שני חדרים

"תצעקו עליו, תצעקו אליו, תכעסו עליו, תתרגזו ממנו, אבל אל תשכחו אותו" – עופר גיסין חושב שצריך לתת מקום גם לאמונה בועטת. ניתוח אמוני לשיר "שני חדרים" של דוד לביא, מתוך מפגש שהתקיים בבית ליבא

במסגרת סדרת השיחות "אימון, אמנות ואמונה", שמתקיימות בבית ליבא בכל יום שני בהנחיית עופר גיסין, התארח הזמר והיוצר דוד לביא, המוכר לקהל הרחב בזכות השתתפותו המוצלחת בתכנית ״כוכב נולד״. לביא, דתי לשעבר שעדיין מנהל דיאלוגים עם אלוהים, דיבר על שירו (ובהמשך גם ביצע) "שני חדרים", מה שהוביל לשיחה מרתקת על אחד הנושאים היותר מורכבים והפחות מדוברים בכל הנוגע לאמונה, והיא מערכת היחסים המסובכת, המתוסכלת, עם בורא עולם, הנוכחת בחיי כל אדם מאמין.

דוד לביא שואל בשירו:

"איך יכול להיות שאתה אוהב אותי
ולא יודע מה חסר לי"

ועל כך עופר גיסין אמר את המילים הבאות:

כששולי רנד שר :ריבונו של עולם אם נדבר גלויות לפעמים אין לי כח בעולמך להיות", הפזמון הוא "אייכה?"- איפה אתה? גם השיר של דוד הוא שיר שאומר אייכה, רק שדוד שואל את זה מהמקום שלו. זה שיח של אמונה, והוא חשוב. השאלה החשובה ביותר שיכולה להיות היא זו שעוסקת בקיום של אלוקים. לא תמיד אנחנו יודעים להכריע, לנקוט עמדה כן או לא, אבל זו השאלה הכי חשובה. מבלעדיה הלבד של האנושיות כורע, מפני שרוב הזמן המאמין עומד מול הסתרה ולא מול התגלות, ממילא הדיבור עם הבורא צריך לכלול את השאלות הכי קשות, ולהביע את התחושות הכי קשות שיכולות להיות. כאדם מאמין אני חושב שצריך להגיד לדור הזה ככה: "תצעקו עליו, תצעקו אליו, תכעסו עליו, תתרגזו ממנו, אבל אל תשכחו אותו". דוד מקיים את העניין הזה, מפני שהנוכחות המילולית של כל הכאב והקושי שיש באמונה, ההתכחשות והתחברות אליה, כל הטלטלה הזאת, הם כולם חלק משיח של אמונה, שאמנם בשיח הממסדי הדתי הרשמי הוא לא מופיע, אבל בחיים הפרטיים של כל אדם מאמין הוא קיים כל רגע.

כשדוד פרסם את השיר הזה, את השאלה הזו, אני בטוח שרוב המזדהים עם השיר הזה הם דווקא דתיים ולא חילונים. בסופו של דבר, כל אדם שואל בתוכו את השאלות הללו, והבשורה האמתית בעיני היא שהן חלק בלתי נפרד משיח האמונה גם עבור האדם הדתי ביותר. הדיבור האמיתי, הישיר, עם הקב"ה חייב לכלול גם תלונות וטענות. הנביא ישעיהו אומר "אכן אתה אל מסתתר", יש בפסוק זה עצמות אדירות של אכזבה, של הסתרה, אתה אל מסתתר. אבל זו הייתה החוויה שלו.

כאשר באים אנשים ומנסים לייצר תדמית, מצג שווא, של הקב"ה שאינו אל מסתתר, אלא אל מופיע. הנה, ניתן לראות אותו פה, ופה והכל אצלם מאד ברור ומוכח, זה לא אמיתי. דווקא השיח הנוכחי, השואל, הרבה יותר אמיתי מצד החוויה האנושית.

וכך דוד אומר אודות השיר:

השאלה הזו, "איך יכול להיות שאתה אוהב אותי ולא יודע מה חסר לי", היא שאלה של ילד. בתור מבוגר כשאתה שואל אותה זו שאלה רטורית, אבל בתור ילד אתה שואל אותה ובאמת מצפה לתשובה. כששאלתי את השאלה הזו בצעירותי, כשהייתי בישיבה, עשו מאמצים גדולים להתנער מהשאלה הזאת. השיר הזה נכתב לאחר שחוויתי ערב משמעותי, שהחזיר אותי אליה.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *