקחים כוח להתגבר על כל המכשולים שבדרך? איך לזכות לחנוך את המקדש ולהדליק את המנורה, שכה רבים מבקשים להחשיך את אורה? עתה מובנת תשובת המלאך: לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צב-אות. המלאך משיב לזכריה כי את האנרגיה הלאומית להגשמת היעד אי אפשר ליטול ממקור אישי פרטי כי אם ממקור עליון".

שנזכה להעלות את הנרות בכל הדרכים שציינו – האישיות והלאומיות.


כאן ניתן להאזין לקובץ אודיו של השיעור

להורדת קובץ mp3 לחצו כאן

השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר מתקיים מדי יום רביעי בשעה 21:00 בהיכל שלמה, רחוב המלך ג'ורג' 58, ירושלים.

שיעור נוסף, בתל אביב, מתקיים מדי יום ראשון בשעה 21:00 בהאנגר 11, נמל תל אביב. השיעור בתל אביב בעלות סמלית של 30 שקלים.

לחצו כאן לצפות בשיעוריה הקודמים של סיון רהב-מאיר ב״ליבא״

רוצים להישאר בקשר עם ״ליבא״ ולקבל עדכונים על שיעורים, מפגשים ותכנים?

אפשרות אחת: הצטרפו לעדכוני המייל שלנו. לחצו כאן.

אפשרות שנייה: הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו.
ההצטרפות לקבוצות מצריכה שני שלבים פשוטים:
1. הוסיפו את המספר של ליבא 058-70-75-455 לרשימת אנשי הקשר במכשיר שלכם.
2. לאחר שהוספתם את המספר, אנא שלחו הודעת וואטסאפ (לא סמס) למספר הנ"ל, וכתבו "הצטרפות".
מכאן ואילך, תוכלו לקבל עדכונים חמים ישירות לנייד.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

  1. קישורים מעניינים בין כל המקורות. מניין לקוח המיטוט של הנתיבות שלום:
    "אור המנורה מאיר תמיד לישראל – לכל המתייגעים להשיג אור, שאליהם מתגלה אור המנורה"

    מרגלית
פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *