בין מבקר למבוקר

מה מרגיש ילד שנוזפים בו השכם והערב? אישה שמעירים לה כל הזמן? בעל שמבקרים אותו תדיר? "קצת קשה, אבל הם יתגברו"? לא ממש. בדרך כלל תחושה היא אחרת, אבל יש דרך למנוע מזה לקרות. צפו בסרטון מס' 4 בסדרת "אני רק הערה" של הרב אוהד תירוש

איך מרגיש האדם המבוקר? האדם המבקר חושב "קצת קשה, אבל הם יתגברו והכל יהיה בסדר".

אנשים ביקורתיים נוטים לומר משפטים כמו: "בעלי מכיר אותי הוא לא נפגע", אבל ברוב המקרים צריך לדעת שביקורת שבאה מתוך ביקורתיות, כזו שלא עברה תהליך של עבודה פנימית, יוצרת בצד השני תחושה של פסילה כוללת, של התקפה על מכלול האישיות. האדם המבוקר מרגיש שהאדם הביקורתי פוסל אותו באופן אישי, לא רק את מעשהו. שהוא רואה בטעות את מהות הכל. החוויה הנפשית שלו היא חוויה של כישלון.

יש כמה פתרונות לבעיה זו, אבל המפתח המרכזי ליכולת לנטרל את המתקפה האישית ולאפשר להערה\הארה להשיג את יעדה נמצא במושג "שותפות". כאשר המבוקר חש בשותפות עמוקה מצד המבקר והוא מרגיש שהם צועדים יחד יד ביד במעלה הדרך של ההשתפרות, הוא כבר לא חש התקפה אישית אלא הליכה משותפת. שותפות זו צריכה להיות כנה, מלאה באהבה ואכפתיות, כי רק כך היא תוכל לרכך את תחושת השלילה הכוללת, ולהדגיש את הרצון הטוב שמאחורי הביקורת.

- אולי תמצאו עניין גם בכתבות האלה -

פרסם תגובה

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *