בימוי ועיצוב: אמנון וינר / מוזיקה מקורית: יוסי בבליקי
תמלול שיחת הווידיאו:
התופעה שהכי מטרידה אותנו כבני אדם היא שיש בחיים שעות קשות, יש תקופות קשות. ואולי מה שהכי מטריד אותנו כיהודים, כעם, כאומה, זה שעברנו באמת המון שעות קשות. האומנות הכי נדרשת לאדם היא לדעת איך להתנהג בשעות קשות. איך להחזיק מעמד, זו הנקודה. יש בדברי חז"ל מדרש שמופיע בספר ילקוט שמעוני בפרשת שמות (רמז קס"ח), שם חז"ל נותנים לנו הדרכה איך להתנהג בשעות האלה ומכנים את זה בשם מאוד מקורי ונדיר: "שעה חצופה". אדם מגיע בחיים למצב שיש שעה חצופה. זאת אומרת, יש תקופה מסוימת, שבה המציאות מעיזה את פניה נגדך, והיא שולטת. מה עושים?
חז"ל אומרים: ״בשעה שאתה רואה שהשעה חצופה, לא תעמוד כנגדה אלא תן לה מקום״. זה גם דבר מעניין, אנחנו מדברים פה על מדרש של חז"ל, שנאמר ונכתב לפני 2,000 שנה או קצת פחות. ואנחנו רואים פה את הרעיון הכי מודרני שיש היום בעולם האימון האישי, בכל עולם הסדנאות, בכל עולם ההדרכה והעזרה העצמית, מה שנקרא. המושג של "תן לזה מקום". תכיל את התקופה. כמו שאנחנו רואים במצבים בטחוניים, כמו שהיה לא מזמן כאן בארץ. יש מצב של התקפה, של חתירה למגע, של הקרב בשטח, ויש את התגוננות העורף. ההתגוננות של העורף זה לפתח את היכולת הכי משוכללת והכי מושלמת שיש, להכיל את המצב, בלי להפגע. כמו שאנחנו קוראים לזה "מרחב מוגן".
מה זה מרחב מוגן? מרחב מוגן זה שאתה בא ומתכנס באיזה מקום, ונותן לענין הזה לעבור על פניך במינימום נזקים. הכוח של ההכלה. אז מה חז"ל אומרים? ההגות של העולם המערבי, שאנחנו גדלנו בו, אומרת שאתה צריך להיות לוחם, אתה צריך לקום ולעמוד על שתי רגלים ולדרוש את שלך ולהתמודד בעימות חזיתי. לעומת זאת, התרבות המזרחית הדגישה בהמון עניינים, ממצב הרוח המזרחי, דרך הגות פילוסופית ועד לאמנויות לחימה מהמזרח, שאתה דווקא צריך לקחת את הכוח של היריב ולהפוך אותו לכוח שלך. זאת אומרת, לא כוח מול כוח, אלא התגוננות תוך כדי שימוש בכוח של היריב, יכולת של הכלה, של האנרגיה הזאת, ואחרי זה להפוך אותה חזרה, כפי שנראה מיד, שחז"ל בדיוק מדברים על זה.
היהדות היא מן סינתזה, מיקס מאוד מאוד עדין, בין המערב לבין המזרח. גם בדרך החשיבה שלה, גם בדרך העבודה הדתית שלה, בכל העניינים.
באים חז"ל אומרים, תן לה מקום. מרחב מוגן. על המרחב מוגן הזה חז"ל מדברים במדרש על הפסוק מספר ישעיהו פרק כ"ו. כתוב שם כך: "לֵךְ עַמִּי, בֹּא בַחֲדָרֶיךָ, וּסְגֹר דְּלָתְיךָ בַּעֲדֶךָ, חֲבִי כִמְעַט רֶגַע, עַד יַעֲבָר זָעַם". הנבואה שם מדברת על ארועים מאוד מאוד דרמטיים ואגרסיביים שיקרו בזמן הגאולה, מלחמת גוג ומגוג, ואז יש שם הדרכה שהקב"ה אומר בפה הנביא מה עושים בתקופה כזאת? מלחמת גוג ומגוג, כל העולם קורס מסביבנו, הפצצות וטילים, מה עושים? ״לך עמי, בוא בחדריך. וסגור דלתיך בעדיך, חבי כמעט רגע, עד יעבור זעם״. חבי זה מלשון להתחבא. זה מרחב מוגן. צור לך מרחב מוגן.
רש"י בפרוש שלו על הנביא ישעיהו, לוקח את זה למקום קצת יותר עמוק ואומר ״מה זה ׳בוא בחדריך׳?״, ואומר רש"י: בחדרי הלב. בוא בחדרי הלב שלך. אנחנו מדברים פה על התכנסות. על כוח של קבלה, על כוח של הכלה. תן לה מקום. תן לשעה החצופה מקום. היא שולטת עכשיו. זה עכשיו הזמן שלה. האוייב עכשיו יורה טילים. אתה עכשיו תכנס למרחב מוגן, כי עכשיו זה הטייק שלו, עוד מעט יבוא הטייק שלך ואז אתה תוכל להשיב לו כגמולו. כל אחד שעוסק באמנויות לחימה או סתם קיבל פעם מכות, יודע כי הדרך הנכונה למאבק, כשהולכים מכות, אתה צריך גם לדעת לקבל מכות. כל מתאגרף יודע את זה. לא רק הכשרון לתת מכות אלא גם הכשרון לקבל מכות, איך להכיל את זה. לא להתרסק טוטאלית. תן מקום לשעה החצופה. בוא בחדרי הלב, תתכנס. ״סגור דלתיך בעדיך״, ממשיך הפסוק, ורש"י אומר שם: ״דלתי פיך״. תתכנס לתוך חדרי הלב שלך, וסגור את הפה. אל תתלונן יותר מדי, אל תטיח דברים. עכשיו הזמן לשתיקה, עכשיו הזמן להתכנסות, עכשיו הזמן לקבל את האנרגיה ואת הכוח מתוך המרחב המוגן שלך בתוך הלב, בתוך הפה שלך. ״חבי כמעט רגע״. זה לא יימשך לנצח. ואתה צריך את הכוח להחזיק מעמד בשקט, במחבוא, עד יעבור זעם. זה מה שחז"ל אומרים.
ה״תן מקום״, לתת מקום לשעה החצופה, זו אמנות, כי רובנו לא עושים את זה. והם ממשיכים ואומרים שם: ״כל מי שעומד כנגד השעה, נופל בידה. וכל מי שנותן מקום לשעה, השעה נופלת בידו״. הם מביאים על זה המון דוגמאות מכל מיני פסוקים וסיפורי המקרא. מי שעומד כנגד השעה, מעיז פנים כנגד השעה החצופה, אבל היא יותר חזקה ממנו, אז הוא נופל בידה. הוא נופל ביד השעה החצופה, והוא ניזוק. אבל מי שנותן מקום לשעה, ויודע להכיל בהתכנסות, להכנס במרחב מוגן כמו שאמרנו, בוא בחדריך, סגור דלתיך, חדרי הלב, דלתי הפה וגם סתם, מרחב מוגן, השעה נופלת בידו.
הסגולה לנצחון, חז"ל אומרים, זה לדעת בענווה, מתי אין לי עכשיו את הכוח להילחם. עכשיו הזמן שלי להתגונן במרחב המוגן הזה. לתת מקום.
דיבור חזק ומחזק…תביאו עוד כאלה
מה עושה אדם שנותן לזה מקום כל הזמן ולא מצליח לצאת מזה ומחפש רק מרחב מוגן מבלי יכולת לעשות שינוי והשעה החצופה שולטת בו כל הזמן?
ליאורה,
אין פתרונות קסם, אין סגולות לנצחון. החכמים מלמדים אותנו מה *לא* לעשות. אמנם, הם מבטיחים שבסופו של דבר "השעה נופלת בידו". אבל מעבר לזה צריך תמיד לזכור שיש הרחבות והצלחות זמניות יומיומיות. כדאי לקרוא את דברי רבי נחמן: "בצר הרחבת לי (תהלים ד). היינו שגם אפילו בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לנו. כי אם יסתכל האדם על חסדי ה' יראה שאפילו בעת שהשם יתברך מצר לו גם בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לו, ומגדיל חסדו עמו. וזה: "בצר הרחבת לי", היינו אפלו בתוך הצרה בעצמה נתת לי הרחבה בתוכה. מלבד מה שאנו מצפים שהשם יתברך יושיענו בקרוב מכל הצרות וייטיב עמנו מאד, אך אפילו גם בהצרה בעצמה מרחיב לנו" (ליקוטי מוהר"ן קצ"ה).